1. לפניי בקשה לאישור הסכם פשרה בתובענה ייצוגית, בהתאם לסעיפים 18 - 19 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן:
חוק תובענות ייצוגיות).
2. המבקש הגיש בקשה לאישור תובענה יצוגית נגד המשיבה. ביסוד הבקשה טענת המבקש, כי המשיבה לא סימנה על מוצרים בסניפיה את מחיר המוצר לפי יחידת מידה, וזאת בניגוד לתקנות הגנת הצרכן (מחיר ליחידת מידה) תשס"ח-2008. המבקש עתר לפסק דין הצהרתי שלפיו המשיבה הפרה את הוראות הדין, וכן למתן צו עשה אשר יורה למשיבה להסיר את המחדל. כמו כן נדרש פיצוי כספי כאשר לעניין ציין המבקש, כי אין ברשותו נתונים מדוייקים בדבר היקף מכירות והנזק לחברי הקבוצה. לשיטתו של המבקש, סכומה המשוער של התביעה הנו 30,000,000 ש"ח.
3. המשיבה הגישה תגובה מפורטת ובה חלקה על טענות המבקש ועל התקיימותם של תנאי הסף. לטענתה, היא נקטה ונוקטת בסניפיה באמצעים הדרושים לקיום התקנות וככל שהמחיר ליחידת מידה של המוצר שרכש המבקש לא סומן, הרי מדובר בתקלה נקודתית. המשיבה חלקה, בין היתר, גם על הטענה שלצרכנים נגרם נזק.
4. לאחר הדיון המקדמי הוגשה על ידי ב"כ הצדדים בקשה לאישור הסכם פשרה. על פי הנחיית בית המשפט הכניסו ב"כ הצדדים בהסכם המוצע מספר שינויים והגישו הסכם פשרה מתוקן. ביום 19/6/11 הוריתי לפרסם הודעה בדבר הגשת הבקשה בעיתונות ולשלוח העתק ממנה ליועץ המשפטי לממשלה ולמנהל בתי המשפט. במסגרת ההודעה שפורסמה כאמור, פורטו עיקרי ההסכם והוגדרה הקבוצה. כמו כן צוין, בין היתר, כי תוך 45 ימים רשאים חברי הקבוצה להגיש התנגדות להסכם, או לבקש רשות לצאת מן הקבוצה. הליכים אלו ננקטו בהתאם לנדרש בסעיפים 18 ו-19 לחוק תובענות ייצוגיות.
5. לאחר ביצוע הפרסומים לא הוגשו התנגדויות כלשהן מצד חברי הקבוצה. אף לא אחד מבין חברי הקבוצה ביקש שלא להימנות עליה לעניין הסכם הפשרה.
היועץ המשפטי לממשלה הודיע, באמצעות באת כוחו, כי אינו מוצא להביע התנגדות לאישור הסכם הפשרה והוא מותיר את ההכרעה לשיקול דעתו של בית המשפט. עם זאת העיר, כי שכר הטרחה המומלץ בסך 180,000ש"ח נראה על פניו מופרז, זאת בהינתנה של הודעת המבקש כי בשלב זה מקובל עליו שמדובר ב"תקלה נקודתית" להבדיל מהפרה שיטתית של הדין.
6. על פי סעיף 19(א) לחוק תובענות ייצוגיות, "בית המשפט לא יאשר הסכם פשרה אלא אם כן מצא, כי ההסכם ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה, ואם הבקשה לאישור הסכם הפשרה הוגשה לפני שאושרה התובענה הייצוגית - גם כי קיימות, לכאורה, שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה וכי סיום ההליך בהסכם פשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין". סעיף 19(ג) לחוק תובענות ייצוגיות מוסיף וקובע, כי החלטת בית המשפט אם לאשר הסכם פשרה אם לאו תהיה מנומקת ותכלול, בין השאר, את הגדרת הקבוצה שעליה חל הסכם הפשרה, את עילות התובענה, את השאלות המשותפות לכלל חברי הקבוצה והסעדים הנתבעים ואת עיקרי הסכם הפשרה. בהחלטתו יתייחס בית המשפט, בין היתר, לפער בין הסעד המוצע בהסכם הפשרה לבין הסעד שחברי הקבוצה היו עשויים לקבלו אילו היה בית המשפט מכריע בתובענה הייצוגית לטובת הקבוצה, להתנגדויות שהוגשו וההכרעה בהן, לשלב שבו נמצא ההליך, לחוות דעת הבודק, לסיכונים ולסיכויים שבהמשך ניהול התובענה הייצוגית אל מול יתרונותיו וחסרונותיו של הסכם הפשרה, ולעילות ולסעדים שלגביהם מהווה ההחלטה לאשר את הסכם הפשרה מעשה בית דין כלפי חברי הקבוצה שעליהם חל ההסכם. להלן אבחן את הסכם הפשרה המוצע על פי אמות מידה אלה.
7. עילות התביעה, שעליהן התבססה בקשת האישור, הן הפרת סעיף 4(א)(3) לחוק הגנת הצרכן ותקנות הגנת הצרכן (מחיר ליחידת מידה), המהווה גם היפר חובה חקוקה כמשמעה בפקודת הנזיקין, וכן הטעיה לפי חוק הגנת הצרכן,
8. חברי הקבוצה הם כל מי שרכש מוצרים אצל המשיבה בכל מועד החל מיום 1/1/09 ועד ליום פרסומה של הבקשה לאישור הסכם הפשרה בעיתונות ומחיר המוצר אשר רכש לא סומן ביחס ליחידות מידה.
9. כפי שכבר צוין, המבקש עתר לפסק דין הצהרתי שלפיו המשיבה הפרה את הוראות הדין, וכן למתן צו עשה אשר יורה למשיבה להסיר את המחדל. כמו כן נדרש פיצוי כספי בסך 30,000,000 ש"ח.
10. השאלות המהותיות שבעובדה ומשפט, המשותפות לכאורה לכלל יחידיה של הקבוצה, הן אלו: האם המשיבה הפרה את הוראות חוק הגנת הצרכן ותקנות הגנת הצרכן (מחיר ליחידת מידה); האם בכך ביצעה כלפי חברי הקבוצה עוולה של היפר חובה חקוקה או של הטעיה צרכנית, המצדיקה מתן סעד הצהרתי וסעד של צו עשה להסרת המחדל. אשר לשאלת הנזק הממוני של חברי הקבוצה אציין כבר עתה, כי ספק רב בעיני אם מדובר בשאלה משותפת, אך לעניין זה אתייחס בהמשך.
11. הסכם הפשרה כולל שני רכיבים עיקריים. רכיב עיקרי ראשון שלו הוא הסרת המחדל. במסגרת זו התחייבה המשיבה להמשיך לעשות כמיטב יכולתה על מנת לקיים את הוראות תקנות הגנת הצרכן (מחיר ליחידת מידה).
רכיב עיקרי שני של הסכם הפשרה הוא פיצוים של חברי הקבוצה. בהקשר זה הוסכם על פיצוי לטובת כלל צרכניה של המשיבה, אשר יתבטא בכך שהמשיבה תעניק לצרכנים שיבקרו בסניפיה, במשך 12 חודשים ממועד אישור הסכם הפשרה, הטבות צרכניות אשר עלותן הכוללת למשיבה לא תפחת מ-2 מיליון ש"ח. ההטבות יכללו מוצרי קוסמטיקה וטואלט אשר חובת סימון המחיר ליחידת מידה חלה עליהם. ההטבות תחושבנה בדרך של הכפלת ההפרש בין המחיר הקטלוגי של המוצרים שלגביהם ינתנו הטבות לבין המחיר שבו ימכרו בפועל.
בתום תקופת 12 החודשים תגיש המשיבה לבית המשפט אישור רואה חשבון שלפיו ההטבות ניתנו הלכה למעשה.
12. לצורך הערכת הסכם הפשרה ראוי להקדים ולהדגיש, כי על פי הנטען בבקשת האישור, המשיבה היא "שחקן מרכזי" בשוק שווק המזון הקימעונאי הפרטי בישראל ובבעלותה מספר רב של סניפים. תחילת תחולתן של תקנות הגנת הצרכן (מחיר ליחידת מידה) הנה בתחילת שנת 2009. תכליתן של התקנות הנה צרכנית מובהקת, לאמור: לאפשר לצרכן להשוות בצורה יעילה, נוחה ופשוטה בין מוצרים זהים או דומים הארוזים במשקלים שונים, על מנת לבחון מהי הרכישה הכדאית עבורו (למגוון השיקולים הנוספים העשויים להתעורר בהקשר לבחירת הצרכן אתזור בהמשך). והנה על אף כל אלו, על פי הנטען בבקשה לא קיימה המשיבה את הוראות התקנות ולא סמנה את מוצריה. במסגרת הסכם הפשרה, אשר מבוקש ליתן לו תוקף של פסק דין, מתחייבת המשיבה כי תקיים את הוראות הדין ככתבן וכלשונן. מהיבט זה יש בהסכם הפשרה כדי להגשים את תכליתו של חוק תובענות יצוגיות לקדם, בין היתר, את "אכיפת הדין והרתעה מפני הפרתו" (סעיף 1(2) לחוק תובענות ייצוגיות).
13. אשר למרכיב הפיצוי על פי הסכם הפשרה נראה לי, כי בנסיבות המקרה שלפנינו, אין מקום לעריכת תחשיבים כלכליים מדוקדקים בדבר כדאיותו הכספית לחברי הקבוצה. טעמו של דבר הוא, שקביעת ממצא כי לחבר קבוצה נגרם נזק ממוני עקב אי סימון יחידת מידה מחייב להניח, כי הצרכן לא ערך את החישוב בדבר שוויה של יחידת מידה בכוחות עצמו. וודאי שהנחה זו אינה יכולה להיות תקפה לגבי כל חברי הקבוצה. זאת ועוד: קביעת ממצא כגון זה מחייבת להוסיף ולהניח, כי הצרכן בוחר תמיד באריזה שבה יחידת המידה זולה יותר, אלא שניסיון החיים והשכל הישר מלמדים, כי מחירה של יחידת המידה מהווה, אם בכלל, רק שיקול אחד מבין מכלול שיקולים, וביניהם: גודל האריזה ופתרונות האחסון הזמינים לצרכן, רצונו של הצרכן לשמור על טריות המוצר, שמירת משקל (דיאטה), ולעיתים אף מחירו הכולל של המוצר. קשה, אפוא, לכאורה, לקבוע, כי לחברי הקבוצה נגרם נזק ומכל מקום נראה, כי עניין זה טעון בחינה פרטנית, אשר לא ניתן לקיימה במסגרת הליך יצוגי. אמנם במסגרת בקשת האישור הציע ב"כ המבקש מנגנון שלפיו מומחה ידגום את נתוני המכירות המצויים אצל המשיבה, וישווה את התפלגות האריזות שנמכרו ואת מחיריהן בתקופה שבה הופרו התקנות, לתקופה שבה קויימו. לשיטתו של ב"כ המבקש, "הנזק שנגרם באופן מצרפי הינו ההפרש בין כמות המוצרים שנרכשה ממוצר לגביו לא קויימה חחובה לסימון המחיר ליחידת משקל לכזה שלגביו קויימה החובה". אלא שנוכח השיקולים שפרטתי לעיל ספק רב אם מנגנון זה ישים ומכל מקום אני סבור, כי שאלת עצם היתכנותו היא שאלה שבמומחיות. דא עקא, לבקשות האישור לא צורפה חוות דעת מומחה בעניין היתכנות המנגנון המוצע.
יצוין כי נוכח הקושי לחשב את נזקם הממוני של חברי הקבוצה, אם כלל נגרם נזק כזה, אף אין טעם למנות במקרה דנן "בודק".
14. לאור כל המקובץ לעיל נחה דעתי, כי הסכם הפשרה הוא ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה, וכי סיום ההליך בפשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת. לפיכך אני מאשר את הסכם הפשרה ונותן לו תוקף של פסק דין.
15. הצדדים המליצו, כי המשיבה תשא בשכר טרחת ב"כ המבקש בסך של 180,000 ש"ח בצירוף מע"מ ובגמול למבקש בסך כולל של 20,000 ש"ח. אשר לגמול יש להביא בחשבון, בין השאר, את השיקולים המפורטים בסעיף 22 לחוק תובענות יצוגיות. אשר לשכ"ט-עו"ד לב"כ המבקשים יש להביא בחשבון, בין השאר, את השיקולים המפורטים בסעיף 23 לאותו חוק.