1. תיק זה החל כבקשה לביצוע שישה שיקים, האחד על סך 1,000 ש"ח והחמישה הנותרים על סך 2,000 ש"ח כל אחד (להלן: "
השיקים") בסך כולל של 11,000 ש"ח. השיק הראשון נושא תאריך 10.11.09 והאחרון 12.4.10. בקשת התנגדות שהגיש הנתבע התקבלה.
2. התובעת הגישה כתב תביעה ובו טענה כי הנתבע הוציא את השיקים עבור תשלום חובותיו של בנו, מר אלי שמואלי (להלן: "
הבן"), לאחד, מר אבי לוין (להלן: "
לוין"). התובעת טענה כי השיקים ניתנו כאשר שם הנפרע נשאר פתוח תוך מתן הרשאה למלא את שם הנפרע, תוך הסכמה, לאור האמור, להעבירו לכל צד שלישי אחר ללא כל התניה. עוד טענה התובעת כי בגין השיקים ניתנה תמורה מלאה - כלומר סכומם הופחת מסכום החוב אותו חב בנו של הנתבע למר לוין והם חוללו בניגוד לדין וכי התובעת אוחזת בהם כדין לאחר שלוין המחה לה את השיקים בשל חוב שחב לוין כלפיה.
גרסת הנתבע
3. הנתבע העיד בתצהירו כי בשנת 2009 היה זקוק לכסף כדי להחזיר חובות. וכי מכר שלו בשם שלמה קצב, אשר הובא על ידו לעדות, הפנה אותו למשרד הלוואות בשוק האפור. לטענת הנתבע, הוא הגיע למשרד ההלוואות שם קיבל את פניהם אחד בשם אורי. הנתבע הראה לאורי את פנקס השיקים שלו ואורי הראה את הפנקס ללוין, שהיה בחדר אחר. לאחר מכן שניהם יצאו לדבר ואז חזר אורי ואמר לנתבע כי לבנו יש חוב כלפיהם.
4. הנתבע העיד כי אמר לאורי כי ישאיר שיקים בסך כולל של 55,000 ש"ח, כאשר 12,000 ש"ח מתוכם הם בעבור החוב של בנו, ויתרת הסך של 43,000 ש"ח בשיקים היא תמורת סך מזומן שיתן לו אורי שיעמוד על בין 26,000 ש"ח ל- 27,000 ש"ח. אורי הסכים לכך, אולם אמר כי עליו לבדוק את השיקים. בשעה מאוחרת יותר באותו יום הודיע אורי לנתבע כי תמורת 43,000 ש"ח יהיה מוכן לתת לו רק 21,000 ש"ח. מאחר שכך, לטענת הנתבע, הוא החליט לא להסכים לעסקה ועל כן ביקש כי יוחזרו לו כל השיקים.
5. בפועל הוחזרו לו רק השיקים בסך של 43,000 ש"ח ואילו השיקים שהיו בעבור החוב של הבן בסך כולל של 12,000 ש"ח לא הוחזרו לו, והם השיקים שבמחלוקת. לטענת הנתבע, הוא ביטל את השיקים, שלא הוחזרו, ורק את השיק הראשון לא הספיק לבטל והוא נפרע. לטענתו, לא היה מעורב בחובות של בנו ולכן המעשה שנעשה כלפיו היה הוצאת השיקים בתרמית בלא שהוא קיבל כל תמורה בעבור השיקים, לא מאורי, לא מלוין ולא מהתובעת. הנתבע טוען עוד כי התובעת לא נתנה ערך בעבור השיקים.
גרסת התובעת
6. התובעת, על פי עדות שלמה אדיב, שהעיד מטעמה, היא חברה העוסקת בניכיון שיקים, אשר לוין היה חייב לה כסף ולכן הומחו לה השיקים נשוא התביעה. עוד טוענת התובעת כי לוין הציג בפניה מסמכים לפיהם בנו של הנתבע חייב לו כספים ולכן הנתבע נתן את השיקים על חשבון חוב בנו.
7. לוין העיד כי כאשר בא הנתבע על מנת לקבל הלוואה קישר בינו לבין בנו, החייב לו כספים, והנתבע אמר שהוא עוזר לבנו להשתקם ולכן מוכן לתת שיקים שלו על חשבון חוב הבן בפריסה ארוכה. לוין העיד כי הנתבע השאיר את השיקים "פתוחים" בלא שמילא את שם המוטב משום שידע שלוין מנכה את השיקים ולא הייתה לו התנגדות שהשיקים יעברו לגורם אחר. עוד העיד לוין כי לא נכון שהייתה התנייה בין תשלום החוב לבן לבין קבלת ההלוואה, טענה שהעלה הנתבע מאוחר יותר רק על מנת להתחמק מתשלום החוב.
8. התובעת טוענת עוד כי השיק הראשון נפרע לאחר כחודש ולכן אין אמת בטענת הנתבע כי לא הספיק לבטל את השיק הראשון, אלא כי הביטול נעשה רק לאחר שהנתבע נקלע למצב כלכלי קשה.
דיון והכרעה
9. לאוחז בשיקים עומדת החזקה כי הוא אוחז כשורה (סעיף 29(ב) לפקודת השטרות), ובאופן רגיל על המושך לסתור חזקה זו.
על פי סעיף 20(ג) לפקודת השטרות:
"(ג) שטר שיצא מהחזקתו של צד שחתם עליו בתור מושך, או קבל או מסב, חזקה שנמסר על ידיו מסירה כשרה
וללא תנאי, כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר." (ההדגשה הוספה - ע.ר.).
"על מי מוטל נטל ההוכחה לקיומם של התנאים הללו: התשובה לשאלה זו מצויה בסעיף 29 (ב) לפקודה, הקובע חזקה על תמורה ועל תום לב. הפסיקה קבעה כי משהוכיח עושה השטר מסירה על תנאי וכי התנאי לא התקיים, עובר הנטל להוכחת האחיזה כשורה אל האוחז: "ידיעת הפגם, היינו חוסר תום ליבו של האוחז -התובע, לא על מושך השיק להוכיחה, שכן משהוכיח את הפגם גופו מעמידים כל מי שנטל את המסמך - לאחר שנפגם - בחזקת חוסר תום לב עד שלא בא הוא והוכיח היפוכו של דבר" (ע"א 576/1 בראון נ' רוגוז'ינסקי ואח' פ"ד טז 1460, 1463 וכן ע"א 345/78 בנק הפועלים בע"מ נ' סרדס, ל"ג 689 ,683) פירושו של דבר כי בעניננו על הבנק החובה להוכיח שנתן "בתום לב ערך בעד השטר"."
ע"א (תל-אביב-יפו) 1652/92 בנק הבניה בע"מ נ' מלכה רפאל, אושר על ידי בית המשפט העליון בבר"ע 1925/95.
10.במקרה שבפני טוען הנתבע למסירה על תנאי של השיקים, כאשר התנאי הוא לשיעור מסוים של מזומן שיקבל תמורת השיקים האחרים שמסר לאורי. האם הוכיח הנתבע כי המסירה הייתה על תנאי?. להוכחת גרסתו העידו הנתבע וכן מר שלמה קצב, אשר העיד כי "אורי אמר ליעקב את התנאים. הוא אמר ליעקב שהוא יתן לו את ההלוואה ובתנאי שתחזיר במסגרת ההחזר גם חלק מהחוב של הבן שלך." (עמוד 10 שורות 20-21).
11.בהמשך מעיד קצב עובדה חדשה שלא הובאה קודם בעדותו, והושמעה לראשונה בעדות שנתן לוין קודם לכן, ולפיה הצדדים לא הסכימו על מתן ההלוואה משום שהנתבע לא הסכים לשעבד דירה כבטוחה. עובדה זו לא הוזכרה בתצהירי העדות הראשית של הצדדים וגם קצב הודה, כי עובדה זו הוזכרה לו בשיחה שקיים במסדרון לפני עדותו עם לוין. נראה כי בנסיבות אלה מדובר לכל הפחות ב"עדות כבושה", שערכה מועט ואשר אין לקבל אותה.
12.לכן נותרה עדותו של הנתבע, אשר נתמכה בעדותו של קצב כי סכום המזומן שהוצע לו תמורת השיקים לא היה מספיק לטעמו ולכן ביטל את העסקה, לרבות את התשלום בגין בנו. בנסיבות אלה, בהם לוין ניסה להשפיע על עדותו של קצב במהלך הדיון ובהתחשב בכך שהתובעת לא הביאה להעיד את אורי, שהוא היה הצד השני לעסקה עם הנתבע, אני נותנת אמון בעדותו של הנתבע לגבי נסיבות העסקה וכי השיקים ללוין ניתנו על תנאי שהעסקה כולה תצא לפועל.