תא"מ
בית משפט השלום כפר סבא
|
10560-03-10
22/10/2011
|
בפני השופט:
דוד גדול
|
- נגד - |
התובע:
עיריית הוד השרון עו"ד יורם נתיב
|
הנתבע:
יונירנט בע"מ ע"י ב"כ עו"ד מיכאל מאירסון עו"ד מיכאל מאירסון
|
פסק-דין |
1. התובעת רשות מקומית שנתאגדה עפ"י פקודת העיריות, הגישה תביעה כספית בסדר דין מהיר כנגד הנתבעת, ובה היא עותרת כי ביהמ"ש יחייב את הנתבעת לשלם לה סך של 8,914 ש"ח.
התובעת טוענת בכתב תביעתה כי ביום 22.2.08 פגעה משאית מס' רישוי 79-367-59 אשר בבעלות הנתבעת בעמוד תאורה השייך לתובעת והממוקם בככר מגדיאל המצויה בתחום המוניציפאלי של התובעת.
לטענת התובעת העמוד ניזוק קשות והיה עליה להוציא את ההוצאות המפורטות בדו"ח השמאי מטעמה.
התובעת טוענת כי הואיל והמשאית נמלטה מהמקום, היה עליה להפעיל חוקר פרטי ע"מ לאתר את זהות הבעלים של המשאית.
2. הנתבעת טוענת בכתב הגנתה כי המשאית בעלת מס' רישוי הנ"ל אכן בבעלותה, אך היא טוענת כי יום התאונה הנטען, יום ו' בשבוע, יום שבו פעילותה מושבתת, המשאיות שלה והנהגים אינם בעבודה.
לא זו אף זו, טוענת הנתבעת כי לאחר שב"כ התובעת פנה אליה בדרישה לתשלום הנזק ערך ק. הרכב שלה ישראל כהן בדיקה מול חב' איתוראן ובדו"ח שהיה שמור אז במחשב עלה כי המשאית כלל לא הייתה ביום המדובר בהוד השרון אלא בקרית אתא.
3. לאחר שהנתבעת טענה כי כתב התביעה אינו מגלה עילה כלפיה, שכן בתצהיר של מנהל מח' חשמל ומאור של התובעת לא נאמר מהיכן הגיע לתובעת המידע שרכב הקשור עם הנתבעת היה מעורב בגרימת הנזק הנטען.
התובעת חקרה ודרשה והמציאה לתיק תצהירה של הגב' גילית פלדר המנהלת של המוקד העירוני בהוד השרון.
עפ"י תצהירה של הגב' פלדר קבל המוקד קריאה טלפונית מאזרח שהזדהה בשם (פרטי בלבד) לירון המתגורר ברח' הפדויים 8 בהוד השרון באמצעות טלפון נייד מס' 054-3134571, אשר טען כי ראה את הפגיעה מתרחשת נוכח עיניו ע"י משאית הנושאת את שם החברה הנתבעת תוך ציון מספר הרישוי של המשאית, כאשר המשאית נמלטת מהמקום.
4. הצדדים הגיעו לאולמי, כולל השמאי, החוקר, מנהלת המוקד והמוקדן לישיבת יום 25.9.11. באותה ישיבה הסכים ב"כ הנתבעת לאמור בחוו"ד השמאי באשר לערכים הכספיים תוך שהוא מבקש להתעלם מתיאור התאונה שגרמה לנזק. משכך, התייתרה עדותו של השמאי.
ב"כ התובעת ציין באותה ישיבה כי התובעת פעלה בשקידה סבירה לאיתורו של האזרח שהתקשר למוקד ואף הפעילה לצורך כך חוקר, אך חרף כל המאמצים לאיתורו של המודיע, האחרון לא אותר.
משכך, הפנה ב"כ התובעת לסעיף 36 לפקודת הראיות, וטען כי פלט המחשב שהופק ממחשבי המוקד של התובעת יחשב כרשומה מוסדית שהתקבלה במהלך עסקים רגיל.
ב"כ הנתבעת השיב והוא צודק כי אינו חולק כי פלט המחשב אכן רשומה מוסדית, אך אין בכך כדי לומר שתוכן הרשומה נכון.
5. בתגובה הפנה ב"כ התובעת להלכה המחייבת שיצאה מפי ביהמ"ש העליון ב
ע"פ 7293/97 זאפר עאמר נ. מדינת ישראל פורסם בפדי נב (5) עמ' 460 (להלן: "הלכת זאפר") ובקש כי על בסיסה נקבל את אמירת המודיע ונחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את נזקה. בתגובה הצעתי לצדדים לוותר על חקירת עדים באולם ולאפשר לכ"א מהצדדים לטעון בכתב האם הלכת זאפר חלה בענייננו,ולאור החומר שבתיק ליתן פס"ד.
הצדדים קבלו הצעתי שניתן לה תוקף של צו שיפוטי, ולאחר שהגישו טיעוניהם יש ליתן פס"ד.
6. ב"כ הנתבעת יוצא מנקודת הנחה בסיסית, והוא צודק, כי הנתבעת כנתבעת לא חבה באיזו חובה להמציא ראיה,שכו נטל הראיה נשאר במגרשה של התובעת.
לטעמו של ב"כ הנתבעת הנסיבות בענייננו שונות מהנאמר בפס"ד זאפר ועל כן דין התביעה להדחות.
ב"כ הנתבעת טוען כי התובעת השתהתה שיהוי רב בפניה אליה, שכן כבר ביום 22.2.08 היו לה מס' הרישוי ושם הנתבעת כבעלת המשאית, אך הפניה אליה נעשתה רק אחרי שנה ורבע ביום 8.6.09.
לטעמו של ב"כ הנתבעת נוכח הפרטים שהיו בידי התובעת, זו יכולה הייתה לפעול לאיתורו של המודיע ומשלא עשתה כן, הלכת זאפר אינה חלה.