ת"א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
|
2525-00,3100-01
14/05/2008
|
בפני השופט:
משה דרורי
|
- נגד - |
התובע:
1. פנחסי פנחס 2. פנחס פנחסי ושות' אנרגטים חברה בע"מ
עו"ד אמיר הר ציון
|
הנתבע:
1. אלי ראובן 2. אלי ראובן בניה והשקעות בע"מ
עו"ד שי שלמה עו"ד אורי שטנדל
|
פסק-דין |
כללי
1. הפרויקט נשוא פסק דין זה - בניית קוטג'ים בצור הדסה (להלן: "הפרויקט") - יכול היה להיגמר לשביעת רצון של כל הצדדים. כישלונות רבים, מטעם כל הצדדים, גרמו לתסבוכת כלכלית ומשפטית, שבעקבותיה הגיעה תביעה זאת לבית המשפט. רשלנותם של כל הצדדים, הפכה עיסקה, שבמקרה זה הייתה יחסית, פשוטה וברורה, למעורפלת ולמורכבת.
2. השאלה המרכזית
העומדת לפנינו, היא זו: האם הפרויקט הניב רווחים, כדברי התובעים 1-2 והנתבעים 3-4, או שבניית הקוטג'ים הסתיימה בהפסדים, כפי שטוענים הנתבעים 1-2.
3. בנוסף לשאלה המרכזית, יש להכריע
השאלות ב
נושאים
הבאות
הבאים: מהי חבות התובע 1, כערב לנזקים הקשורים לפרויקט; האם קיימת עילת הרמת מסך כנגד הנתבעת 2;
הסרת עיקול הנכסים שהוטל על נכסיו של הנתבע 1
(?! מה השאלה האם העיקול היה מוצדק?); ומהו היקף ההגנה הניתנת לרוכש דירה מאת קבלן, שלא במסגרת קנייה, אלא כפירעון הלוואה.
4. הצדדים לתביעה זו ולתביעות שכנגד מבססים את טענותיהם על אותה תשתית ראי
י
יתית: (1) החלטה אשר ניתנה בבית משפט המחוזי בירושלים, מפי כב' השופט א' צ' בן זמרה; (2) חוות דעת מטעם מומחה בית משפט זה.
כל אחד מהצדדים איתן בדעתו שיש לפרש את ההחלטה ואת חוות הדעת
כמטיבים אתו
באופן
המיטי
ב עימו,
דווקא.
הצדדים לא הביאו עדים או ראיות נוספות לחזק את טענותיהם, וכל אחד מהם הציג את עמדתו בסיכומים שהוגשו מטעמו.
הרקע העובדתי - המכרז
5. מנהל מקרקעי ישראל פירסם, בשנת 1996, מכרז למכירת שני מגרשים בצור הדסה, יישוב ליד ירושלים, לשם בניית 28 קוטג'ים (להלן - "המכרז").
6. אחד מתנאי המכרז היה קבלת ליווי בנקאי. הבנק דרש, לצורך קבלת הליווי האמור, הון עצמי. מכאן, שכל מי שרצה להשתתף במכרז, זקוק היה לסכומי כסף משמעותיים, כדי להוכיח לבנק איתנות פיננסית, ומכוחה לקבל את הסכמת הבנק, כדי שיהיה מוכן להיות "הבנק המלווה" של הזוכה במכרז.
7. על רקע המכרז, ניתן להציג את הצדדים להליך זה, ואת מעורבותם.
הצדדים
8. התובע 1 (להלן - "פנחסי") הינו איש עסקים. התובעת 2 היא חברה בע"מ שבבעלותו הבלעדית (להלן "חברת פנחסי").
9. הנתבע 1 (להלן - "ראובן") הינו יזם בניית פרויקטים, אשר רצה לגשת למכרז. הנתבעת 2 (להלן - "חברת ראובן") היא חברה בע"מ שבבעלותו של ראובן.
10. הנתבע 4 (להלן - "דגן") הינו איש עסקים, ידיד של ראובן ומכרו של פנחסי. הנתבעת 3 היא חברה בע"מ שבבעלותו של דגן (להלן - "חברת דגן").
הזכייה במכרז
11. מי שניגש בפועל כמציע במכרז, היה ראובן.
כיוון שלראובן לא היה את ההון העצמי, אשר נדרש לקבלת ליווי בנקאי, לצורך המכרז,
ולכןפנה ראובן לחברו דגן, וביקש ממנו כי ידאג לסכום הנדרש. כנגד זאת, ה
בטיח ראובן
לדגן,
כי
יכניס אותו כשותף ב
פ
רויקט
.
1.
תמורת כניסתו כשותף בפרויקט.
12. דגן פנה אל פנחסי. פנחסי הסכים להלוות לראובן 500,000 דולר של ארצות הברית (להלן - "דולר"), כאשר הוסכם ביניהם כי הריבית בגין הלוואה זו תעמוד על שיעור של 17.5% ריבית לשנה. פנחסי העביר לראובן את הכסף, בשקלים חדשים.
13. לאחר הצלחתו של דגן בהשגת המימון,
דגן וראובן ערכו הסכם
(עליו לא מופיע תאריך),
המזכה את דגן במחצית הרווחים של הפרויקט. בסיכומיו, העיר דגן, ש
ההסכם
ב
ין דגן לראובן כלל מספר תנאים,
שב
פועל לא התקיימו: הקמת
חברה
בע"מ,
משותפת,
ופתיחת
חשבון בנק
משותף
.
כמו כן, לפי סעיף 8 להסכם בין דגן וראובן, ההחלטות במסגרת הפרויקט היו צריכות להתקבל בהסכמת הצדדים, אך דבר זה לא קרה.
14. באפריל 1996, זכה ראובן במכרז.