פסק-דין בתיק תיק רבני 918826/1

עניינו של פסק הדין שלפנינו בתביעת הגירושין והכתובה שהגישה המבקשת.

תיאור העובדות

הצדדים נישאו ביום כ' אב תשס"ב (29.7.02) ומנישואי הצדדים נולדו שני ילדיהם המשותפים.

לדברי המבקשת, כבר מראשית חיי הנישואין סבלה מאלימות קשה אף לנגד עיני הילדים, וכתוצאה מהאלימות טופלה לא פעם בבית החולים. לדבריה כל ריב הסתיים בסליחה והבטחה כי אכן זו הפעם האחרונה, דבר שלא קרה.

במהלך שנת 2004 המבקשת אזרה עוז לראשונה להתלונן על אלימות הבעל, ואכן הבעל התחייב להיטיב את מעשיו. למרות האמור המשיך הבעל לנהוג באלימות, ולפיכך ביום כ"א חשון תשס"ט (19.11.08) הגישה כנגדו את תלונתה השנייה. תלונה בה הודה והורשע הבעל, וביום י"ט סיון תש"ע (1.6.10) נגזר דינו לששה חודשי מאסרעלתנאי.

למרות זאת, הבעל לא הצליח להיגמל מהרגלו ואף נקט באלימות כלפי הילדים המשותפים. ביום כ"ב חשון תשע"ב (19.11.11) המשיב איים על הבת בגיל שמונה באמצעות חגורה, וכאשר האם ניסתה להגן על הבת עורר הדבר את זעמו של הבעל שהחל לשבור חפצים ולהשמיע איומים קשים כלפי הסובבים. בעקבות זאת הגישה המבקשת את תלונתה השלישית והבעל נעצר.

ביום י' טבת תשע"ב (5.1.12) שוחרר הבעל בתנאים מגבילים, אך למצער הבעל הפר את ההגבלות. בגזר הדין מיום כ"ה תשרי תשע"ג (11.10.12) נקבע כי הבעל ירצה עשרים ושמונה חודשי מאסר כולל המאסרעלתנאי.

כיום האשה מסרבת לכל אפשרות שלום בית. לדבריה מהניסיון המר אותו חוותה בעבר אין לה כל אמון עוד בבעלה ואינה מוכנה לסכן עוד את עצמה. לדבריה 'עדיף להתאבד ולא לחיות אתו' (שורה 170 לפרוטוקול מיום 2.5.13).

ב"כ המבקשת ציין עוד כי הבעל סירב לתת כספים לאשתו לכלכלת הבית, העלים כספים משותפים, ואף מזונות שנפסקו בערכאה אחרת אינם משולמים.

מנגד טען המשיב כי מעולם לא הכה את אשתו (שורה 53 לפרוטוקול מיום ג' שבט תשע"ג 14.1.13). לדבריו האשה היא אלימה ונהגה בו בזלזול ובאלימות מילולית, ואף שפכה עליו בעבר רותחין. גם הודאתו בעבר הייתה רק על איומים ואלימות מילולית הדדית. לדבריו כיום הוא יודע להתמודד עם אלימות האשה, ומאמין הוא שהאישה תשתנה ולכן מבקש הוא לשקם את חיי הנישואין. עם זאת הוסיף כי אם לא יחול שינוי בהתנהגות האשה ייזום הוא את הגירושין.

ב"כ המבקש ציין כי גם מאסרו של הבעל הוא מחמת שהכה את ילדיו ולא מחמת שהכה את אשתו. עוד הוסיף כי אם האשה תפגוש את בעלה שלושה מפגשים במתחם הכלא לאחר שנתיים שבהם לא נפגשו, והבעל לא יצליח לשכנעה לשקם את חיי הנישואין או אז ינהלו משא ומתן לגירושין. האשה סירבה להצעה אך בעצת ב"כ התרצתה למבוקש כדי לזרז את סיום ההליכים.

הצדדים הופיעו שוב ביום כ"ב אייר תשע"ג (2.5.13) והמבקשת חזרה על טענותיה. לדבריה גם במפגשים עם בעלה בבית האסורים שחזרה את מהלך חייהם וסבלה, ובקשה מבעלה להתגרש. מאידך גיסא המשיב טען כי המפגשים היו בנוכחות משמר בית הסוהר באופן שמנע ממנו לשכנעה לשלום בית, ובכל מקרה אינו מסכים להתגרש.

הבעל עוד הוסיף כי להרביץ לאשה אין זה קו אדום, 'ככה חונכתי גם אבא שלי הרביץ לאימא שלי והרביץ לי, פה בישראל זה לא מקובל...' (שורה 80 לפרוטוקול מיום כ"ב אייר תשע"ג 2.5.13).לדבריו הסכמתו בעבר להתגרש לאחר המפגשים בבית האסורים הייתה רק במידה והיו המפגשים מתנהלים כסדרם.

ב"כ הבעל הוסיף כי יש לתת לבעל הזדמנות חוזרת להוכיח את עצמו ואם לא - 'צריך לקיים הוכחות ונסחוב את זה עוד שנה שנתיים' (שורה 150 לפרוטוקול).

דיון והכרעה

כאמור, הבעל הורשע בהתאם להודאתו באלימות ותקיפת המתלוננת. מגזר הדין עולה כי המבקש נהג להטיל חיתתו על בני משפחתו, וכילה זעמו במבקשת ובילדיו הרכים בשנים. ניתנה למשיב הזדמנות להיטיב דרכיו, אך הוא סיכל זאת במו ידיו ורמס ברגל גסה את תנאי השחרור.

אלימות הבעל החוזרת ונשנית גם בתקופה בה ריחף על ראשו מאסרעלתנאי, מלמדת כי הבעל הפגין זלזול בוטה באשתו וילדיו ולא השכיל לתקן את דרכיו. בגזר הדין צוין גם כי האלימות החוזרת של הבעל מורה שהבעת הצער שהביע בעבר נותרה מהשפה ולחוץ.

הן אמת שהבעל הצהיר כיום כי כבר הבין ולמד לשנות את דרכיו ולוקח הוא אחריות על מעשיו. אכן, מאחר וכבר בעבר הצהיר כן פעמיים ובכל זאת לא שב אפו וחזר לסורו, לא ניתן להכריח את האשה להאמין לו.

זאת ועוד, הבעל הצהיר כי אם אשתו תופיע בשערי בית הכלא ועדיין תעמוד בדרישתה לגירושין לא יעמוד בדרכה. כאמור, אף שהאשה סירבה להיפגש עמו מחוסר אמון ורצון לשיקום הנישואין, אך בעצת באכוחה נעתרה למבוקש. גם לאחר המפגשים הבעל לא הצליח לשכנע את האשה לשוב לשלום בית, והאשה התבצרה בעמדתה ועומדת על בקשתה להתגרש.