1. בקשה לאישור הסדר פשרה בתובענה ייצוגית שעניינה אופן קביעת הריבית על פיקדונות קצרי מועד מתחדשים בריבית קבועה (להלן "
פק"מ"). כיוון שעסקתי בבקשה זו באריכות לשם החלטה בקשר לפרסום הבקשה - בהכרח תהיה חזרה בדברים שלהן, ועם הקורא הסליחה.
2. לטענת המבקש, בשעה שהגיע מועד חידושו של פקדון, נהג המשיב (להלן "
הבנק") להפחית את שיעור הריבית שקבע לפקדון המתחדש על סמך צפיה להפחתת ריבית בנק ישראל. מאידך, כאשר חזה עלייה בשיעור הריבית, לא העלה הבנק את שיעור הריבית על הפקדון המתחדש, והמתין עד להכרזת בנק ישראל או עד להעלאה האפקטיבית של הריבית. בבקשת האישור טען המבקש כי הבנק אמור היה להעלות או להוריד את הריבית לפי ריבית הפריים המשתנה בהתאם לשינויים בריבית בנק ישראל.
המבקש טען כי הבנק הטעה את לקוחותיו, הפר את חובת תום הלב המוטלת עליו, הפר את הסכם התנאים הכלליים (להלן "
ההסכם"), והפר חובה חקוקה - בכך שהפר את חוק הבנקאות (שירות ללקוח) התשמ"א - 1981 ועשה עושר ולא במשפט.
המבקש הוסיף כי במידה שייפסק שהבנק רשאי היה לשנות את שיעור הריבית כראות עיניו, מדובר בתנאי מקפח בחוזה אחיד, שיש לבטל או לשנות.
הסעדים שנתבקשו: צו המורה לבנק להשיב למבקש או לפצותו בסכום של 2,424 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית; וכן להשיב או לפצות את חברי הקבוצה בסכום של 236,919,057 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית; פיצוי חברי הקבוצה על נזקים שנגרמו להם ממועד הגשת התובענה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית; ופיצוי המבקש וחברי הקבוצה בגין עוגמת נפש (סעיפים 28-31 בכתב התביעה).
3. תגובת הבנק לוותה בתצהיר מר משה גל, מנהל סקטור ניהול פיננסי בבנק, ובחוות דעת מומחה, מר יוסי בהיר. בתגובה נטען, בין היתר, כי הבנק אינו מחויב לשיעור ריבית בעת חידוש הפיקדון. הריבית נקבעת על ידי הבנק על סמך שיקולים שונים, בהם שיקולי נזילות, הביקוש לפיקדונות, ביקוש להלוואות, ריבית הליבור, צפי לעליית המדד, ריבית בנק ישראל והצפי לשינויים בה, תפקוד בנקים אחרים, והמצב הספציפי של הלקוח, היקפי פעילותו והרווחיות ממנה. הבנק ציין כי הוא קובע את שיעורי הריבית התעריפית, היא הריבית המינימאלית עבור הפיקדונות השונים המוחזקים בבנק, ושיעורה מתפרסם בסניפי הבנק ובאתר האינטרנט שלו, ונגיש לכל לקוח.
4. בתשובת המבקש נטען, בין היתר, כי קיים קשר ישיר בין שיעורי ריבית בנק ישראל לבין שיעורי ריבית הבנק על הפק"מ. המבקש הציג את שיעורי ריבית הפריים אל מול הריבית התעריפית וכן דוגמאות להעלאת הריבית התעריפית ולהורדתה, אל מול השינויים הרלוונטיים בריבית בנק ישראל.
5. הבנק בקש לסלק את התשובה מתיק בית המשפט, בשל הוספת טענות חדשות ושינוי חזית (להלן "
בקשת הסילוק"). לטענתו, המבקש העלה לראשונה במסגרת התשובה טענות בקשר לריבית התעריפית. הריבית התעריפית אינה חלה על חשבונות המבקש, אין לה קשר לתביעה, ואינה יכולה להוליד עילת תביעה.
בתגובה לבקשת הסילוק טען המבקש כי סוגיית הריבית התעריפית הועלתה על ידי הבנק בתגובתו לבקשת האישור, ולפיכך נדרש להתייחס אליה במסגרת התשובה לתגובה; כי אף אם לא נקב בשמה המפורש של ריבית זו בבקשת האישור, לכך היתה כוונתו; ולבסוף - כי אין בתשובתו כל עילה חדשה אלא היא מיועדת להבהיר את המחלוקת ולמקד את הפלוגתאות.
6. ביום 13.5.2009 החליטה כב' הנשיאה, השופטת ה' גרסטל, לדחות את בקשת הסילוק וקבעה כי טענת המבקש אחת היא, בין שקרא אותה "ריבית תעריפית" ובין שנתן לה שם אחר.
7. בתשובת הבנק מיום 21.6.2009 (לפי היתר מאת הנשיאה) הודגש כי הריבית על פקדונות התובע היא "הריבית על הפיקדונות" אשר איננה נגזרת מהריבית התעריפית; כי שיעורי הריבית התעריפית נקבעים לפי שקולים שאינם זהים בהכרח לריבית על הפקדונות; כי הריבית התעריפית לפק"מ נקבעת בהתאם למשך התקופה שבה הפקדון סגור ולפי סכום הפיקדון; ומעל הכל - כי המבקש מעולם לא קבל את הריבית התעריפית, ושיעורי הריבית שקבל היו גבוהים באופן ניכר מריבית זו, כך שאין לו עילת תביעה אישית בקשר אליה.
לתשובה צורפו תצהיר נוסף של מר משה גל וחוות דעת משלימה של מר בהיר, שהצביעה על כך שהריבית שקבל המבקש על פיקדונותיו גבוהה משמעותית מהריבית התעריפית, ושבין הריבית התעריפית לריבית המבקש לא היה פער קבוע, ולפיכך לא ניתן לגזור מסקנה מן הנתונים.
8. לאחר שקבל נתוני הבנק על כל שינויי הריבית בפק"מ שבועי, לרבות הריבית התעריפית, מדי יום ביומו, החל מחודש יוני 2002 ועד למועד הגשת בקשת האישור, הגיש המבקש חוות דעת מומחה מטעמו, ד"ר יאיר זימון.
הבנק הוסיף והגיש חוות דעת מטעם מר בהיר המתייחסת לחוות דעתו של ד"ר זימון מטעם המבקש, וכן חוות דעת של ד"ר דוד קליין ותצהירים של מר אלדד פרשר, סמנכ"ל ומנהל החטיבה הפיננסית של הבנק, ושל מר משה גל.
9. לאחר שכל המצהירים וכל המומחים נחקרו, הגיעו הצדדים לכלל הסדר פשרה, שאלו עיקריו:
א. קבוצת התובעים היא: "
כל הלקוחות אשר החזיקו בפיקדון או בפיקדונות קצרי מועד מתחדשים במשך תקופה של עד שבע השנים שקדמו למועד הגשתה של תובענה" (29.1.08).
ב. הבנק יוסיף הבהרה בטופס הפקדת פיקדון בריבית קבועה (תוספת מודגשת בסעיף קיים): "לקוח יתן לבנק בעת הפקדת פיקדון, הוראות כיצד לנהוג באותו פיקדון בהגיע זמן פרעונו (האם להעבירו לעו"ש או - בפיקדונות בהם מוכן הבנק לעשות כן, לחדש את הפיקדון אוטומטית, והאם לחדש את קרן הפיקדון בצירוף הריבית או רק את הקרן). כל פיקדון המתחדש מאליו יחודש לתקופה נוספת הזהה לתקופה הסטנדרטית של הפיקדון מסוג הפיקדון המקורי (להלן "פיקדון מחודש").
שיעור הריבית על הפיקדון המחודש לא יפחת משיעור הריבית התעריפית על פיקדונות אשר שיעוריהם מפורסמים בבנק במועד הרלוונטי למועד חידוש הפיקדון. לבנק לא תהיה מחוייבות לתת בפיקדון המחודש הטבה בריבית, ככל שנקבעה הטבה כזו בפיקדון המקורי.
מובהר, כי שיעורי הריבית בפיקדון המחודש נקבעים לפי שיקוליו העסקיים של הבנק. בפיקדון מחודש בריבית קבועה, שיעורי הריבית יכולים להשתנות בעת החידוש בלבד, גם במקרה בו ריבית בנק ישראל אינה משתנה, או להשתנות שלא בהתאם לשינויים בריבית בנק ישראל, בהתאם לשיקוליו העסקיים של הבנק. אם במועד החידוש תהייה נהוגה בבנק תקופה אחרת לגבי פקדונות מאותו סוג או שהבנק לא יקבל באותו מועד פיקדונות מאותו סוג, הבנק יהיה רשאי שלא לחדש את הפיקדון" (הצדדים הבהירו כי קטעים שאינם מסומנים בהדגשה הינם נוסח הכלול כבר היום במסמכי הבנק, קודם להגשת התובענה).
ג. הצדדים ממליצים לקבוע גמול למבקש בסכום של 200,000 ש"ח, ושכר טרחה לבא כוחו בסכום של 300,000 ש"ח בתוספת מע"מ.
10. הצדדים עתרו לאשר את הסכם הפשרה על פי הלכת סבו (רע"א 8479/02
תמר סבו נ' רשות שדות התעופה בישראל (לא פורסם, 15.12.2008)) שלפיה ניתן לאשר הסדר פשרה ללא הפרוצדורה הקבועה בסעיפים 18-19 בחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו - 2006, במקום שהפשרה היא פרי הצעה של בית המשפט וניתנה על בסיס היכרות מעמיקה של נתוני התובענה.