פסק-דין בתיק תע"א 11258-08

התובע (להלן גם: "העובד"), הועסק כמורה לאופנה ב"בית ספר תיכון קלנסואה", משך תקופה של 156 חודשים ועד ליום 31.8.07. תחילה הועסק התובע אצל עיריית קלנסואה (להלן: "העירייה" או "המעביד הראשון") וב-24 החודשים האחרונים לתקופת העסקתו הועסק התובע אצל הנתבעת 2 (להלן: "עתיד" או "המעביד האחרון").

העובד עתר לחיוב מי מהמעבידים בתביעות כדלקמן (ר' עמ' 2 לפרוטוקול, שורות 19-28):

1.                  הפרש "פיצויי פיטורים".

2.                  הפרשי "הוצאות נסיעה".

3.                  פיצוי בגין פיטורים שלא כדין.

להלן נדון ברכיבי התביעה לפי סדרם.

הפרש פיצויי פיטורים:

אין מחלוקת כי העובד פוטר וכי קיבל על חשבון פיצויי פיטורים סך של 37,000 ש"ח (עמ' 6 שורות 18-19). לטענתו של העובד, השכר לו הוא זכאי בגין משרה מלאה עומד על סך 7,053.17 ש"ח ויש לחשב את פיצויי הפיטורים להם הוא זכאי בהתאם לממוצע היקף משרתו במהלך שנות עבודתו. לפיכך, הוא זכאי מהמעביד האחרון (ר' עמ' 1 שורות 11-14) לפיצויי פיטורים בסך כולל של 57,307 ש"ח ולאחר ניכוי סך 37,000 שכבר קיבל, הוא זכאי ליתרה של 20,307 ש"ח.

עתיד טוענת כי השכר הקובע לצורך חישוב פיצויי הפיטורים עומד על סך 2,552 ש"ח בלבד, כפי שהוסכם במסגרת ההסכם הדיוני בין הצדדים (עמ' 2 לפרוטוקול, שורות 16-18), ואין לאפשר לתובע לחזור ממסגרת דיונית זו.

עוד נטען, כי לתובע הופרשו מלוא הפיצויים וכי בהתאם לתקופת העסקתו בעתיד, הרי שבמסגרת תביעתו ותצהירו הוא לא דורש התובע מעתיד יותר מסך של 2,372 ש"ח. כל טענה אחרת הדורשת כעת פיצויי פיטורים מהעירייה ומעתיד ביחד ולחוד, מהווה הרחבת חזית אסורה. למעלה מהצריך טוענת עתיד, כי בגין תקופת העסקתו של התובע בעירייה הוא זכאי לסך של 28,072 ש"ח ובגין תקופת העסקתו בעתיד זכאי התובע לסך כולל של 5,104 ש"ח, כשלתובע הופרש סך של 5,135 ש"ח. בסה"כ זכאי התובע לפיצויי פיטורים בסך של 33,176 ש"ח, כאשר התובע מודה כי שולם לו סך של 37,000 ש"ח.

לחלופין טוענת עתיד, כי גם אם יפסק סכום כלשהו בגין רכיב פיצויי פיטורים, היא זכאית לשיפוי מהעירייה בגין תקופת עבודתו של התובע אצלה.

אין חולק כי היקף משרתו של התובע היה חלקי והשתנה לאורך כל שנות העסקתו (נספחים ח, י"ב לכתב התביעה).

תקנה 4 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב פיצויי פיטורים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), תשכ"ד-1964 (להלן: "תקנות פיצויי פיטורים" או "התקנות") קובעת, כי שכרו האחרון של העובד ישמש כבסיס לחישוב פיצויי הפיצויים בגין פיטוריו.

עם זאת, קובעת תקנה 7 לתקנות פיצויי פיטורים כי כאשר חל שינוי משמעותי בהיקף משרתו של עובד, יש לבצע חישוב נפרד של פיצויי הפיטורים לגבי כל אחת מתקופות העבודה,לפי שכרו ערב פיטוריו, באופן יחסי למידת החלקיות של משרתו. בנוסף, קובעת תקנה 8 כי כאשר חלה הפתחה בשכרו של עובד, שכתוצאה ממנה קטן שכרו האחרון, יש לראות כשכר אחרון לגבי התקופה שלפני ההפחתה, את שכרו של העובד ערב ההפחתה. בשים לב להוראות תקנות אלה, נכון לדעתנו לחלק את העסקת התובע לתקופות השונות בהם חל שינוי משמעותי בהיקפי העסקתה, ולבצע חישוב נפרד לכל תקופה (השווה לעב (י-ם) 2154/04 ברהנוב ממוש נ' אי אס אס אשמורת בע"מ (25.6.06)).

אנו מוצאים כי יש לחלק את עבודתו של התובע לשתי תקופות עבודה- האחת, תקופת עבודתו בעירייה שבה חלו שינויים בהיקף משרתו, ובהתאם כי יש לערוך ממוצע של היקף המשרה. השנייה, תקופת עבודתו בעתיד שבה הופחת היקף משרתו באופן משמעותי להיקף של 8 שעות עבודה, קרי- שליש (1/3) משרה.

לאור האמור, התובע זכאי לפיצויי פיטורים כדלקמן:

            א.        עבור תקופת העסקתו בעירייה:

38,115 ש"ח = ממוצע של 66.66% משרה * 11 * 5,198 ש"ח (שכר למשרה מלאה לפי תלוש שכר לחודש 6/05, הוא התלוש האחרון שהוצג ערב המעבר לעבודה בעתיד).

ב.        עבור תקופת העסקתו בעתיד: