פסק-דין בתיק תע"א 11807-07

1.         התובע הגיש כנגד הנתבעת - חברה העוסקת בייצור והרכבה של פרטי אלומיניום לבניין - תביעה לתשלום שכר עבודה בעבור 10 ימי עבודה בחודש 9/07 בסך 8,130 ש"ח, פדיון חופשה שנתית בסך 2,439 ש"ח וכן תשלום עמלות על מכירות שביצע בסך 72,225 ש"ח.

זאת בגין תקופת העסקתו בנתבעת כאיש מכירות משך 5.5 חודשים - החל מיום 15.3.07 ועד ליום 10.9.07 - מועד פיטוריו.

כמו כן, תבע התובע תשלומם של פיצויי הלנת שכר בגין סכומים שלטענתו לא שולמו לו במועדם, כפי שיפורט להלן.

2.         אין חולק כי הנתבעת התחייבה לשלם לתובע שכר יסוד בסך של 3,850 ש"ח, בתוספת עמלה בשיעור 1.5% מעסקאות שהתובע השיג עבור הנתבעת.

3.         לאור זאת ומשחלק מהסכומים מלכתחילה לא היו שנויים במחלוקת, הפקידה הנתבעת בקופת בית הדין בסמוך למועד הגשת כתב ההגנה סכום של 23,764 ש"ח, אשר לטענתה התובע לא הסכים לקבל מידה. זאת בשל סירובו לחתום על טופס 101 לשנת המס הרלוונטית (2008) (ראה - סעיפים 14-17 לתצהיר מר טלבי).

4.         ביום 11.6.09 הגיעו הצדדים להסכמה, לה ניתן תוקף של פסק דין (חלקי), לפיה הנתבעת תשלם לתובע סך של 50,866 ש"ח (בכפוף לחתימה על טופס 101 לשנת המס 2009). בנוסף, שילמה הנתבעת שכ"ט עו"ד לב"כ התובע בסך של 10,173 ש"ח בצירוף מע"מ.

            בפועל הסכום שהועבר לתובע שולם ברובו מתוך הסכום שהופקד בקופת בית הדין כאמור (בסך 23,764 ש"ח) וכן באמצעות סכום שהופקד בקופת ההוצאה לפועל (בגין פס"ד (חלקי) קודם מיום 24.3.09 - שבוטל, בסך 9,783 ש"ח). כמו כן, מהסכום הנ"ל נוכה סך של 11,000 ש"ח (סכום המקדמות בגין עמלות עתידיות שבקבלתו התובע הודה) (ראה - עמ' 15 לפרוטוקול ש' 1-5, ש' 20-21).

5.         משניתן פסק הדין החלקי כאמור, נותרו במחלוקת השאלות הבאות:

- זכאות התובע לעמלת מכירה בגין העסקאות מול חברת כ.א. והבנים (אתר בנתניה) ומול חברת דניה סיבוס (פרויקט הולילנד ירושלים).

- זכאות התובע לפיצויי הלנה בגין הסכומים להם היה זכאי.

6.         על מנת להכריע בשאלות אלה - יש לענות תחילה על השאלה מהם התנאים עליהם הסכימו הצדדים בעניין תשלום עמלות המכירה. בהקשר זה התגלעה בין הצדדים מחלוקת ביחס לשני עניינים: האחד, בגין אילו עסקאות זכאי התובע לקבל עמלה והשני, באיזה מועד היה על הנתבעת לשלם לתובע עמלת מכירה.

תוכנו של הסכם העבודה:

7.         עמדות הצדדים בסוגיות הטעונות הכרעה כאמור לעיל היו כדלקמן:

התובע טען כי הוא היה זכאי לקבלת עמלה בגין כל פרויקט בו טיפל ואשר טיפולו הוא שהביא לחתימתו של חוזה בין הלקוח לבין הנתבעת, בין אם מדובר בלקוח חדש ובין אם מדובר בלקוח שהנתבעת נהגה להתקשר עימו בעבר.

אשר למועד תשלום העמלה המגיעה לו, עמדת התובע היתה - כי הזכאות לתשלום מתגבשת במועד "סגירת" העסקה. זאת, מהטעם שלטעמו אין זה הגיוני כי תשלום העמלות יבוצע זמן רב לאחר שסיים עבודתו, בשעה שהתשלום בפועל בגין עסקאות "שהביא לסגירתן" עשוי להתפרש על פני חודשים ושנים.

לעומתו טענה הנתבעת כי התובע היה זכאי לעמלה רק בגין עסקאות חדשות שהתובע היה הגורם שהביא לסגירתן. זאת כאשר ביחס ללקוחות גדולים קיימים, אשר פנו מיוזמתם לנתבעת על מנת לקבל הצעות מחיר לפרויקטים חדשים, איש הקשר בנתבעת היה ממילא מר טלבי, מנהל הנתבעת ולא - התובע.

אשר למועד המוסכם לתשלום עמלות המכירה, טענת הנתבעת היא יש לשלמן במועד קבלת התשלום בפועל. מועד שחל לעיתים זמן רב לאחר חתימת החוזה עם הלקוח. זאת, כאשר הנתבעת היתה נכונה לשלם לתובע מקדמות על חשבון עמלות עתידיות אלה במהלך תקופת העבודה.

8.         אשר לשאלה בגין אילו עסקאות זכאי התובע לקבלת עמלה סבורות אנו כי הדין הוא עם התובע. דהיינו - ככל שהתובע היה הגורם שהביא ל"סגירת" עסקה בין הלקוח לבין הנתבעת ביחס לפרויקט מסוים, הרי שאין לייחס חשיבות לשאלה האם מדובר בלקוח שעבד עם הנתבעת בעבר, אם לאו. זאת משום שממכלול הנסיבות, כפי שהוצגו בפנינו, ניתן ללמוד על הסכמה לפיה כל פרויקט בניה יהווה התקשרות עצמאית לצורך חישוב העמלות, ונפרט:

מר רונן לבן המשמש מנהל אזור בדניה סיבוס העיד כי דניה סיבוס עוסקת בביצועם של 30-40 פרויקטים במקביל וכי היא עובדת עם מספר רב של קבלני משנה, כאשר לנתבעת אין בלעדיות בנוגע לביצוע עבודות אלומיניום בפרויקטים של דניה סיבוס. כך תיאר העד את התנהלותה של דניה סיבוס עם תחילתו של כל פרויקט: