מבוא ורקע
1. ביום 1.9.02, בסביבות השעה 02:00, הרג כח צה"ל ארבעה גברים, תושבי הכפר אלשיוך שבנפת חברון: השאם נעים אלחלאיקה (להלן - "
השאם"); חוסאם נעים אלחלאיקה, אחיו של השאם; עלאא עאטף עיאידה ועטיה אחמד משני (להלן - "
עטיה").
ארבעת המנוחים הנ"ל יכונו להלן "
המנוחים".
התובעים הם ארבעת העזבונות וכן מי שטוענים להיותם יורשיהם של המנוחים והתלויים בהם. בתביעה נתבעת מדינת ישראל, אשר חייליה הם שירו במנוחים וגרמו למותם, לפצות את היורשים והתלויים בגין הנזקים שנגרמו להם עקב מות המנוחים.
תמצית טענת התובעים היא, כי המנוחים נלקחו על ידי כח צה"ל מהמפעל בו עבדו והובלו לחלקת אדמה סמוכה, שם נורו למוות על ידי החיילים, על אף שלא היו חמושים ולא נשקפה מהם כל סכנה.
טענתה המרכזית של הנתבעת (להלן גם - "
המדינה") היא, שהמנוחים הגיעו לאותה חלקת קרקע במטרה לבצע במקום פעילות חבלנית ונורו על ידי חיילים ששהו בחלקה במארב.
2. ההליכים בתיק דנן הופסקו, בהסכמה, בהמתנה לפסיקת בית המשפט הגבוה לצדק באשר לחוקיות תיקון מספר 7 לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), תשי"ב-1952 (להלן - "
חוק הנזיקים האזרחיים"), בעתירה שהוגשה בבג"ץ 8276/05 ואח'
עדאלה - המרכז למשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ'
שר הבטחון (פסק הדין ניתן ביום 12.12.06).
לאחר מתן פסק דינו של בית המשפט הגבוה לצדק, חודשו ההליכים ביום 12.4.07 על פי בקשת הצדדים (ראו החלטה מיום 12.3.06 והחלטות בבש"א 1580/06 ובבש"א 5122/07).
3. המנוחים הועסקו במפעל לחיתוך אבנים בסמוך לכפר בני נעים שבאזור חברון (להלן - "
המפעל"), מרחק של כחצי שעה נסיעה מכפרם שלהם. ביום 31.8.02 הגיעו המנוחים למשמרת הלילה במפעל, שנמשכת ברגיל עד השעה 02:00. במקום נכח שומר, שברגיל נשאר במקום גם במהלך משמרת הלילה. האירוע ארע לאחר השעה 02:00 במורד הגבעה עליה נמצא המפעל, בסמוך לחלקה חקלאית השייכת ליהודים אזרחי ישראל ומעובדת על ידם, והידועה בשם "חלקת כלב" (להלן - "
החלקה"). איזור החלקה היה ידוע כאזור מסוכן: אחד מעדי התובעים סיפר, כי באזור היו בעבר יריות (עמ' 64 ש' 20-21); עדי המדינה הרחיבו על אירועים חבלניים שהתרחשו בחלקה, לרבות הנחת מטעני נפץ שאף גרמו לפציעתם של מי שהגיעו לעבד את החלקה. מהתמונות שהציגה המדינה ושזוהו על ידי עדי התובעים (נ/3-נ/7), עולה, כי החלקה נמצאת למרגלות הגבעה עליה עומד המפעל, והיא גובלת הן בכביש שלמרגלות הגבעה והן בשביל שמחבר בין המפעל לכביש. שער החלקה נמצא בסמוך למפגש הכביש והשביל הנ"ל. באזור זה נמצאו גופותיהם של המנוחים: שניים מהמנוחים נמצאו סמוך לשער, וגופה נוספת נמצאה בהמשך הכביש. הגופה הרביעית נמצאה מרחק מה לכיוון המפעל. עוד מוסכם, כי פגיעות הירי היו בעיקר בחזם ובראשם של המנוחים (ר' עדותו ד"ר עבד רבו חסן עבד אלמנאסה מטעם התובעים, רופא בסהר האדום הפלסטיני, עמ' 36 ש' 6-7).
4. למען שלמות התמונה יצוין, כי המדינה ערכה תחקיר צבאי עקב האירוע. התובעים הגישו בקשה לגילוי התחקיר ולעיון בו, בקשה שהמדינה התנגדה לה בהסתמכה על הוראת סעיף 539א לחוק השיפוט הצבאי, תשט"ו-1955. המדינה הגישה טענות בכתב בעניין, אולם טענות התובעים לא הוגשו במועדים שהוקצו להם, לרבות לאחר אורכה שניתנה להם לפנים משורת הדין, ולפיכך ביום 17.8.05 נדחתה הבקשה לעיין בתחקיר.
גרסת התובעים
5. בכתב התביעה לא פירטו התובעים את נסיבות האירוע בו מצאו המנוחים את מותם. כל שנאמר בעניין זה בכתב התביעה הוא, שהמנוחים עבדו במפעל במשמרת קבועה שתחילתה בשעה 18:00 וסיומה בשעה 02:00, כשבסיומה נותרו לישון במפעל עד לשעות הבוקר, אז חזרו לבתיהם. נטען, כי ביום האירוע, בסמוך לשעה 02:00, סיימו שלושה מבין המנוחים את עבודתם, והמתינו להשאם, אשר באותו לילה היה "תורן המשמרת". לאחר תיאור העובדות הנ"ל, בסעיפים 9(א) ו-9(ב) לכתב התביעה, נטען, בסעיף 9(ג), כי: "המנוחים נורו למוות על ידי כוחות צה"ל כשלא נשקפה מהם סכנה כלשהי לחיילים". בכתב התביעה לא פורט כלל כיצד התרחש אירוע זה.
הגרסה העובדתית אותה התובעים מבקשים מבית המשפט לאמץ, הועלתה לראשונה בתצהירו של אסחאק משני, אחיו של עטיה (להלן - "
אסחאק"), אשר גם הוא עבד במפעל במועד האירוע. בנוסף לעדותו של אסחק, נשמעה גם עדותו של מי שמתגורר סמוך למפעל, מוחמד שועיב מנאצרה, תושב בני נעים, האמורה לחזק את עדותו של אסחאק.
התובעים עומדים על כך שהגרסה העובדתית המבוססת על העדויות הנ"ל, ולפיה נלקחו המנוחים מחצר המפעל לחלקה ושם נורו, משקפת את המציאות לאמיתה, ורק לחלופין טוענים שגם לפי הגרסה שנמסרה על ידי העדים מטעם המדינה, מוטלת על הנתבעת אחריות בנזיקין למות המנוחים.
6. לטענת התובעים, המנוח השאם נהג לעבוד במפעל עד השעה 06:00, אז היה נוסע לכפרו ברכבו עם שאר המנוחים, שהיו מחכים לו במפעל לאחר שסיימו את עבודתם בשעה 02:00. בעניין זה העיד מטעם התובעים גם מר סאבר חליל מחמוד מוסא, מנכ"ל חברת "שיש בני נעים" המפעילה את המפעל, שמסר, כי שלושה מהמנוחים נהגו לסיים את משמרותיהם בשעה 02:00 ולחכות להשאם, שסיים את משמרתו בשעה 06:00, והיה מסיע אותם חזרה לביתם (עמ' 30 ש' 10-15).
כאמור, באותו היום עבד יחד עם המנוחים גם אסחאק. בעדותו סיפר אסחאק, כי ישב בחצר המפעל עם שלושה מהמנוחים אשר סיימו לעבוד, ויחד חיכו להשאם עד שיסיים אף הוא את עבודתו. לאחר כעשר דקות נכנס העד לשירותים שבתוך המפעל, ולאחר כעשר דקות נוספות, כשיצא מהשירותים, הבחין בחיילים ישראלים בכניסה למפעל, כשהם מכוונים את נשקם אל גבם של המנוחים, בעוד אלו מרימים ידיהם באוויר. מאחר שלדבריו חשש לחייו, הסתתר מאחורי אבנים חצובות, כשממקומו זה לא שמע דבר מהמתרחש. לאחר כרבע שעה, משהבחין שהחיילים והמנוחים נעלמו מהמקום, עלה לקומה השלישית של המפעל. משהגיע לשם שמע צעקות כאב ולאחריהן יריות, ובהמשך שמע אדם צועק "עלאא, עלאא", כשמו של אחד המנוחים, ולאחר מכן שוב נשמעו יריות. בתצהירו הוסיף, כי לאחר המצרר השני, הייתה הפוגה קלה ולאחריה שוב יריות; בעדותו סיפר, כי שמע את הירי פעמיים, וחמש דקות לאחר מכן הגיע למקום ג'יפ צבאי, בו הבחין לדבריו מבעד החלון שבקומה השלישית בשל הפנס המהבהב שעל גג הג'יפ, שאף מתוכו נורו יריות. לאחר מכן, לדבריו, שמע את אחד החיילים צוחק, ולמקום הגיעו 7-8 כלי רכב. בשלב זה הואר האזור כולו.
7. חיזוק לדבריו של אסחאק נמצא, לכאורה, בעדותו של מוחמד שועיב מנאצרה, בן דודו של בעל המפעל, המתגורר לדבריו בקצה כפר בני נעים, מרחק של כ-100-150 מטרים מהמפעל, ובמקום נמוך ממנו. בעדותו סיפר, כי באותו לילה, בנקודת זמן כלשהי לאחר השעה חצות, שמע רעשים מהכניסה למפעל, ובין השאר אדם האומר בעברית "תעמוד טוב" (עמ' 64 ש' 9-10). לדבריו ראה קבוצה שכללה חיילים ועובדי מפעל כשהם יורדים לכיוון "שכונת וואדי ג'וז", ואז נכנס לבית ונעל את דלתו. לאחר כחצי שעה עד שלושת רבעי שעה שמע יריות מכיוון החלקה.
גרסת המדינה
8. גרסת המדינה שונה באופן מהותי מגרסת התובעים, ומתבססת בעיקר על תצהיריהם ועדויותיהם של י.ס, מי שפקד על הכח ששהה במארב ליד החלקה, ו-ג.א, חייל בכח זה. המדינה טוענת, כי המנוחים נהרגו כחלק מפעולות הלחימה הקשות שהתנהלו בשטחי יהודה ושומרון נגד ארגוני הטרור שבאזור. לדברי העדים מטעם המדינה, עובר לאירוע התרחשו באזור החלקה מספר רב של אירועים חבלניים, לרבות הנחת מטענים, ששיאם היה בפציעתם של שלושה נערים שעבדו בחלקה, כחודש לפני האירוע, כאשר אחד מהם אף איבד רגל כתוצאה מכך. לפיכך, ולאחר שנלמדה שיטת הפעולה של חולית המחבלים שהוערך כי פעלה באזור, הוחלט על הצבת מארב צבאי במקום בליל ה-31.8.02. י.ס, מפקד המארב, הצהיר, כי בטרם הצבת המארב אסף מידע לגבי האוכלוסייה באזור והעובדים במפעל, וממנו עלה, כי לא הייתה תנועת עובדים באזור בשעות החשיכה. העד העיד, כי לפי המידע שהיה בידיו, עובדי המפעל נהגו לחזור לבתיהם דרך הכפר הסמוך ולא דרך החלקה.