מבוא
1. בפניי תביעה כספית בסכום של 11,734 ש"ח אשר התבררה בסדר דין מהיר, בגין נזקים שנגרמו לרכב בתאונת דרכים שאירעה ביום 22.6.11.
2. בעקבות התאונה תבע התובע את הנתבעת כמבטחת, בגין הנזק שנגרם לרכבו ולרכב צד ג', בהתאם לפוליסת הביטוח. בכתב התביעה פורט שסכום התביעה מורכב מסכום של 4,280 ש"ח בגין הנזק שנגרם לצד ג', סכום של 5,874 ש"ח בגין הנזק שנגרם לרכב המבוטח, שכר טרחה לשמאי בסכום של 580 ש"ח, וסכום של 1,000 ש"ח בגין השבתת הרכב למספר ימים. עוד צויין בכתב התביעה שיש להפחית מהסכום הכולל את ההשתתפות העצמית.
3. אין בין הצדדים מחלוקת על היקף הנזק, ואולם הנתבעת סירבה לשלם לתובע את הסכום שדרש בטענה שלפי סעיף 25
לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981 (להלן - "חוק חוזה הביטוח") פטורה היא מתשלום דמי הביטוח.
4. אין בין הצדדים מחלוקת על כך שבתחילה דיווח התובע לנתבעת שהוא זה שנהג ברכב המבוטח במועד התאונה, אף שהנהג ברכב במועד התאונה היה בנו בן ה-17. רק בתחילת הישיבה המקדמית חזר בו התובע מהצהרתו השקרית והודה בזהות הנהג.
5. אין בין הצדדים מחלוקת על כך שהתאונה אירעה במהלך תקופת הביטוח (שהייתה מיום 1.10.10 עד יום 30.9.11), ושעל פי תנאי הפוליסה, מלבד המבוטח רשאי לנהוג ברכב נהג שהינו בעל רישיון נהיגה בר תוקף ושגילו מעל 17 שנים. אין גם מחלוקת על כך שהתנאי האמור התקיים בבנו של התובע במועד התאונה, היינו, מלאו לו 17 שנים והיה לו רישיון נהיגה.
6. אקדים ואציין כי לאחר ששמעתי את הצדדים ובחנתי את הראיות מצאתי שיש לקבל את התביעה.
7. נימוקי פסק הדין יובאו בתמצית כמצוות תקנה 214 ט"ז
לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984.
טענת הנתבעת
8. לטענת הנתבעת מסר התובע גרסה כוזבת לנסיבות התאונה, וזאת על מנת לקבל תגמולי ביטוח במרמה. בשל כוונת המרמה, נשלל ממנו הכיסוי הביטוחי, בהתאם להוראת סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח.
9. הנתבעת הוסיפה וטענה כי התובע דיווח דיווח כוזב בנוגע לזהות נהג הרכב המבוטח במספר הזדמנויות: ראשית, כאשר הודיע טלפונית לנתבעת על התאונה; שנית, בטופס הדיווח אודות נסיבות התאונה שעליו חתם; שלישית, במהלך חקירת החוקר מטעמה של חברת הביטוח. לטענת הנתבעת התובע חזר בו מהשקר האמור בתחילת הישיבה המקדמית, רק לאחר שצד ג' זומן להעיד בישיבה המקדמית.
10. לכתב ההגנה צורפה הודעת המבוטח אודות נסיבות התאונה. בהודעה תיאר התובע את נסיבות התאונה
"אני סלאח עלאן נהגתי באוטו חזרתי לאחור ...רכב מסוג סורלת לחנות ליד ולא שמתי לב אליו ופגעתי בדלת של הנהג...". לכתב ההגנה צורפה גם ההודעה של צד ג' לחברת הביטוח שלו. נהג צד ג' תיאר את נסיבות התאונה כך
"ביצעתי נסיעת פרסה, הנהג עם רכב ההונדה נסע נסיעת רוורס ופגע ברכב...".
11. הנתבעת הוסיפה וטענה כי תיאור התאונה בכתב התביעה איננו מעיד על קיומו של מקרה ביטוחי, כמתחייב מהפוליסה ומהוראות הדין כאחד, שכן המבוטח ניסה להימנע מתיאור שקרי. נטען שעל המבוטח היה לפרט בכתב התביעה מה הייתה זהות הנהג ברכב המבוטח, לטעון לקיומו של רישיון נהיגה בתוקף, לפרט את גיל הנהג, את ותק הנהיגה, וכדומה. כן היה על התובע לטענתה לפרט בכתב התביעה את נסיבות התאונה, אך הוא לא עשה כן.
12. על רקע המפורט בכתב התביעה טענה הנתבעת כי ניסיונו של התובע להודות ביום הדיון כי בנו הוא זה שנהג ברכב בעת התאונה הינו בבחינת הרחבת חזית ושינוי חזית.
13. הנתבעת טענה הדיווח הכוזב נועד לחסוך לתובע בדמי ההשתתפות העצמית, שכן על פי תנאי הפוליסה קיים פער בדמי ההשתתפות העצמית הנגבים מנהג צעיר לעומת אלו הנגבים מנהג שאינו נהג צעיר.
14. לטענת הנתבעת, עובר להגשת התביעה ידע התובע שיש הבדל בהשתתפות העצמית כיוון שהחוקר הסביר לו זאת (
נ/2 עמ' 14), ומכאן ברורה כוונת המרמה.
15. בישיבה המקדמית שהתקיימה ביום 25.6.12 הגישה הנתבעת את דוח החוקר. בדוח מפורטים הממצאים וביניהם: שיחה של נציגת הנתבעת עם בעל הרכב של צד ג' - ממנה עולה כי הוא אינו יודע מי נהג בפועל ברכב המבוטח. כן מפורטת חקירת המבוטח, שנערכה ביום 6.9.11. התובע נחקר במקום עבודתו ומסר הודעה שבה נאמר בין השאר כי הוא זה שנהג ברכב ובנו ישב לידו במושב הקדמי. התובע תיאר את נסיבות התאונה כך :
"... במהלך היציאה מהחניה נסעתי לאחור כדי לחזור לכביש ולפתע רכב צד ג' מסוג שברולט הגיע מכיוון הנסיעה הנגדי ברח' האומן ופנה שמאלה בצומת. אני לא הבחנתי ברכב צד ג' ופגעתי עם חלקו הימני אחורי של הרכב המבוטח בדלת הנהג של רכב צד ג'." התובע הוסיף כי תחילה הוא הציע לצד ג' לתקן את הנזק לרכבם עצמאית, ללא מעורבות הביטוח, ואולם כשהתברר לו למחרת היום כי עלות התיקון לשני הרכבים היא כ- 9,000 ש"ח, החליט לערב את הביטוח. עוד אמר התובע
"החוקר מציג בפניי את החשדות לפיהן בני נהג ברכב בזמן התאונה ואני כפי שדיווחתי ובהתייחסות לכך אני עומד על גרסתי לפיה אני נהגתי ברכב המבוטח בזמן התאונה. זוהי הודעתי." .
16. בדוח פורטה גם חקירת צד ג' ביחס לנסיבות התאונה, לגביה צוין כי
"נהג רכב צד ג' טען כי במהלך התאונה ברכב המבוטח היה הנהג לבדו שהינו בחור צעיר ובהמשך הגיעו למקום אביו של הנהג (המבוטח) ובני משפחה נוספים." עוד הוסיף כי לא נדרש מהתובע לשנות את זהות הנהג. בדוח הייתה התייחסות לחקירת עדים - החוקר דיבר טלפונית עם הבחור שהיה נוסע ברכב צד ג' בעת התאונה. הבחור ציין כי ברכב המבוטח נהג בחור צעיר כבן 17-18 והוא היה לבדו ברכב.
17. החוקר כתב את המלצותיו וביניהם גם
"במהלך חקירתנו נמצאו סתירות מהותיות ביחס לזהות הנהג ברכב המבוטח בזמן התאונה. נהג צד ג' וחברו אשר היה עמו ברכב מסרו כי במהלך האירוע נהג ברכב המבוטח בחור צעיר שהינו ככל הנראה בנו של המבוטח. בנוסף נציין כי המבוטח טען בחקירתו שברכב צד ג' היה הנהג לבדו אף על פי שמנגד נטען כי ברכב צד ג' היה גם חברו של הנהג, דבר המחזק את החשד כי המבוטח לא היה הנהג ברכבו בזמן התאונה."