ת"א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
|
133188-01
04/04/2006
|
בפני השופט:
חיים טובי
|
| - נגד - |
התובע:
ברטה מרדכי
עו"ד י. ברד
|
הנתבע:
מינהל מקרקעי ישראל
עו"ד פרקליטות מחוז תל אביב (אזרחי)
|
| פסק-דין |
מבוא ורקע.
1. התובעת ובעלה המנוח מרדכי רחמים ז"ל (להלן - "החוכרים") חכרו מהנתבע, מינהל מקרקעי ישראל (להלן - "המינהל"), בחכירה לדורות, בית מגורים הבנוי על חלקת קרקע הידועה כחלקה 255 בגוש 6566, ששטחה הרשום 1503 (להלן - "החלקה").
זכויות החוכרים עוגנו בחוזה חכירה, בלתי מהוון, מיום 23.03.61 - שהינו בתוקף עד ליום 31.03.2009 (להלן - "חוזה החכירה המקורי").
2. לבקשת החוכרים אישר המינהל, ביום 13.12.94, עסקה לחלוקת החלקה לשני מגרשים, כאשר המגרש האחד, על פי תשריט החלוקה, הינו בשטח 793 מ"ר משטח החלקה (להלן - "המגרש"), והשני הינו בשטח 710 מ"ר, עליו בנוי בית המגורים.
3. לדרישת המינהל שילמו החוכרים, ביום 21.1.95, דמי היתר לפיצול החלקה, סך של 283,725 ש"ח כולל מע"מ (להלן - "דמי ההיתר").
4. בתאריך 14.02.96 נחתם עם החוכרים חוזה פיתוח לבניית שתי יח"ד (בקיר משותף) על המגרש. משנסתיימה בנייתן של שתי היחידות (קוטג'ים), נחתם עם התובעת ביום 29.06.98 חוזה חכירה מהוון, המתייחס לקיבולת בנייה של 396 מ"ר (להלן - "חוזה החכירה המהוון").
5. לשלמות התמונה העובדתית יצוין כי החוכרים לא נדרשו לשלם סכום כלשהו בגין היוון המגרש ותוספת הבנייה, ודמי ההיתר אשר שולמו עבור פיצול החלקה, נזקפו תחת דמי ההיוון.
6. למען הסדר הטוב יצוין, כי המנוח רחמים מרדכי הלך לבית עולמו ביום 15.11.97 והתובעת הוכרזה כיורשתו היחידה, על פי צו ירושה מיום 24.03.98.
העתירה וטענות הצדדים.
7. בתביעה שבכאן, אשר הוגשה כשלושה שבועות טרם חלוף תקופת ההתיישנות (30.12.01), טענה התובעת כי הדרישה לתשלום דמי היתר בגין פיצול החלקה הינה בלתי חוקית, שכן חוזה החכירה המקורי איננו מתיר למינהל, להתנות הסכמתו לפיצול בתשלום כלשהו.
לטענת התובעת, חוזה החכירה המקורי אוסר על המינהל לגבות תשלום כלשהו עבור שינויים תכנוניים בחלקה, כמו גם עבור הסכמתו לתוספות בנייה בה, במהלך תקופת החכירה.
את טענת הנתבעת לפיה החזר דמי ההיתר משמעותו ביטול חוזה החכירה המהוון, דוחה התובעת בשתי ידיים.
לדבריה, נוכח פסיקות בתי המשפט במקרים דומים, במקרה של סתירה בין הוראות חוזה החכירה החדש - לזה המקורי, יש להעדיף את ההוראות המטיבות עם החוכר, לפי חוזה החכירה המקורי.
עוד טוענת התובעת כי בגין היוון המגרש ותוספות הבנייה של שני הקוטג'ים, זכאי המינהל לדמי היוון בשיעור מירבי של 3.75% מערך תוספות הבנייה, זאת על פי החלטת הנהלתו מס' 3217 מיום 02.12.98 (להלן - "החלטה 3217").
בהעדר בסיס חוקי לגביית דמי ההיתר - כך לתובעת - על המינהל להשיב לה את דמי ההיתר ששולמו על ידה, בתוספת הצמדה וריבית חוקית העולים למועד הגשת התביעה לסך של 510,640 ש"ח.
התובעת נכונה להפחית מסכום התביעה, את דמי ההיוון, אשר הייתה אמורה לשלם, על פי החלטה 3217.
8. מנגד טען המינהל כי יש לדחות העתירה בגין הטענות שלהלן, הנטענות במצטבר ו/או לחילופין.
א. הוראות חוזה החכירה המקורי, לפי פירושן הנכון, אינן אוסרות גביית דמי היתר בגין פיצול המגרש.
ב. חתימת התובעת על חוזה החכירה המהוון, מהווה אישור התשלום ששולם למינהל וביטולו, הלכה ולמעשה, של חוזה החכירה המקורי.