פסק-דין בתיק תע"א 8214-07

1.         התביעה שבפנינו הוגשה על ידי התובעת כנגד הנתבע, והיא כוללת שני ראשים: האחד, תביעה לפיצוי בגין נזק ממוני שנגרם לתובעת בשל נטילת אופנועי ים ממלאי החברה, לפי הנטען שלא כדין; והשני, תביעה להשבת סכום שנטען כי התובע שלשל לכיסו לאחר שגבה אותו שלא ברשות התובעת מלקוח התובעת. התובעת העמידה תביעתה על סך כולל של 449,997 ש"ח.

2.         התובעת הינה חברה פרטית מוגבלת במניות העוסקת בתחום שיווק, מכירת ומתן שירות לאופנועי ים.

3.         הנתבע הינו מכונאי העוסק בתחום אופנועי הים מאז שנת 1992 ובין הצדדים לא היתה מחלוקת על מקצועיותו והיותו מוכר בתחומו. מנגד, בין הצדדים שוררת מחלוקת של ממש בדבר תפקידו של הנתבע בחברה, כאשר לשיטת התובעת היה עובד בלבד והועסק כמכונאי ולטענת התובע, היה שותף ובעל מניות בחברה, אשר מניותיו הוחזקו בנאמנות על ידי שותף אחר.

הרקע העובדתי:

4.         בשנת 2005 הוקמה התובעת כאשר שניים מחזיקים במניותיה: מר הראל שמחי (להלן: "מר שמחי") מחזיק ב-67% מן המניות, ומר ליאוניד אילן מלכין (להלן: "מר מלכין") מחזיק ב-33% מהון המניות. אין חולק כי החברה הוקמה בהשקעה כספית גדולה מצד מר מלכין.

הצדדים חלוקים בשאלה האם הוסכם כי 33.5% מן המניות המוחזקות על ידי מר שמחי הינן מניות שהוחזקו בנאמנות בעבור הנתבע. לפי טענת הנתבע, מצבו הכלכלי לא איפשר לו להחזיק את המניות בעצמו ולפיכך סוכם על מתווה אחזקת המניות האמור בעל פה ובנוכחות עדים (אנו ערים לעדותה של הגב' נעמי יצהרי, רעיית הנתבע, שהעידה כי ראתה הסכם נאמנות כתוב שאינו ברשותה. משזו העדות היחידה לקיומו של הסכם בכתב, ואף לשיטתו של הנתבע לא נכרת הסכם כתוב שכזה, אין בידינו לקבלה).

מכל מקום, אין חולק כי הנתבע הועסק גם כעובד התובעת וקיבל שכר עבור עבודתו - ועל כך אין הצדדים חלוקים. משכך, נעיר כבר כעת כי בשים לב לתביעה שבפנינו ולאופן שבו הכרענו בה, לא מצאנו כלל צורך להכריע בשאלה אם אמנם היה הנתבע שותף בחברה התובעת אם לאו. ממילא שאלה זו לא הונחה בפנינו.

5.         עד לשלב מסויים, שמועדו המדוייק בין מחצית שנת 2006 לסוף אותה שנה מצוי במחלוקת, שימש מר שמחי כמנהל התובעת. מן הרישום ברשם החברות (נספח 1 לכתב התביעה) עולה כי בדצמבר 2006 עודכן הרישום ולפיו ביום 18.11.2006 מונה מר מלכין כמנהלה של התובעת ובעל המניות היחיד בה.

            הצדדים מסכימים כי מר מלכין מונה עקב סכסוך עסקי שפרץ בינו לבין מר שמחי, אשר בגינו הוחלט בין השניים ביולי 2006 כי הון המניות כולו יעבור לידיו של מר מלכין.

6.         הסכסוך, בעיקרו נסוב סביב אותה החלטה על העברת המניות מידיו של מר שמחי לידי מר מלכין. התובעת טוענת כי הנתבע, אשר כזכור היה לשיטתה עובד בתחום תחזוקה ותיקונים במוסך שבבעלותה, גזל את אופנועי הים ואת כספי הלקוח שגבה. הנתבע טוען מנגד כי קיבל לידיו את אופנועי הים שבמחלוקת בהסכמת מר שמחי, לנוכח גזל מניותיו, שהוחזקו בנאמנות על ידי מר שמחי והועברו בלא ידיעתו לידי מר מלכין; כן קיבל את האופנועים לנוכח חוב שכר עבודה וחובות נוספים שחבה הנתבעת לו ולרעייתו גב' נעמי יצהרי, אשר אף היא הועסקה בנתבעת כמזכירה. מדובר בין היתר בחוב התובעת שהתובע טוען כי שילם לספקים מכיסו.

אשר לסכום שנטען כי גבה מלקוח, חברת אבניר, שלא כדין ובלא הסמכה - הכחיש התובע את הטענה.

ההליך:

7.         ביום 3.12.2008 הורה מותב בית הדין בראשות עמיתתי, כב' סגנית הנשיא (כתוארה אז) השופטת אורלי סלע, על סילוק על הסף של התביעה, ככל שהיא מתייחסת לנטילת אופנועי הים (בש"א 5166/08) והמשך בירורה רק בנוגע לנטילת הכספים מחברת "אבניר חברה לרכב בע"מ" (להלן: "אבניר").

8.         נסיבות סילוק התביעה על הסף הינן כדלקמן:

א.         כזכור, גירסת התובעת בכתב תביעתה היתה כי:

"במהלך חודש אוקטובר 2006 פנה הראל, אשר שימש אותה עת כמנהל התובעת לאילן וציין בפניו כי הנתבע הגיע לחצרי התובעת ולקח לרשותו 5 אופנועי ים וזאת עד להסדרת חובה של התובעת כלפיו, לטענתו" (ס' 5 לכתב התביעה)

ב.         ביום 3.11.2005 הגיש בנק הפועלים בע"מ (להלן: "הבנק") לבית המשפט המחוזי בתל אביב בקשה להמצאה של התראת פשיטת רגל נגד הנתבע (בש"א 23035/05) וניתן צו כמבוקש. ביום 21.12.2005 הגיש הבנק בקשת נושה למתן צו כינוס כנגד הנתבע (פש"ר 2217/05). בקשות דומות הוגשו גם נגד רעייתו של הנתבע בהליכים נפרדים. בתחילת חודש ספטמבר 2006 הגישו הנתבע ורעייתו הצעה להסדר נושים וביום 17.1.2007 אישר בית המשפט הסדר נושים כנגד הנתבע.

ג.          בבקשתו מבית הדין למחיקת סעיפים מכתב התביעה (בש"א 5166/08) הפנה הנתבע לסעיף 35 (י) לפקודת פשיטת הרגל הקובע כי "פשרה או הסדר שנתקבלו ואושרו כאמור בסעיף זה יחייבו את החייב ואת כל הנושים לענין כל חוב בר-תביעה המגיע להם מהחייב, אך לא יפטרו את החייב מחבות לפי פסק דין נגדו בתביעה למזונות" וטען כי בהתאם לסעיף האמור, ומשלא נתבע החוב נשוא התביעה במסגרת הסדר הנושים, יש מקום להורות על מחיקת התביעה.

ד.         התובעת ציינה בתגובתה לבקשת המחיקה כי רק ביום 5.8.07, במהלך הליכים משפטיים בבית המשפט המחוזי בתל אביב במסגרתם התבקש בית המשפט להצהיר כי כל המלאי העסקי המצוי בחצרה הינו בבעלותה המוחלטת, נודע למשיבה באופן ברור ומוחלט כי הנתבע גזל את רכושה וכי חמשת אופנועי הים אותם גזל היו ועדיין מצויים בבעלותה הבלעדית. זאת נודע לה מתוך תצהיר מר שמחי (נספח ד' לתצהיר מר מלכין) מיום 5.8.2007. התצהיר נמסר לתובעת במסגרת הסדר פשרה שנחתם ואושר בבית המשפט המחוזי ביום 8.3.07 ועקב תצהיר זה הוגשה התביעה שבפנינו ביום 22.8.2007.