ת"א
בית המשפט המחוזי ירושלים
|
7424-05
25/11/2007
|
בפני השופט:
יעקב צבן
|
| - נגד - |
התובע:
1. עזבון המנוח יוסף שרחה ז"ל
2. שרחה פאטמה
3. שרחה מוהירה
4. שרחה חאלד
5. שרחה מאהר
6. שרחה מוחמד
7. שרחה חליד
8. שרחה תהריר
9. שרחה סנאא
10. שרחה סאהר
11. שרחה שקרה
12. שרחה תוריה
13. שרחה יאסמין
14. שרחה נרג'ס
עו"ד יוסי גוטגליק
עו"ד אכרם אבו לבדה
|
הנתבע:
1. דניה סיבוס בע"מ
2. אלהר הנדסה בע"מ
3. מגדל חברה לביטוח בע"מ
4. א.ש. אוקינוס יזום וניהול פרויקטים בע"מ
עו"ד רונן מורנו
|
|
1. אני נותן תוקף של פסק-דין להסדר בין כלל התובעים לבין כלל הנתבעים, כמפורט בהסדר הפשרה החתום על-ידי ב"כ הצדדים.
2. המנוח יוסף שרחה ז"ל (להלן: המנוח), נהרג בתאונת עבודה שאירעה בחודש ינואר 2003 באתר בנייה בירושלים. המנוח יליד 1957, תושב הישוב דורה שליד חברון, היה נשוי לשתי נשים, מהן נולדו לו עשרה ילדים. בגין כך לפנינו שתי תביעות שאוחדו.
האחת, של האישה הראשונה וילדיה וכן אמו של המנוח, התובעים 1-11.
השנייה, של האישה השנייה וילדיה, התובעים 12-14. קבוצת התובעים הראשונה מיוצגת על-ידי עו"ד גוטגליק, והשנייה על-ידי עו"ד אבו-לבדה.
3. כאמור, הגיעו הצדדים להסכמה על סך כל הפיצויים שיקבלו כל התובעים. באשר לחלוקה בין שתי קבוצות התובעים, יכריע בית המשפט לאחר שמיעת טענות ב"כ הצדדים.
4.
עיקר טענות התובעים 1-11: לתובעים אלה מגיע 85% מהפיצוי, שכן סך כל הפיצוי כולל שלושה מרכיבים: הפסד השתכרות בעבר; כאב וסבל וקיצור תוחלת חיים; הפסד תמיכה בשנים בעתיד ובשנים האבודות. משכך, עיקר הפיצוי הינו בגין תביעת התלויים והשנים האבודות ורובו מגיע לקבוצה הגדולה. הוא הדין בתביעת העיזבון, שכן רוב היורשים הם מהקבוצה הזו, הקבוצה הגדולה.
5.
עיקר טענות התובעים 12-14: לתובעים אלה מגיע 70% מהפיצוי, שכן מה שצריך להכריע בין שתי הקבוצות הוא רמת החיים במדינת ישראל. כל יחידי הקבוצה הראשונה מתגוררים ברשות הפלסטינית ואילו כל יחידי הקבוצה השנייה מתגוררים בירושלים. רמת החיים הממוצעת בירושלים גבוהה בהרבה, הדבר משתקף בשכר הממוצע בישראל, שהינו למעלה מכפול מהשכר הממוצע ברשות הפלסטינית. הוצאות המחיה עבור שכר דירה, חשמל ומים גבוהות בישראל בהרבה מאשר ברשות הפלסטינית. צו הירושה אינו יכול להוות קנה מידה לחלוקה בין שתי הקבוצות, שכן לפיו אמו של המנוח זוכה לשישית הירושה והיא אינה כלל גורם בתיק שלפנינו. עוד נטען, כי חלק גדול מקבוצת התובעים הראשונה יצאה כבר ממעגל התלות.
הכרעה
6. לאחר תום הדיונים בין הצדדים, ממש סמוך למתן פסק-דין, ביקש ב"כ התובעים 1-11 להגיש חוות דעת אקטוארית. בשל השלב הדיוני בו הוגשה חוות הדעת ואף שמדובר, בעיקרון, בכלי עזר חשבונאי, לא ראיתי מקום לקבל את חוות הדעת כראיה.
7. התובעת 2, אלמנת המנוח, ילידת 1960. התובעת 3 ילידת 1981. התובע 4 יליד 1987. התובע 5 יליד 1989. התובע 6 יליד 1990. התובע 7 יליד 1985. התובעת 8 ילידת 1986 התובעת 9 ילידת 1993. התובעת 10 ילידת 1996. התובעת 11 הנה אמו של המנוח.
התובעת 12 ילידת 1977. התובעת 13 ילידת 2001. התובעת 14 ילידת 2003 (נולדה כארבעה חודשים אחרי מות המנוח).
הנזק לכלל התובעים מתחלק אכן בעיקרו לתביעות התלויים, השנים האבודות והעיזבון. לכאורה זכאית הקבוצה הגדולה לרוב סכום הפיצוי, אולם במכלול השיקולים יש להביא בחשבון גם הנתונים הבאים: ביום פטירתו של המנוח התובעת 3 לא הייתה קטינה. התובעת 4 הגיעה לבגרות בשנת 2005. התובע 5 הגיע לבגרות בשנת 2007. התובע 6 קטין על סף בגירות. התובע 7 הגיע לבגרות בשנת 2003. התובעת 8 הגיעה לבגרות בשנת 2004. שאר הילדים קטינים. התובעת 2 האלמנה, כיום בת 47. התובעת 12 האלמנה, הינה כיום בת 30 ושתי בנותיה בנות 6 ו-4. מכאן ששנות התלות של הקבוצה השנייה ארוכות יותר. מתצהירים שהגישו שתי האלמנות במהלך הדיונים בבית המשפט עולה, כי המנוח נתן סכומים, פחות או יותר, דומים לשתי הקבוצות. ככל הנראה הדבר נבע מיוקר החיים בישראל.
8. בהסתמך על נתונים אלה, נראה לי כי החלוקה הנכונה הינה מחצית כמחצית קרי, הקבוצה הראשונה התובעים 1-11 תקבל 50% מהפיצוי והקבוצה השנייה התובעים 12-14 50% מהפיצוי.
ב"כ כל צד יערכו מסמך בו יקבעו מהו הסכום המדויק שיקבל כל אחד מיחידי הקבוצה. הצדדים נעזרו במגשר על-מנת להגיע להסדר הפשרה. נוכח נתון זה ניתן בזה פטור מיתרת האגרה.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.
ניתן היום, ט"ו בכסלו התשס"ח (25 בנובמבר 2007), בהעדר הצדדים.
קלדנית: מלכה