1. לפניי תביעת השיבוב הכספית (המתוקנת) של התובעת, חברת ביטוח ישראלית, לשיפויה הכספי בשל תגמולי ביטוח ששילמה למבוטחיה, בני הזוג רבקה ויונה ולדמן (להלן: "המבוטחים") בגין נזקי שריפה שאירעה בדירתם שבכפר סבא ביום 16.2.00.
2. סכום התביעה הינו 167,360 ש"ח, נכון ליום הגשתה (20.12.00), והוא בהתאם לסכומם הכולל של תגמולי הביטוח (159,674 ש"ח), ששולמו למבוטחים במספר תשלומים נפרדים (כמניינם בסעיפים 10 א', ב', ה', ו' לכתב התביעה המתוקן האחרון, שהוגש ביום 30.12.02), ושל תשלום שכ"ט שמאי התובעת (6946 ש"ח) ושל תשלום לשירותי הכבאות וההצלה שהוחשו למקום השריפה (712 ש"ח), כשערוכם הנטען של כל הסכומים הכספיים האלה ליום הגשת התביעה המקורית (20.12.00).
3. לטענת התובעת, בקליפת האגוז, נגרמה השריפה עקב כשל במפזר חום שולחני נייד (להלן: "המפזר"), כמוצר פגום מיסודו, בעת שפעל בדירה, ואשר נרכש ע"י התובעים ביום 27.1.00 בחנות הנתבעת 3 (להלן: "החנות"), שרכשה אותו מצד ג' (על כן הוגשה הודעת צד ג', מצד החנות כלפי צד ג'), ואשר יוצר בטורקיה ע"י הנתבעת 4 (להלן: "קומטל") או ע"י הנתבעת 5 (להלן: "דה-לונגי") או בהרשאתה, או ע"י הנתבעת 1 (להלן: "אליהו") או בהרשאתה, וכי ייצורו הוזמן ע"י אליהו או בוצע גם על ידה, וכי יובא ע"י אליהו לישראל, וכי אליהו מבוטחת אצל הנתבעת 2 (להלן: "אריה") בביטוח אחריות המוצר.
רקע דיוני
:
4. בכתב התביעה המקורי, בטרם תוקן כאמור, לבקשת התובעת, נכללו 4 נתבעות, כשהנתבעות 2-4 בה היו אליהו, החנות ואריה (בסדר זה, בהתאמה), והנתבעת הראשונה למניין בה היתה פמילי ליין בע"מ (להלן: "פמילי ליין"), כמשווקת המפזר לחנות (ולחנויות אחרות בישראל).
5. בישיבת קדם המשפט שנקיימה בפני קודמי, כב' השופט ד"ר עדי אזר ז"ל, ביום 1.5.02, הודיע ב"כ התובעת כי נתחוור לו מעיון בתצהירי התשובות לשאלון, שקבל מהצדדים האחרים דאז, כי פמילי ליין לא קשורה לאספקת המפזר, וכי על כן יבקש למחקה מרשימת הנתבעים, וכן יבקש להכליל בכתב התביעה גם עילה חוזית עקבות תעודת האחריות החתומה ע"י החנות.
לשם הכללת שני תיקונים אלה - הוגש ביום 6.8.02 כתב התביעה המתוקן הראשון (להלן: "כתב התביעה המתוקן הראשון"), תוך מחיקת פמילי ליין מכתב התביעה ותוך הוספת סעיף 14א' לכתב התביעה, המוסיף, בצד העילה הנזיקית שבתביעה, גם עילת תביעה נוספת כנגד אליהו וכנגד החנות, והיא העילה החוזית, העולה מתוקף תעודת האחריות שניתנה עם רכישת המפזר.
ואכן, ביום 14.1.03 הגישו אליהו ואריה "הודיה בעובדות", לפיה אליהו מודה:
כי המפזר היה אמור להיות משווק בישראל ע"י פמילי ליין;
וכי אליהו היא שהורתה "ליצרן מפזר החום" להכניס לאריזתו את תעודת האחריות, הנושאת את השם פמילי ליין;
וכי פמילי ליין ביטלה את ההזמנה בשל עיכוב בהגעת הסחורה;
וכי אליהו שיווקה את המפזר בעצמה, ומכרה אותו לצד ג', מבלי שתעודת האחריות הוחלפה;
וכי פמילי ליין לא שיווקה את המפזר, ומעולם לא היה המפזר בחזקתה.
גם כלפי כתב התביעה המתוקן הראשון - הוגשו כתבי טענות מתוקנים של הנתבעות וצד ג'.
6. כתב תביעה מתוקן נוסף (להלן: "כתב התביעה המתוקן השני") הוגש ע"י התובעת ביום 30.12.02, ובו נכללות הפעם גם קומטל וגם דה-לונגי כנתבעות נוספות, ובסעיף 10 לכתב תביעה מתוקן זה פורטו גם סכומי התשלומים הכספיים 'העיתיים' שביצעה התובעת למבוטחים, לשמאי ולשירותי הכבאות וההצלה, נשוא הסעד הכספי המבוקש.
7. הליכים שונים קוימו ביחס לאופן ההמצאה אל מחוץ לתחום השפיטה, לגבי דה-לונגי, שמקום מושבה בחו"ל, ובסופו של דבר הוסרו המכשלות והמחלוקות, והיא נותרה מצורפת כנתבעת על פי כתב התביעה המתוקן השני, כהסכמת בא כוחה (המתועדת בפתח פרטיכל ישיבת 15.6.03), כפי שעמדה התובעת במפגיע על זיקת דה-לונגי לפרשה נשוא התביעה, לפי המידע שהיה בידה ולפי אריזתו הכתובה של המפזר והניירת הנלווית לו.
8. אשר לקומטל, שמושבה בטורקיה, ולאחר שהתובעת הציגה תיעוד על אופן ביצוע ההמצאה אל מחוץ לתחום השפיטה גם לגביה, ולאחר שב"כ התובעת הציג את מכתבו אל קומטל מיום 15.6.03, אליו צורף תרגום פרטיכל ישיבת 15.6.03 וההחלטה שניתנה במסגרתו, ולאחר שב"כ התובעת ציין כי נאמר לו כי עו"ד מישראל יתייצב בשם קומטל לאותה ישיבה, ולא נעשה כן, ניתנה - לבקשת ב"כ התובעת ובהעדר התנגדות של יתר ב"כ הצדדים - החלטה במסגרת ישיבת 23.10.03, לפיה זכאית התובעת לפסק דין כנגד קומטל, וכי תישקל נתינתו לאחר שהתובעת תמציא תדפיסו המבוקש ותצהיר לאימות עובדות התביעה ולאימות הנזק הנטען.
ביום 9.11.03 המציא ב"כ התובעת את תדפיס הפסיקתא המבוקשת, ותחת הגשת תצהיר כנדרש לעיל - הפנה לתצהיר עד התביעה גדעון צור ולחוות דעת השמאי גיל קוצר, כאימותים לעובדות התביעה ולגובה הנזק.
בהתאם, נחתמה הפסיקתא המבוקשת ביום 11.11.03, ובכך למעשה תמה ההתדיינות ביחס לקומטל כנתבעת בתביעה הנוכחית.