פסק-דין בתיק תיק הוצל"פ 373701/13

לפנינו בקשת הבעל להטלת צווי הגבלה על האשה בשל סירובה לקבל גט. התיק התנהל במשך תקופה ממושכת אצל הרכב אחר והועבר לטיפולנו בתקופה האחרונה עפ"י החלטת כבוד ראש אבות בית הדין של ת"א.

במסגרת הליך הגירושין של הצדדים מתנהלות 'מלחמות עולם' בכל החזיתות ובכל הערכאות, ובפני בית הדין אף תלויה ועומדת בקשת הבעל לפסיקה הצהרתית בדבר בטלות הנישואין.

טובי וחשובי עורכי הדין במדינת ישראל בתחום המעמד האישי מעורבים והיו מעורבים בתיק אשר לפנינו, ואנו יכולים לקבוע חד משמעית שמאבק יצרי ומדמם שכזה, לא ראינו.

ביום ט' אלול תשע"א (8.9.2011) נתן בית הדין החלטה במסגרתה קבע כדלקמן:

"ביום י"ט תמוז תשע"א (21.7.2011) נתן כבוד ביה"ד הגדול החלטה בעניינם של הצדדים.

בית הדין הגדול דחה את ערעורה של האשה "בשים לב שהמדובר בבית מלא זבחי ריב ומדון... באופן שנראה מהערעור שהצגת התביעה לשלו"ב הוא בבחינת תומה ותחתיה ערמה על מנת להגיע להישגים כספיים".

ביה"ד הרבני הגדול גם קבע נחרצות : "...ויש לשים קץ לפרשה עגומה זו ויפה שעה אחת קודמת, אחרת אחרית מצב זה מי ישורנו וכל סחבת במתן גט מובילה למדרון תלול ועכור מהפח אל הפחת".

אנו מוצאים לנכון לציין שגם התרשמותנו החד משמעית שסירובה של האישה להתגרש מונע משיקולים שאינם ענייניים ומרצון 'למקסם' הישגים כספיים וכלכליים.

בנסיבות אלו מורה ביה"ד למזכירות ביה"ד לקבוע מועד מוקדם לסידור גט בין הצדדים - בכפוף לפתיחת תיק מתאים לסידור גט על ידי מי מהצדדים."

לצדדים נקבע מועד לסידור גט ליום י"ג אלול תשע"א (12.9.2011). האישה לא התייצבה לסידור גט, ובנסיבות אלו, חויבה בהוצאות משפט בסך 1000 ש"ח.

ביום כ"ח אלול תשע"א (27.9.2011) קיים בית הדין דיון בבקשת הבעל להטלת צווי הגבלה על האישה בשל סירובה לקבל גט. במסגרת הדיון השמיעו ב"כ הצדדים את טענותיהם וטיעוניהם. בסופו של הדיון הורה בית הדין להגיש סיכומים קצרים - ואלו אכן הגיעו לשולחנו.

ב"כ הבעל טוען בסיכומיו שביה"ד הרבני הגדול פסק על חיוב הצדדים להתגרש, ואף שלטענתו הצדדים כלל אינם נשואים, יש לסדר גט באופן מיידי על מנת לסיים את פרשת הנישואין.

ב"כ הבעל טוען שהמצב נורא ואיום, שכן לאחרונה העלילה האשה על האיש עלילה נוספת בדבר מעשים מגונים שעשה כביכול בבת המשותפת.

מנגד, ב"כ האשה מבקש שלא להטיל על האשה צווי הגבלה ומבסס את בקשתו על טענות מהותיות כמו גם על טענות בדבר העדר סמכות בית הדין לדון בבקשה.

ביה"ד דוחה את טענות ב"כ האשה ואף מביע פליאה על חלק מהן.

          א.              התיק הועבר לטיפולנו על פי דין ובמסגרת התקנות. אין ביה"ד הכתובת לטרוניות על החלטת מי מהצדדים לבקשת העברת התיק אלינו. בית הדין מוצא לנכון להעיר שהניסיון מלמד שטרוניות אלו הן, על דרך כלל, מפלט מהתמודדות עם עובדות החיים כמו גם עם המציאות שהמלינים יצרו בעצמם.

          ב.              הטענה שאין לביה"ד סמכות לדון בצווי הגבלה כל עוד לא יקבע ביה"ד כי הצדדים נשואים הנה מפליאה במיוחד. אין ספק שהצדדים רשומים כזוג נשוי ובנסיבות אלו יש לנו סמכות לדון בתביעת גירושין ואף במתן צווי הגבלה. יתכן שבשלב מאוחר יותר יקבע בית הדין כי הנישואין בטלים רטרואקטיבית. אך כל עוד לא נקבע אחרת, הרי שמדובר בזוג נשוי, אם כי כבר עכשיו צפות על פניהן, לפחות לכאורה, ספקות בדבר תקפות הנישואין.

כפי שהתרשם בית הדין, המניע העיקרי שמאחורי מלחמות החורמה שמנהלים הצדדים הוא למעשה מריבה על ממון, כפי הנראה על ממון רב, ולשם כך - כל האמצעים כשרים בעיניהם.לדעת בית הדין, זהו פשר רצונה של האשה להמשיך ולהיות נשואה לגבר בו היא נלחמת באמצעים מקובלים ובאמצעים שאינם מקובלים. זהו המניע של הבעל בתביעתו לקביעה הצהרתית שהנישואין בטלים, עקב פגמים חמורים שלטענתו חלו בסידור החופה והקידושין.

אף אם נקבל את תביעת הבעל לקביעה הצהרתית שהנישואין בטלים (ויודגש - בשלב זה אין לנו עדיין דעה בכך), הרי שבכל מקרה יהיה צריך לסדר גט לחומרא לצדדים, וזאת בשל חומרת איסור אשת איש. בנסיבות אלו, ולנוכח פסיקת בית הדין הגדול, קובע בית הדין שאין להמתין לפסיקה בדבר תוקף הנישואין (שעשויות להיות לה בנסיבות העניין משמעויות כלכליות גדולות) ויש להתיר את קשר הנישואין ע"י ג"פ כדמו"י, מוקדם ככל האפשר.