פסק-דין בתיק תע"א 2189-08

1.         הנתבע היה הבעלים של מנסרת אבן ושיש במושב זכריה (להלן המנסרה) שם התגורר גם התובע. התובע החל לעבוד אצל הנתבע במהלך תקופת לימודיו בתיכון. המנסרה נקלעה לקשיים כלכלים שהביאו להפסקת פעילותה במהלך שנת 2007. במהלך שנת 2007 התובע לא קיבל את שכר עבודתו באופן מסודר במועד שקבוע בדין. לזכות התובע יתרת שכר שלא שולמה לו עד היום. התובע התפטר בחודש מאי 2007. התובע הגיע למנסרה בחודש יולי 2007 והתפתח עימות פיזי בינו לבין הנתבע, שבמהלכה שבר התובע את שמשת רכבו של הנתבע בזיקה לעימות הוגשה תלונה במשטרה.

2.         התובע טוען כי הוא זכאי לשכר עבודה, לפיצוי פיטורים לפדיון חופשה ולדמי הבראה.

הנתבע מודה כי הוא חייב לתובע שכר עבודה, פדיון חופשה, ודמי הבראה, אך חלוק על הסכומים להם טען התובע.

3.         התובע טוען שהוא זכאי לפיצוי פיטורים בהתאם לס' 11 לחוק פיצוי פיטורים הואיל והתפטרותו היתה על רקע אי תשלום השכר. הנתבע טוען כי התובע לא התריע על כוונתו להתפטר ולא נתן לו הזדמנות לתקן. לנוכח זאת אין מקום לפסוק לו פיצוי פיטורים. עוד טען כי הואיל והתובע בא לעסק ותקף אותו תוך גרימת נזק הרי שיש לשלול לו את הזכות לפיצוי הפיטורים. כיוון שהתפטר ולא נתן הודעה מוקדמת יש לחייבו לשלם לנתבע תשלום חלף הודעה מוקדמת. כן טען הנתבע כי נגרמו לו נזקים לשמשת הרכב  (עליהם למעשה אין מחלוקת כמו גם על סכומם) ונשברו לו משקפים. בסיכומיו טען שיש לחייב את התובע בתשלום פיצויים בגין נזקים ממונים עקיפים בגין התקיפה וכן בשל עוגמת נפש שגרמה לו התקיפה. טענות אלה העלה כטענות בתביעה שכנגד וכטענת קיזוז.

4.         נציין כי התובע הגיש תלונה במשרד התמ"ת בשל כך שלא שולם לו שכר מינימום בשנת 2007. התלונה נבדקה ועל התובע הוטל קנס מנהלי (כעולה מהמכתב של משרד התמ"ת מיום 25.3.10). נציין כי אין מחלוקת שהיקף עבודתו של התובע השתנתה. ב"כ התובע הסכימה כי התובע עבד בהיקף המופיע בתצהירו של הנתבע (פרוט' עמ' 2 ש' 2-1).

5.         באשר לשכר הרי שלא היה מחלוקת כי סוכם עם התובע על שכר של 30 ש"ח לשעה והתובע ערך מידי חודש, רישום של שעות עבודתו, הגישו לנתבע ושכרו שולם בהתאמה. בפנינו העידו התובע ואביו מר יוסף ומנגד הנתבע - מרדכי אליהו והוגשו מסמכים שונים שצורפו לתצהירים.

הכרעה

הזכות לפיצוי פיטורים

6.         התובע לא קיבל שכר חודשים רבים. הזכות לקבל שכר הינה זכות קוגנטית. בדין, בחוק הגנת השכר, נקבע מועד לתשלומו. אי תשלום שכר במועד במשך חודשים רבים הינו עבירה ולא בכדי הוטל על הנתבע קנס מנהלי בעטיה. אי תשלום שכר במועד מהווה נסיבה שלא ניתן לדרוש מעובד להמשיך ולעבוד והוא זכאי להתפטר ולקבל פיצוי פיטורים. התובע העיד, ואמר כי ביקש לקבל השכר פעם אחר פעם וזה לא שולם לו (פרוט' עמ' 3 ש' 18-17) ככל הנראה בשל המשבר הכלכלי אליו נקלע הנתבע. לנוכח זאת ברור כי התובע אינו חייב לתת התרעה נוספת. אציין כי לדידנו עת המעביד לא ממלא במודע אחר חובתו העיקרית - תשלום השכר זכאי עובד להתפטר - אף מבלי לתת התרעה, ולזכות בפיצוי פיטורים. במקרה דנן כאמור התובע ביקש שהמעוות יתוקן, אך לשווא הוא עמד על זכויותיו והתפטר רק בחודש מאי אחרי ששכרו החודשי לא שולם במועדו מתחילת אותה שנה.

7.         טענת הנתבע לפיה יש לשלול את זכותו לפיצוי פיטורים בשל האירוע האלים שהיה בחודש יולי 2007 אינה מקובלת עלינו.  זכותו של התובע לקבל פיצוי פיטורים קמה עם התפטרותו. בנסיבות כאמור האירוע האלים שארע כחודשיים לאחר מכן, אינו שולל את הזכות שהתגבשה קודם לכן עם סיום עבודתו. בענין האירוע האלים נאמר כי כלל לא שוכנענו שהתובע אחראי לו יותר מהנתבע.

8.         התובע עבד מחודש יולי 2004. בתחילה היתה עבודתו בהיקף משתנה. בכל אופן במהלך עבודתו לא חלו הפסקות העולות על 3 חודשים רצופים ולכן לא נקטע הרצף לענין חוק פיצוי פיטורים. במהלך התקופה היו 4 חודשים שלא עבד לחלוטין (04/ 9-10 ו 06/ 6-5). בשנה האחרונה עבד בהיקף מלא. ניתן לאמר אם כן כי בשנה הראשונה עבד בהיקף של כשליש משרה ולאחר מכן עבד במשרה מלאה. מתחילת עבודתו ועד סיומה חלפו 35 חודשים מהם לא עבד 4 חודשים מלאים כאשר 12 חודשים עבד בהיקף של כ 1/3 משרה כאמור. אין חולק שהשכר השעתי לו היה זכאי הינו 30 ש"ח לשעה דהיינו 5,580 ש"ח לחודש. לנוכח זאת יחושבו פיצוי פיטורים עבור התקופה הראשונה שהיתה בת 12 חודשים כך: 5580 ש"ח כפול היקף המשרה 0.33 (בהתייחס ל 12 חודשי עבודה) סה"כ 1,858 ש"ח. עבור התקופה  השניה שהיתה 19 חודשי עבודה היה התובע זכאי לפיצוי פיטורים לפי החישוב הבא: 19 חודשים חלקי 12 (זו התקופה) כפול השכר 5,580 סה"כ 8,835 ש"ח. סה"כ זכאי התובע לפיצוי פיטורים בסכום של 10,693 ש"ח.

יתרת השכר

9.         אין חולק שהמנסרה נקלעה לקשיים ולא שילמה שכר מתחילת שנת 2007. התובע עבד  חמישה חודשים. התובע טוען כי בגין חמשת החודשים שולמו לו 2,000 ש"ח בלבד. אין חולק, כעולה מתלושי השכר שהוא היה זכאי לשכר, עבור אותם חודשים בסך של 31,225 ש"ח. התובע תבע יתרה של 30,006 ש"ח.

            לטענת הנתבע שילם לו במהלך אותה תקופה, את מרבית השכר. הנתבע נסמך על התרשומות שצורפו לתצהירו ומקורם הוגש לנו וסומן ת/4 (נספח ד' לתצהירו) נושא תאריך 11.7.07 וכן ת/5 נושא תאריך 22.5.07.

10.        הגרסאות בין הצדדים חלוקות. הנתבע בעדותו אומר כי לא ידע מתי בדיוק שילם, כמה ואיך (פרוט' עמ' 10 ש' 17-16) הנתבע גם לא מחזיק ברשותו הוכחות לתשלום (כמו למשל צילום שיקים או אישור של התובע על קבלת הכספים פרוט' עמ' 15 ש' 4). נטל ההוכחה לתשלום השכר מוטל על המעביד. הנתבע שבפנינו בא וטוען פרעתי. אכן ניתן לראות כי בתקופות קודמות החתים הנתבע, בחלק מהמקרים את התובע על תשלום השכר.  בדידן, דווקא עת היתה מחלוקת קשה בין הצדדים, והתובע התפטר בחמת זעם, מצופה היה שהנתבע, עת הוא משלם את השכר יחתים את התובע על קבלתו וישמור תיעוד אודות התשלום. כאמור תיעוד כזה לא קיים. נציין כי גרסת התובע ואביו, שגם נחקרו על ידי משרד התמ"ת היתה עקבית ובה נאמר כי לא קיבל את שכרו למעט סכום של 2,000 ש"ח או 2,600 ש"ח עבור כל התקופה שמתחילת שנת 2007.

            לנוכח זאת ובשים לב לנטל ההוכחה כאמור אנו מעדיפים את טענת התובע. הואיל וסך כל השכר שהגיע לתובע מתחילת אותה שנה היה 31,225 ש"ח והואיל והתובע ואביו הודו בתשלום סכום של 2000 - 2600 ש"ח הרי שהיתרה שלא שולמה עומדת על סך של 28,625 ש"ח.

הבראה

11.        באשר להבראה הרי שאין חולק כי לא שולמו לו דמי הבראה. התובע זכאי לפדות את דמי ההבראה עבור השנתיים האחרונות בהם עבד למעשה בהיקף מלא. מדובר אפוא ב 11 ימי הבראה לפי התעריף, אותה עת שעמד על 318 ש"ח. סה"כ זכאי התובע לסכום של 3,498 ש"ח.

חופשה