1. זהו פסק דין בהתנגדות שהגיש הנתבע, לביצוע שלוש המחאות שהוגשו בלשכת ההוצאה לפועל, בטענה שנגנבו ממנו, ולא נחתמו על ידו. הוחלט לקבל את ההתנגדות, ולהלן הנימוקים.
2. יוער, כי בתיק זה, ניתנו בעבר פעמיים פסקי דין במעמד צד אחד - ביום 14.3.11 ניתן פסק דין במעמד צד אחד לזכות התובע, בהעדר התייצבות מטעם הנתבע. פסק הדין בוטל לבקשת הנתבע, תוך חיובו בתשלום הוצאות. ביום 27.9.11 ניתן פסק דין לזכות הנתבע, מחמת אי התייצבות התובע לדיון, ופסק דין זה בוטל בהמשך לבקשת התובע, תוך חיובו בתשלום הוצאות.
3. המדובר בשלושה שיקים, על סך 4,300 ש"ח, 8,000 ש"ח ו-5,000 ש"ח, שמספריהם 5006100, 5006105 ו-5006108, ותאריכי הפרעון הנקובים בהם, הינם 11.4.03, 10.5.03, ו-15.5.03 בהתאמה. כל אחד מהשיקים נושא כיתוב "למוטב בלבד", כאשר שם הנפרע הכתוב בשתיים מהן הינו "מאור שלום", ושם הנפרע בהמחאה השלישית הינו "מאור". על גבי כל אחד מהשיקים, מוטבעת חותמת "רפי ברין מוסך ושרותים חקלאיים מושב חצבה", ועליה חתימה. לטענת הנתבע, הוא איננו חתום על אף אחד מהשיקים האמורים, ולא קיבל כל תמורה בגינם. בתצהיר שצורף להתנגדותו טען, כי ביום 13.4.03, נפרץ עסקו, ונגנבו מתוכו המחאות.
התובע העיד בתצהיר עדותו הראשית, כי הוא איש עסקים, העוסק בין היתר בניכיון שיקים. לטענתו, הגיע אליו אדם בשם שאוגי אבו עמאר, וביקש לבצע ניכיון לשיקים האמורים. לטענת התובע, הוא יצר קשר טלפוני עם הנתבע ע"פ הפרטים המופיעים על גבי השיקים, ולאחר שהנתבע אישר בפניו
"...את אמיתות השיקים ואת זכאות אבו עמאר לתמורתם", ביצע התובע את עסקת הניכיון, והוציא חשבונית מס וקבלה למר אבו עמאר.
הנתבע טען, כי אינו מכיר את מר אבו עמאר.
במהלך הדיון בפני כב' הרשמת (כתוארה אז) א. גרבי, מונה מר אמנון בצלאלי, מומחה להשוואת כתבי יד, כמומחה מטעם ביהמ"ש, לבחינת מקוריות החתימות על גבי השיקים. בחוות דעתו מיום 2.5.10 כתב המומחה:
"מבדיקתי לא מצאתי התאמה בין חתימות המושך שבשיקים א עד ג הנ"ל שבמחלוקת לבין הדוגמאות ע"ש רפאל ברין שקיבלתי לבדיקה:
א. מסקנתי מבוססת על הבדלים בתכונות כתיבה שמצאתי בין החתימות שבמחלוקת לבין הדוגמאות.
ב. החתימות שבמחלוקת כתובות בצורה שוטפת למדי, אך קיימים הבדלים צורניים בינן לבין הדוגמאות שקיבלתי בהכתבה ובאקראי.
ג. כמות תכונות הכתיבה בחתימות שבמחלוקת מצומצמת, ובמקרה זה אין אפשרות לשלול את הזהות בצורה החלטית יותר.
ד. התכונות והמאפיינים של החתימות שבמחלוקת בהשוואה לדוגמאות, מתאימים למצב של חיקוי נפשי שנעשה על בסיס הכרות כלשהי עם חתימותיו של בעל החתימה, אך עקב המגבלות שבבדיקה לא ניתן לשלול בוודאות גם אפשרויות אחרות".
כל אחד מהצדדים העיד לעצמו. ב"כ התובע ביקש להזמין את מר אבו עמאר לעדות, אלא שהעד לא התייצב לדיון ההוכחות, כמו גם לדיונים אחרים אליהם זומן (על אף שביום 20.7.09 הובא בצו הבאה לפני כב' הרשם (כתוארו אז) ע.כפכפי, עקב אי התייצבותו לישיבה מקדמית), וב"כ התובע ויתר על העדתו. הצדדים לא ביקשו לחקור את המומחה מטעם ביהמ"ש. הצדדים סיכמו טענותיהם בע"פ, במהלך הדיון היום.
4. משהכחיש הנתבע חתימתו הנטענת על גבי השיקים, רובץ על התובע הנטל להוכיח את אמיתות החתימות (ר' לענין זה, ע"א 5293/90
בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ ואח', פ"ד מז (3) 240, וכן ת"א (מחוזי חי') 4026/02
בני בנימין לקריץ בע"מ ואח' נ' דקל הכרמל מהנדסים יועצים בע"מ ואח'). סבורני, כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו.
כאמור, מר שאגי אבו עמאר, אשר מסר לתובע לטענתו, את השיקים, במסגרת עסקת הנכיון, לא התייצב לדיון, וב"כ התובע ויתר על עדותו. התובע עצמו העיד, כי שוחח עם הנתבע בטלפון, והלה אישר בפניו, את האותנטיות של השיקים, ואת זכותו של מר אבו עמאר לקבלת תמורתם. התובע אישר עם זאת, כי לא פגש את הנתבע, פנים אל פנים, קודם לכן, ומכאן, שלא הכירו, ולא יכול היה כמובן לזהות את קולו. התובע לא זכר, את מספר הטלפון אליו חייג, כאשר ביקש ליצור קשר עם הנתבע, ולא הביא כל ראיה, שעשויה היתה לסייע לו בהוכחת הטענה ששוחח עם הנתבע, כגון פלט שיחות מחברת הטלפונים. לשאלה, כיצד ידע כי שוחח עם הנתבע ולא עם אדם אחר, השיב התובע, כי אימת עם האדם איתו שוחח, את מספר החשבון ואת פרטי הנתבע. דא עקא, כל אדם שברשותו צילום השטרות, יכול היה לקרוא מתוכם, את מספר החשבון, ואת מספר הזהות של הנתבע. במצב זה, עדותו של התובע, לפיה קיבל אישור מן הנתבע לענין השיקים, אינה אלא עדות סברה, נעדרת משקל ראייתי, ומשלא נשמעה עדותו של מר אבו עמאר, הרי שלא הוכחה טענת התובע לענין זה.
חוות דעת המומחה שצוטטה לעיל, תומכת בגרסת הנתבע, לפיה הוא איננו חתום על השטרות. אמנם, המומחה חיווה דעתו באופן שאינו חד משמעי, כי:
"התכונות והמאפיינים של החתימות שבמחלוקת בהשוואה לדוגמאות, מתאימים למצב של חיקוי חופשי...", ולדבריו:
"...לא ניתן לשלול בוודאות גם אפשרויות אחרות", אלא שעסקינן במשפט אזרחי, במסגרתו די בהטיית מאזן ההסתברויות, לצורך הרמת נטל ההוכחה. ב"כ התובע עמד בסיכומיו, על כך שהמומחה לא יכול היה לשלול, את האפשרות שהנתבע חתם את החתימות מתחילה, באופן שונה במעט מהרגיל במתכוון, על מנת להימנע מפרעון השיקים, ואולם, טענה זו, המייחסת לנתבע כוונת מרמה, דורשת מידת הוכחה מוגברת (אם כי הנטל להוכיחה הינו נטל אזרחי רגיל, ור' ע"א 4075/81
זיקרי יעקב נ' "כלל" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ (1) 589, וכן ע"א 78/04
המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ), בה לא עמד התובע.
ב"כ התובע סבור, כי נטל ההוכחה הרובץ על כתפי מרשו הורם, נוכח ראיות נסיבתיות, והתפתחות בגרסת הנתבע. זאת, כאשר אין כאמור מחלוקת, כי שיק מספר 6117, שנכלל באותו פנקס, שנגנב לטענת הנתבע, הופקד בבנק ביום 3.4.03, בעוד הנתבע טען בתצהירו שצורף להתנגדות, כי ההמחאות נגנבו מעסקו ביום 13.4.03. כמו כן, טען הנתבע בתחילה, כי מספר השיק הראשון מבין השיקים שנגנבו היה 6101, ובהמשך טען, כי התברר לו שנגנב גם שיק שמספרו 6100, שהיה השיק האחרון בפנקס הקודם בו השתמש. אינני סבור, כי יש בטענות אלה, להטות את הכף לזכות התובע. העובדה, שהנתבע התלונן על הפריצה לעסקו ביום 13.4.03, אינה שוללת את האפשרות, כי השיקים נגנבו קודם המועד האמור. אציין, כי נוכח ההתרשמות הישירה מחקירת הנתבע, סברתי כי עדותו מהימנה. יש גם ממש בטענתו, בדבר חוסר ההגיון, בטענה לפיה הוציא את השיקים מידיו ללא ציון שם הנפרע, כאשר מדובר בשיקים הנושאים כיתוב "למוטב בלבד", שתכליתו הגבלת עבירותם וסחירותם. במצב זה, כאשר חוות דעת המומחה תומכת כאמור בגרסת הנתבע, משלא נשמעה עדותו של מר אבו עמאר, ולא הובאה כל ראיה ישירה, העשויה לתמוך בטענות התובע, סבורני כי יש להעדיף את גרסת הנתבע על טענות התובע.
יש אפוא לקבל את ההתנגדות, ולדחות את התובענה.
5. ההתנגדות מתקבלת אפוא והתובענה נדחית. תיק ההוצאה לפועל ייסגר לאלתר.
הנתבע לא יוצג ע"י עו"ד, אך ברי כי נגרמו לו הוצאות, והפסדי הכנסה בגין הדיונים אליהם התייצב. לטענת הנתבע, מסתכמים הוצאותיו והפסדיו בגין ההליך, בלמעלה מ-40,000 ש"ח, אלא שטענות אלה נתמכו במסמכים חלקיים, שאין בהם להוכיח את מלוא ההפסדים הנטענים. בנסיבות העניין, ישלם התובע לנתבע הוצאות משפט בסך 8,000 ש"ח.