בפני תביעה בגידרה מבקשים התובעים, כי בית המשפט יורה להשיב להם דמי רישום ותשלום ששילמו לגן ילדים אליו רשמו את בנם.
התובעים טוענים, כי רשמו את בנם, יליד 1/6/2009, בתאריך 10/3/2012, לגן ילדים של הנתבעת. הילד נכח בגן במשך שלושה שבועות בלבד טרם חופשת פסח, לאחור החופשה חזר לעוד שלושה ימים עד לתקרית. התובעים טוענים, כי מאחר והתנהגותו של בנם השתנתה בתקופות שהיה בגן לעומת תקופה קודמת, החליטו לבדוק מה הבעיה. התובע 2, בא והתבונן מחוץ לגן על מנת לבחון את השתלבות הילד במשחקי החצר. לטענתו ראה את הגננת וסייעותיה יושבות בחצר ומעשנות בנוכחות הילדים, הילד ניגש לאחת הגננות וביקש להתפנות אך אף אחת לא ניגשה אליו, הוא נכנס לבדו ויצא כשכתמי שתן על בגדיו. אחת מהסייעות הרימה את קולה באופן שהבהיל את הילדים, או אז נכנס אביו של הילד ולקח אותו מן הגן ומני אז לא שב הילד לגן.
לדברי התובעים, התקשרו למנהלת הגן על מנת לשתף אותה בנסיבות ולבדוק תגובתה, והופתעו ממענה לא מכובד. לטענתם הגן הפר את החוזה לטיפול בבנם והם מבקשים את ביטול החוזה והחזר כל הסכומים ששולמו על ידם לגן.
הנתבעת הגישה כתב הגנה ובו דחתה את כל טענות התובעים. לטענתה, הילד השתלב טוב בגן, וכי היו גורמים נוספים, כמו שינוי גן, שינוי תעסוקתי של ההורים, גמילה מחיתולים, ושינוי מקום מגורים שהשפיעו על הילד. לדבריה, לא פעם הבחין הצוות שהאב נמצא מחוץ לגן מתצפת והתנהג כרגיל. לדברי הנתבעת הילדים משחקים בחצר הגן במשחק חופשי, בגן קיימת פינת עישון, והיא נמצאת שלא ליד הילדים, השירותים בגן נבנו במיוחד לגיל הרך והילד אמור לגשת לשירותים באופן חופשי, וככל שיש צורך מוחלפים בגדיו.
לטענת הנתבעת התובעים העלו כלפיה וכלפי הצוות טענות קשות ואפילו טענות בדבר אלימות שעליה לא חזרו התובעים בכתב התביעה, וכי המענה שניתן להורים היה מכובד. לדבריה, החוזה שנחתם עם ההורים כלל לא הופר וההורים הם אלה שהפרו את החוזה בכך שהוציאו את ילדם מן הגן מבלי למסור הודעה מוקדמת. חרף העובדה שהנתבעת לא הגישה תביעה שכנגד טענה בכתב הגנתה, כי ההורים חייבים לשלם לה פיצוי בעבור אי הודעה מוקדמת ואבדן הכנסה, וכן פיצוי לגננת שנעדרה יומיים מן הגן, עקב טענת ההורים כי הכתה את הקטין, למרות שלאחר מכן המשיכו ההורים להביא את ילדם לגן ללא חשש.
שמעתי את עדותם של התובעים, ואת עדות מנהלת הגן. כל צד דבק בעמדתו, כאשר הנתבעת שבה ומפנה לחוזה עליו חתומים ההורים.
ההורים חתומים על חוזה לפיו המקדמה בסך 300 ש"ח אינה ניתנת להחזר, לפיו בעבור חודש מרץ בו ביקר הילד בגן שולם סך של 1,200 - הנתבעת טענה כי חרף העובדה שההורים שילמו על שהות עד 12:00 הילד נשאר עד 17:00. וכן בעבור אפריל שילמו ההורים 2,000 ש"ח, כאשר אין מחלוקת כי הילד עזב 3 ימים לאחר פסח, דהיינו לערך ב- 17/4. עוד קבוע בחוזה, כי באם יודיע הורה על הפסקת ההתקשרות הרי שישולם על-ידו שכר הלימוד עבור אותו חודש ימים מיום קבלת ההודעה.
בנסיבות העניין, לאחר ששמעתי את טענות התובעים, ובהתחשב בכך שנטל הראיה על התובעים, אינני מקבלת את הטענה שצוות הגן התנהג באופן לא ראוי. מדובר בטענה קשה, שהיה צורך להוכיחה ברמת הוכחה גבוהה יחסית, שכן היא מטילה דופי ביושרם והתנהגותם של צוות הגן עד כדי חשד לעבירות פליליות. אינני סבורה שאירוע בגדרו ילד שנמצא בהליכי גמילה נדרש ללכת לבד להתפנות הינו משום הפרת חוזה מצד הגננת, גם אם הילד התלכלך קמעה, בפרט כאשר צורפו תמונות של השירותים בגן שבהחלט מותאמים לילדים. לא שוכנעתי, כי הגננות עישנו ליד הילדים, ומכל מקום אין חולק שעישנו בחצר. הנתבעת הוכיחה קיומה של פינת עישון. חשוב להדגיש שהתובעים מדברים על ארוע נקודתי ביום אחד שהתובע תצפת על הגן, ולא הוכחה ואף לא יכלה להטען הפרת חוזה נמשכת על פני תקופה.
שוכנעתי, כי ההורים הגיעו לידי מסקנה כי הגן אינו מתאים, שכן אינו תואם את ציפיותיהם מלכתחילה וביקשו להוציא את הקטין מהגן. מדובר היה בסמוך לאחר רישום הילד לגן, בבחינת תקופת נסיון, ולכן לא היה מוצדק מצד הנתבעת לכפות עליהם הר כגיגית קיום החוזה כלשונו. מבחינת התובעים חתימת החוזה הייתה בבחינת מקח טעות, ומשכך רשאי בית המשפט להורות על ביטול החוזה.
סעיף 14 לחוק החוזים, מגדיר טעות כדלקמן -
"(א) מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה והצד השני ידע או היה עליו לדעת על כך, רשאי לבטל את החוזה.
(ב) מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה והצד השני לא ידע ולא היה עליו לדעת על כך, רשאי בית המשפט, לפי בקשת הצד שטעה, לבטל את החוזה, אם ראה שמן הצדק לעשות זאת; עשה כן, רשאי בית המשפט לחייב את הצד שטעה בפיצויים בעד הנזק שנגרם לצד השני עקב כריתת החוזה".
נראה כי הסעיף המתאים לענייננו הוא סעיף 14 (ב). התובעים מבחינתם התקשרו בחוזה בטעות ולו היו יודעים את המצב לאשורו בגן לא היו רושמים את ילדם. לא מדובר במצב של הטעיה ולא במצב שהצד השני ידע על הטעות. חשוב להדגיש, כי מדובר בחוזה מיוחד ורגיש העוסק ברישום ילד רך בשנים לגן ילדים ובהורים צעירים שזה ילדם הראשון אשר ככל הנראה בעת הרישום לגן לא הבינו את המצב לאשורו וציפו לטיפול הדוק יותר. בהתאם לסעיף 14 (ב) בית המשפט רשאי לבטל את החוזה, אך רשאי גם לחייב את הצד שטעה בפיצויים.
במקרה דנן, נוכח העובדה שמדובר בחוזה מיוחד העוסק בשלומו וטובתו של קטין, ונוכח התרשמותי כי אכן ההורים בדיעבד סברו שטעו בעת רישום הילד לגן, ונוכח סבירותה של הטעות בהתחשב בכלל נסיבות העניין, אני סבורה כי מוצדק להורות על ביטול החוזה, אך לא מוצדק להשיב לתובעים את מלוא כספם. הילד שהה בגן בתקופה היחסית עליה שולם בחודש מרץ ועל כן בדין שילמו ההורים בעבור תקופת זמן זו. הילד שהה בגן עד ה- 17/4, כאשר חלק מן התקופה היה חופש פסח, ולכן בגין חודש אפריל ראוי כי התובעים ישלמו מחצית משכר הלימוד דהיינו 1,000 ש"ח.
איני רואה להורות על השבת המקדמה לתובעים, כאשר ברור כי לפי החוזה, שמדובר בדמי ביטוח וסל תרבות שאינם אמורים להיות מוחזרים, במקרה של ביטול החוזה.
אשר לדרישות הכספיות של הנתבעת בכתב ההגנה, הרי שלא הוגשה תביעה שכנגד כהלכתה ומכל מקום לא התרשמתי, כי עומדת לנתבעת עילת תביעה נגד התובעים. חבל מאוד שהנתבעת לא השכילה להביא לפתרון העניין מול ההורים טרם הגעה לבין כותלי בית המשפט כאשר כל צד מטיח האשמות זה כלפי זה, שכן כל שביקשו ההורים במו"מ מול הנתבעת עוד לפני הגשת התביעה הוא החזר שכר הלימוד באופן יחסי.
חשוב להדגיש, כי הילד נכנס לגן באמצע שנה, ועל כן סביר שהנתבעת לא ניזוקה מכניסתו או הוצאתו מן הגן בסמוך לאחר מכן, ואף לא סמכה על ההכנסה הצפויה, כפי שניתן היה לטעון לו מדובר היה בתחילת שנה בה היה הילד תופס מקום של ילד אחר שעשוי היה להרשם לגן.
הנתבעת איפוא תשיב לתובעים סך של 1,000 ש"ח, וכן תשלם לתובעים 300 ש"ח הוצאות משפט. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום שאם לא כן ישאו ריבית והצמדה עד מועד התשלום בפועל.
לצדדים נתונה הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית משפט מחוזי בתוך 15 יום.