ההליך
1. א. התובעים, נובל אינטרפרייזס בע"מ (להלן: "
נובל") ומר מאיר אבגנים (להלן: "
אבגנים"), הגישו בתיק זה תביעה כנגד הנתבעים, עוזיאל בריח מגן מנעולים ייחודיים בע"מ (להלן: "
בריח מגן") ומר עוזיאל בריח (להלן: "
עוזי") שעילותיה: הפרת אמון מצד עובד או סוכן מכירות לשעבר, התעשרות שלא כדין, הפרת פטנט, עוולת גניבת עין והפרת זכות יוצרים. הסעדים שנתבקשו היו: פיצויים ללא הוכחת נזק; צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעים ייצור ו/או שיווק ו/או הפצה של מתקנים (אשר יתוארו להלן) המהווים העתקה או חיקוי או תחליף שווה ערך תפקודי של תוצרת נובל ו/או הפרת פטנט ישראלי מס' 110720; צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעים להפר את זכויות היוצרים של התובעים בפרסומיהם המסחריים; צו למתן חשבונות לשם המשך בירור הפיצויים המגיעים לתובעים בגין הפרת זכויותיהם הנטענות (סעיף 11.1(ד) לכתב-התביעה המתוקן).
תמצית העובדות
2. א. נובל הנה תאגיד בבעלות (עיקרית) מר נובל מרטין (נספח מ.א.1 לכתב-התביעה), קרוב משפחה של אבגנים, אשר הוקם בשנת 1990 ומשנת 1994 עוסק בתחום המיגון והאבטחה ומתמחה בייצור, שיווק והתקנת מנעולי ביטחון שונים (לנעילת נשק, ציוד עבודה, מחשבים ניידים וכו'). אבגנים הנו המנהל הפעיל - כך מגדיר הוא עצמו בסעיף 2 לתצהיר עדותו הראשית (להלן: "
תצהיר אבגנים"), הגם שבמסמכים שונים הוא מוגדר כ"מנכ"ל" - של נובל (המנהל הרשום הנו מרטין נובל).
ב. בשנת 1994 פיתח אבגנים מתקן נעילה חדשני, לאבטחת ציוד מיכון משרדי, מחשבים וטלביזיות מפני גניבה, אשר נרשם ביום 19.8.94 כפטנט מס' 110720 תחת הכותרת "התקן נעילה לקיבוע חפץ נייד לחפץ נייח" (להלן: "
המתקן המקורי" או "
הפטנט"
). הפטנט נרשם גם בארה"ב, באנגליה, בגרמניה, בצרפת, באיטליה ובטיוואן.
ג. בתחילת שנת 1995 החלה נובל לייצר, לשווק ולהתקין את המתקן המקורי, על-פי הפטנט, בואריאציות שונות תחת השמות: NG 200, NG 200 CT, NG 200 CTW, NG 140 וכיו"ב. האותיות NG, שהנן ראשי תיבות של Noble Guard, הן השם הכללי שנתנה נובל למתקני הנעילה השונים שהיא מייצרת ומשווקת. המספרים השונים מציינים את מידות האורך של המסילות במילימטרים.
ד. עוזי הועסק על-ידי נובל תחילה כעובד שכיר (מיום 1.12.96 ועד 31.7.97) והחל מסוף חודש יולי 97', קיבל הוא אף עמלות, בגין שיווק מוצרי המיגון ללקוחות נובל (טענה המוכחשת על-ידי עוזי בסעיף 43 לתצהיר עדותו הראשית (להלן: "
תצהיר עוזי")).
ה. אליבא דתובעים, החל מחודש ספטמבר 1998 לערך ועד לסוף חודש אפריל 2001 לערך, פעל עוזי כסוכן עצמאי של נובל, כאשר עסקו כונה בשם "בריח מגן מנעולי בטחון יחודיים" (נספח מ.א. 10 לתצהיר אבגנים, אשר עוזי מכחיש נכונותו בסעיף 50 לתצהיר עוזי). אליבא דעוזי, במהלך התקופה האמורה, רכש הוא מוצרי נובל ומכרם בשם עסקו האמור (סעיפים 42 ו- 44 לתצהירו). בתקופה מחודש ספטמבר 1998 ואילך, נהג עוזי לרכוש מנובל את מתקני הנעילה במחיר קמעונאי ולהתקינם אצל לקוחות, כאשר רווחיו נבעו מההפרש בין מחיר המתקן לצרכן, לבין המחיר הקמעונאי, בתוספת עלות ההתקנה שנגבתה על ידו מהלקוחות.
ו. במהלך 2001 הקים עוזי את בריח-מגן, אשר הנו בעליה ומנכ"לה והחל לתכנן ייצור מתקני נעילה מהסוג של נובל. תכנון מתקני הנעילה שלו ארך כששה חודשים ולפי גרסתו הושקעו בייצורם ופיתוחם קרוב למיליון ש"ח (סעיף 4 לתצהיר עוזי). לפני ייצור מתקני הנעילה שלו נועץ עוזי, לטענתו, גם בעורך פטנטים, ד"ר לוצאטו, על מנת שלא לפגוע בפטנט של נובל. מתקני הנעילה שיוצרו על-ידי בריח מגן יכונו להלן: "
מתקני הנעילה המתחרים".
ז. החל מחודש יוני 2001 לערך, החל עוזי לשווק את מתקני הנעילה המתחרים, שיוצרו במפעל בריח-מגן. במסגרת תערוכת "Israel Security 2001", שהתקיימה בגני התערוכה בתל-אביב בתאריכים 5.7.01-3, הציג עוזי את מתקני הנעילה המתחרים בפני לקוחות פוטנציאליים.
ח. אבגנים החל, לגרסתו, לחשוד בקיום מתקני הנעילה המתחרים, בסוף חודש מאי 2001. ביום 10.6.01 נובל שיגרה ללקוחותיה מכתבים המתריעים מפני שיווקם של חיקויים וזיופים של מתקני הנעילה המקוריים, תוך הפרת הפטנט הרשום שלה. ביום 27.6.01, סמוך למועד קיומה של התערוכה הנזכרת, נחשף אבגנים, לגרסתו, לקיומם של מתקני הנעילה המתחרים של בריח-מגן, וזאת, באמצעות עובד חברת שמיר סופר טכנולוגיה בע"מ, מר יעקב צוקר (ראו תצהיר עדותו הראשית של מר צוקר (להלן: "
תצהיר צוקר") וסעיף 23 לתצהיר אבגנים, אשר לא הופרכו).
ט. ביום 12.7.01 ניתן בתיק זה, לבקשת התובעים, צו מניעה ארעי (בש"א 15608/01), האוסר על הנתבעים ייצור, שיווק, ייבוא והתקנת מוצרים המהווים חיקוי או העתקה של מוצרי נובל, וכן צו חיפוש ותפיסה של המוצרים המפרים. לאחר שהתקיים דיון במעמד הצדדים, ניתן ביום 10.10.01 צו מניעה זמני נגד הנתבעים, האוסר עליהם לייצר או לשווק מתקני נעילה המהווים לכאורה הפרה של הפטנט הרשום של מתקן הנעילה המקורי. בקשת רשות ערעור שהגישו הנתבעים לבית המשפט העליון כנגד ההחלטה האמורה (רע"א 9083/01 אשר נדונה כערעור) נדחתה ביום 3.2.03.
י. בעקבות מתן צו המניעה הזמני, חדלה בריח-מגן לייצר ולשווק את מתקני הנעילה המתחרים. תחת מוצרים אלו, החלה היא לייצר ולשווק את מתקני הנעילה החדשים
נ/6 (להלן: "
מתקני הנעילה החדשים"). גם לשיטת התובעים, מתקנים אלו שונים מבחינת הצורה והחזות ממתקני הנעילה המקוריים. בעקבות ייצור מתקני הנעילה החדשים, תוקנה התביעה ביום 8.2.05.
יא. במהלך הדיון הסכימו הצדדים למסור את ההכרעה בעילת הפרת פטנט למומחה מטעם בית-המשפט, עו"ד דוד בלום. המומחה קבע, בהחלטתו מיום 31.3.05, כי הפטנט תקף, אך לא הופר על-ידי הנתבעים. בעקבות החלטת המומחה, עתרו הנתבעים לביטול צו המניעה הזמני שהושת עליהם, כאמור, בעילת הפרת פטנט ובקשתם התקבלה. התובעים עתרו בבקשה חדשה שהגישו, למתן סעד זמני בעילות האחרות (בש"א 13059/05) וההכרעה בבקשה זו הנה חלק מפסק-דין זה.
תמצית טענות התובעים:
3. א. טוענים התובעים, כי הנתבעים יצרו כלפי לקוחותיהם מצג, לפיו מתקני הנעילה המתחרים הנם המתקנים המקוריים של נובל, או קשורים אליה. זאת, על-ידי העתקת החזות החיצונית ופרטי העיצוב של המתקנים המקוריים, על-ידי הצגת המוצרים המתחרים בשם המסחרי של המתקנים המקוריים (NG) ועל-ידי שימוש בצילומי המתקנים המקוריים בקטלוגים, בעלוני פרסום ובכרטיסי ביקור של בריח-מגן.
ב. עוד טוענים הם, כי על-ידי יצירת המצג, ביקשה בריח-מגן להבנות מהמוניטין שרכשה לעצמה נובל, בתחום מתקני הנעילה. לטענתם, נובל השקיעה רבות בשיווק, בפרסום ובקידום מכירות המתקנים המקוריים, על-ידי עבודת שטח של אבגנים ורעיתו רומה, המשמשת כנציגה ומקדמת מכירות של נובל (סעיף 2 לתצהיר עדותה הראשית). המתקנים המקוריים יוצרו ושווקו במשך למעלה משש שנים באופן בלעדי על-ידי נובל ובעקבות פעילות השיווק הענפה, נבנה להם מוניטין כזה, שמתקני נעילה מזוהים, בקרב ציבור הלקוחות הפוטנציאליים של מוצר זה, עם נובל.
ג. בנוסף טוענים הם, כי עוזי עשה שימוש במידע עסקי חסוי, אליו נחשף במהלך קשריו העסקיים עם נובל, לרבות ברשימת הלקוחות, הספקים, חומרי הגלם, הרכיבים ומחירי המוצרים. לטענתם, עוזי חב חובת אמון לנובל, הנובעת מיחסי העבודה והסוכנות שהתקיימו ביניהם והפר אותה.
ד. זאת ועוד טוענים התובעים, כי עוזי התעשר על חשבונם שלא כדין. בנסיבות המקרה, חיקוי המתקן המקורי על-ידי בריח מגן, באמצעות מתקני הנעילה המתחרים, נעשה בכוונה למלט את הנתבעים מתוצאות הפרת הפטנט. חיקוי מכוון זה, מהווה "יסוד נוסף", הנדרש על מנת לחייב את הנתבעים בעילת עשיית עושר ולא במשפט. לטענתם, העובדה שלא הופר הפטנט מצד הנתבעים, כאמור, אינה חוסמת דרכם לתבוע בעילת עשיית עושר ולא במשפט.