1. התובע נפגע בשתי תאונות דרכים בעת שרכב על קטנועו שהיה מבוטח, במועדים בהם ארעו שתי התאונות, על ידי הנתבעת.
התאונה הראשונה, הקלה מבין השתיים, שלא הצריכה אישפוז ולא גרמה לנכות, ארעה ביום 27.8.03, ובגינה זכאי התובע אך לפיצויים בראש הנזק הבלתי ממוני.
התאונה השניה ארעה ביום 29.12.03 (להלן - התאונה). היתה זאת תאונה קשה שהצריכה אישפוז וגם השאירה בתובע נכות בשיעור של 80 אחוזים, כמתואר להלן.
2. התאונה ארעה כאמור ביום 29.12.03 שעה שכתוצאה מפגיעת רכב אחר בקטנוע עליו רכב התובע הוא איבד את השליטה בו והועף אל הכביש. ממקום התאונה הוא נלקח לבית החולים "הדסה" עין כרם, שם אושפז עד ליום 2.1.04. לאחר מכן נזקק התובע לטיפולים שונים וכמו כן לניתוח שבוצע בבית החולים "איכילוב" והצריך אישפוז מיום 16.8.04 עד ליום 19.8.04.
בתצהירו ובעדותו פירט התובע את העובר עליו עקב פגיעותיו בתאונה. עדותו נאמנה עלי והשתכנעתי כי הוא אף ממעיט במידת מה מחומרת הסבל המתמשך שנגרם לו וכך גם באשר להפרעה ולשיבוש מהלך החיים של בני המשפחה, בגין התאונה.
3. התובע נבדק על ידי פרופ' צ. רפפורט, נוירוכירורג, שנתן חוות דעת מיום 9.1.06. בחוות דעתו מפרט המומחה הרפואי כי בעת הבדיקה לא יכול היה התובע להזיז את ידו הימנית. התפתחו כאבים מסוג "פאנטום"; מקלעת העצבים הברכיאלית נפגעה "פגיעה שלמה" כתוצאה מפגיעת גרירה ותלישה של השורשים מחוט השדרה. היד עצמה נותרה ללא תחושה, קרה, עם שינויים דיסטרופיים. כל אלה, הצדיקו נכות בשעור של 80 אחוזים לפי סעיף 31(2)(ב) למבחנים (שיתוק מלא של כל קבוצת השורשים ביד ימין). כתוצאה מכך כותב הרופא "סובל החולה מכאבים חריפים קבועים (כאב פנטום), משיתוק, ומחוסר תחושה ביד הימנית. מצב זה הוא קבוע".
מדובר איפוא בשיתוק מלא של היד הימנית מלווה בכאבים קשים ותמידיים. מבחינות שונות ניתן לראות מצב זה כגרוע ממצב של קטיעת היד הימנית.
4. התובע יליד 21.8.1973, נשוי ואב לשלושה ילדים ובהם תאומים שנולדו אך לאחרונה באוקטובר 2006. אין לו תעודת בגרות או הכשרה מקצועית, בשעתו שירת בצבא וכיום מתגוררת המשפחה בישוב בית"ר עלית. אשתו עקרת בית ומטפלת בילדיהם, והוא עבד, עובר לתאונה כשליח בחברת "פריימן הפקות". המשפחה מנהלת אורח חיים דתי, ולאחר לימודים בישיבה בשעות הבוקר היה התובע עובד, הן בעבודתו אצל פריימן וכן בעבודות מזדמנות פרטיות בשליחויות ובשטיפת חדרי מדרגות.
משכורתו של התובע מעבודתו אצל פריימן עלתה לכדי 3,500 ש"ח לחודש. מעבודתו הבלתי מדווחת הוא השתכר סכומים נוספים העולים כדי 1,500 ש"ח לחודש. השתכנעתי כי אלמלא התאונה, לאור חריצותו, וכן מחמת הגדלת הצרכים עם לידת הילדים התאומים, ולעתיד, היה התובע משפר את השתכרותו ומגדיל בשיעור ממשי את היקף השתכרותו.
5. הנתבעת טוענת כי הנכות אינה פוגעת ביותר מ - 40 אחוזים מכושר העבודה וההשתכרות של התובע. איני מקבל זאת. לדעתי, השפעת הנכות על כושר ההשתכרות והעבודה של התובע עולה ביסודה לשיעור הנכות הרפואית שנקבעה לו. אמנם מדובר באדם צעיר שאין לו הכשרה מקצועית ועדיין שמורה בו לכאורה, היכולת להשתקם ולסגל לעצמו מקצוע חדש, וכדברי התובע "יש לי רצון בכלל להיות פעיל כי בסך הכל אני אדם נכה ואני סובל מכאבים באופן בלתי פוסק ואני מקווה שאוכל למצוא תעסוקה כלשהי שזה יקל עלי הן מבחינת פרנסה והן מבחינת הסחת הדעת וההתמודדות." אולם, אני מעריך כי סיכוייו במצבו ובנכותו למצוא עבודה ולהתמיד בה, אינם גדולים.
אבסס את הערכת הפיצויים על גריעה של ¾ מכושר השתכרותו של התובע. את כושרו להשתכר בעתיד אלמלא התאונה, לאור מסקנתי כי הוא היה מגדיל בעתיד את היקף עבודתו, אעריך לסכום של 6,000 ש"ח לחודש, נטו. עלי לקחת בחשבון גם גריעה ממשית בהיקף העזרה שביכולתו ליתן לאשתו בטיפול בילדים ובהחזקת הבית. אקח בחשבון כי צרכים אלה גדולים מאוד בהיקפם, כיום, אך יפחתו בעתיד.
הנכות אינה גורמת לפגיעה בכושר הליכתו של התובע ובניידותו. הוא יוכל לנסוע ממקום למקום בתחבורה ציבורית. היא תצריך רכישת מכונית שכן לא יהא ביכולתו להמשיך לנהוג ברכב דו גלגלי.
נכותו מצדיקה העזרות יום יומית באשתו, אם כי לפרקי זמן לא גדולים ורק בפעולות מסוימות, מעבר למידת העזרה המקובלת כרגיל בין בני זוג, ועל כך יש לפצותו.
לא השתכנעתי כי הנכות מצדיקה שינויים בכל הקשור לצרכי הדיור של התובע.
6. הטענה כי התאונה נגרמה במהלך העבודה של התובע בשרות פריימן וכי יש לנכות תגמולים עקב כך נדחית, הן לגופה והן מחמת שננטשה ואינה מופיעה עוד, ובצדק, בסיכומי הנתבעת.
7. בגין התאונה הראשונה אזכה את התובע בסכום של 10,000 ש"ח בגין הנזק הבלתי ממוני. המגיע בראש הנזק הבלתי ממוני בגין התאונה, שולם.
8. מאז התאונה (29.12.03) ועד היום חלפה תקופה של 38 חודשים. משך כשנה וחצי לא יכול היה התובע לעבוד כלל, ואעריך את ההפסד בתקופה זו לסכום של 63,000 ש"ח. ביתר התקופה התובע לא עבד, אך יכול היה, לו רצה, לחזור לעבודה בהיקף מצומצם. אעריך את ההפסד בתקופה זו לסכום של 60,000 ש"ח.
9. לעתיד, אבסס כאמור לעיל את הערכת הפסדיו של התובע על ההנחה כי היה מגדיל (בממוצע לכל התקופה) את היקף השתכרותו, לסכום של 6,000 ש"ח נטו לחודש. הגריעה היא של ¾ מזה, היינו של 4,500 ש"ח לחודש. כיום התובע בן 33 וחצי שנים. לפניו עוד כתקופה הזו של עבודה בעתיד (עד הגיעו לגיל 67 שנים). אעריך את ההפסד בעתיד לסכום של 1,140,000 ש"ח.
10. מאז התאונה חלפה תקופה של 38 חודשים בה נזקק התובע לעזרת בני משפחתו או קרוביו וכן נגרעה ממנו חלקית היכולת לעזור לאשתו במשק הבית ובהשגחה על הילדים. אעריך זאת לתקופה שעד לידת התאומים, בסכום של 42,500 ש"ח. ליתר התקופה, עד היום אעריך זאת בסכום של 8,000 ש"ח. לעתיד, עד גיל 78 שנה, אעריך את ההפסד בראש נזק זה בסכום של 367,000 ש"ח.