ת"א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
|
73075-01
04/01/2007
|
בפני השופט:
דוד גלדשטין
|
| - נגד - |
התובע:
1. צרפתי נחמה
2. צרפתי חיים
|
הנתבע:
1. הפטריאך הארמני ויורשיו בשם הפטריארכיה הארמנית בירושלים
2. גל דו חברה קבלנית לבניין בע"מ
3. דואני בנדטו
|
| פסק-דין |
1. עסקינן בתובענה למניעת הסגת גבול והפרעה בשימוש במחסן, ותובענה שכנגד לפינוי וסילוק יד ממחסן ברציף העלייה השנייה ביפו (להלן:"המחסן").
התובעת 1 הינה אלמנת המנוח פסח צרפתי ז"ל, אשר נפטר ביום 29.1.94 (להלן:"המנוח").
התובע 2 הינו בנם של התובעת 1 והמנוח.
הנתבעת 1 הינה הבעלים של הבניין בו ממוקם המחסן והינה הבעלים של המחסן.
הנתבעת 2 הינה חברה בע"מ והנתבע 3 הינו מנהלה. המדובר בחברה יזמית אשר מבצעת פרויקט במתחם הארמני ביפו. לטענת הנתבע 3 כל המתחם ברחוב העלייה השנייה שייך לנתבעת 2 יחד עם הנתבעת 1, וזאת בהתאם להסכם קומבינציה שנערך ביניהם.
המנוח יחד עם התובעים, החזיקו עסק למכירת דגים. לטענת התובעים, המנוח פסח צרפתי ז"ל היה דייר מוגן במחסן מכח הסכם שכירות מוגנת מיום 31.7.74.
התובעת 1 היתה שותפה לעסק למסחר דגים וכן ליתר העסקים של המנוח מכח הדין, ואילו התובע 2 עבד במשך שנים רבות עם אביו בבית העסק.
הנתבעים ביקשו להחזיר לידיהם את השליטה במושכר ולפנות את התובעים, ואף נקטו בצעדים לשם כך.
התובעים עתרו לבית המשפט לקבלת צו מניעה שיורה לנתבעים להפסיק להסיג גבול, ובמסגרת ת.א. 73075/01, ניתן צו מניעה זמני כנגד הנתבעים ותוצאתו המעשית היא כי התובעים והנתבעים שכנגד מחזיקים בפועל במחסן עד לסיום ההתדיינות בתיק.
התובעים טוענים כי הינם דיירים מוגנים ובעלי החזקה בפועל במחסן, התובעת 1 מכח הדין ובשל פטירת בעלה, והתובע 2, מכוח עבודתו וניהולו את העסק במשותף עם אביו, לפני ואחרי פטירתו.
2.
טענות התובעים
:
המנוח היה דייר מוגן, שילם את דמי השכירות המוגנים וכן נשא בכל התשלומים המתחייבים מעצם היותו דייר מוגן במחסן, לרבות תשלום מיסים עירוניים לעיריית תל אביב. גם לאחר פטירתו המשיכו התובעים להשתמש במחסן, לשלם את דמי השכירות המוגנים וכן את כל המיסים המתחייבים.
התובעים שוללים את טענות הנתבעים כאילו נתקיימו כנגד המנוח עילות פינוי טרם פטירתו. לטענת התובעים, המנוח היה ונותר במעמד של דייר מוגן עובר לפטירתו כך שאין מניעה כי הבן יזכה במעמד כזה בהיותו יורש אביו המנוח מכוח הדין.
לחילופין טוענים כי אם יוכח שנתקיימו כנגד המנוח או כנגדם עילות פינוי כלשהן, הינם עותרים למתן סעד מן הצדק.
לטענת התובעים, כשנה לאחר פטירת המנוח נמסר להם כי הנתבעת 1 אינה מסכימה יותר לקבל את דמי השכירות המוגנים כפי ששולמו מזה שנים, וזאת, לטענתם, במטרה לנשלם שלא כדין מזכויותיהם במחסן. דמי שכירות שהתקבלו מהתובעים במשך שנים רבות נדחו לפתע.
לטענת התובעים, עצם קבלת דמי השכירות מהתובעים במשך התקופה הזו ביטאה כוונה להמשך לקיים את השכירות המוגנת.
משסירבה הנתבעת 1 לקבל את דמי השכירות החודשיים, התובעים, באמצעות עו"ד פלדמן, פנו לב"כ הנתבעת, עו"ד ביינרט, ומסרו כי דמי השכירות מופקדים בחשבון בנק וכי הנתבעת 1 יכולה לקבלם בכל עת.
התובעים טוענים כי הנתבעים לא פנו אליהם בדרישה לפנות את המחסן וכן לא קיבלו צו שיפוטי לפינוי מהמחסן, אולם בסוף פברואר 2001, כשהגיע התובע 2 למחסן, גילה כי המחסן נפרץ וכי תחולתו נגנבה. התובע 2 התקין דלת ברזל חדשה במטרה למנוע פריצות, אולם באותו היום דלת הברזל שהותקנה נתלשה ממקומה ונגנבה, והתובע 2 הגיש תלונה במשטרה בעקבות כך.
לטענת התובעים, הנתבעים הם שתלשו את דלת הברזל, הסיגו גבול במחסן שלא כדין, הוציאו ממנו את תכולתו והשמידו או העלימו התכולה, וזאת למרות שהתובעים הינם דיירים מוגנים על פי דין ובעלי חזקה במחסן במשך עשרות שנים. בכך עוולו, כמפורט בסעיף 29 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), ובפרק ג' סימן ב' לחוק המקרקעין תשכ"ט-1969.