תביעה לתשלום תמורתם של שיקים, שנמשכו על ידי הנתבעים, לפקודת מר בן ציון פרח, ע"ס 175,125 ש"ח. התובע טוען כי הוא אוחז כשורה בשיקים, לאחר שהוסבו אליו על ידי מר פרח.
טענות ההגנה של הנתבעים הן, כי השיקים הופקדו בידיו הנאמנות של בא-כוחם, עו"ד יובל גנות, להבטחת תשלום סך של 135,000 ש"ח, כתנאי "להצלת" הנכס המצוי בבעלותם באשדוד, כאשר עו"ד גנות מעולם לא קיבל הרשאה מהם להסב את השיקים לתובע או לאדם אחר.
הנתבעים טענו בנוסף, כי שולמה מלוא התמורה בגין השיקים ואף מעבר לכך, ולכן אין התובע זכאי לגבות את תמורתם. לבסוף טענו הנתבעים, כי השיקים הוצאו מידיהם בכפיה, באלימות ותחת איומים.
ההליך המשפטי
ראשיתו של ההליך בבקשה לביצוע שלושה שיקים, שהוגשה ללשכה להוצאה לפועל בתל אביב באמצעות עו"ד יובל גנות, לפי הפירוט כדלקמן:
א. שיק ע"ס 135,000 ש"ח שנמשך בתאריך 25.9.03 לפקודת פרח;
ב. זיק ע"ד 3,375 ש"ח שנמשך בתאריך 25.3.04 לפקודת יובל גנות;
ג. שיק ע"ס 3,000 ש"ח שנמשך בתאריך 25.6.03 לפקודת פרח בן ציון.
הנתבעים הגישו התנגדות לביצוע השיקים, כאשר הם מעלים את טענות ההגנה כאמור לעיל.
השיק ע"ס 135,000 ש"ח
במהלך שמיעת העדויות הוברר, כי בשנת 2002 נקלעו הנתבעים למצוקה כלכלית. הנתבעים פנו לעו"ד גנות בבקשה שיסייע להם, ובעקבות דברים אלה פנה עו"ד גנות לתובע.
התובע העיד, כי יחד עם שותפו מר ציון פרח, נתן לנתבעים הלוואות בסכומים שונים. ביום 25.9.2003 אף חתמו מר פרח והנתבע על הסכם הלוואה (צורף כנספח א' לתצהירו של התובע). בהסכם נאמר, כי המלווה (מר פרח) הסכים ליתן ללווה (הנתבע) הלוואה בסך 135,000 ש"ח, בצירוף ריבית בשיעור של 2.5% לחודש. בהסכם צוין, כי כביטחון לביצוע התחייבויות הלווה,
"נותן המלווה ללווה אופציה לרכוש את הדירה הידועה כגוש 2191 חלקה 45..."(סעיף 4.3 להסכם).
לתצהיר התובע צורף צילום של שיק ע"ס 135,000 ש"ח, אשר לדברי התובע נחתם בידי הנתבע, כביטחון להחזר ההלוואה (נספח ב' לתצהיר). לתצהיר אף צורף מכתב מיום 10.10.03, הממוען אל מר פרח. התובע העיד, כי המכתב נכתב על ידי הנתבע, ובו פורטו כל סכומי ההלוואות שניתנו לו עד ליום 25.10.0.3, וכן כל הסכומים שהוחזרו לטענתו עד אותו מועד (נספח ה' לתצהיר).
התובע העיד, כי היה שותף לעסקי הלוואות יחד עם מר פרח. לדבריו, הנתבעים קיבלו ממנו כספים במזומן, ובאופן דומה העיד גם מר פרח. מר פרח העיד, כי הכספים הועברו באמצעות עו"ד גנות. עו"ד גנות נחקר אף הוא בבית המשפט, וכאשר נשאל כיצד הועבר לידי הנתבעים סך של 135,000 ש"ח השיב, כי הדבר נעשה בהעברות בנקאיות (עמ' 57).
עו"ד גנות טען, כי ניסה לסייע לנתבעים ככל יכולתו, וכי הם גומלים לו בכך שהם טופלים עליו אשמת קשירת קשר עם התובע ועם מר פרח. לדבריו, הנתבע הדגיש בפניו כל העת, שהוא
"מציל את החיים שלו, לפעמים זה היה עם דמעות בעיניים, הוא הסתכל עליי עם דמעות בעיניים" (עמ' 46).
בסיכומיו הארוכים של ב"כ הנתבעים, לא ניתן למצוא כל התייחסות לעובדה שהתובע חתם על הסכם ההלוואה נספח א' לתצהיר התובע. הסכם זה מאשש את הטענה, הנתמכת גם בצילום השיק בחתימת הנתבע, כי ניתנה לנתבע ולרעייתו הלוואה בסך 135,000 ש"ח. טענתם של הנתבעים, כי לא ניתנה כל תמורה בגין השיקים, נסתרת מניה וביה על ידי האמור בהסכם. הנתבע לא הכחיש חתימתו על ההסכם, ותוכנו מדבר בעד עצמו כאמור לעיל.
טענתו של הנתבע, כי אינו מכיר את התובע או את מר פרח ומעולם לא נפגש עמם, אינה מעלה ואינה מורידה. מעיון בצילום השיק ניתן להיווכח, כי השם "פרח" נרשם בכתב יד שונה מכתב היד המצוי בשאר חלקי השיק. גם אם השיק נמסר לידי עו"ד גנות, כטענת הנתבע, וזה העבירו לתובע ו/או למר פרח, אין רבותא בכך, לאור העובדה שסחירותו של השיק לא הוגבלה. מקובלת עלי גרסתו של התובע, כי השיק נמסר על ידו למר פרח ואז אף צוין שמו במקום המיועד לציון שם הנמשך (עמ' 23 שורה 5).
הנתבעים טוענים כי התובע, שותפו ועו"ד גנות, הוציאו מהם כספים במרמה במאות אלפי שקלים. כספים אלה, שנועדו להחזר הלוואות, שלכאורה ניתנו לנתבעים, לא מצאו ביטויים במסמכים או בבקשה לביצוע שטר שהגיש התובע, והדיון בהם חורג ממסגרת התביעה. לחינם טרח ב"כ הנתבעים בפירוט מסכת הטענות והתלונות שמעלים הנתבעים כנגד עו"ד גנות, שכן אלה אינם רלבנטיים כלל לתביעה השטרית שבפני.
המכתב
ביום 10.10.2003, שלח הנתבע מכתב לעו"ד גנות, בו פורטו סכומי הלוואות שניתנו לנתבעים עד ליום 25.9.2005, וכן כל הכספים שהנתבעים השיבו לטענתם עד לאותו מועד (נספח ה' לתצהיר התובע).
המכתב נושא חתימתו של הנתבע, אך בסיכומיו בחר ב"כ הנתבעים להעלות שלל טענות כלפיו, כגון שהמכתב הוכתב לו ע"י עו"ד גנות, שאין במכתב כדי להצביע כי בפועל ניתנו כספים לנתבע ועוד כהנה וכהנה טענות.
במכתב צוין כי סה"כ היתרה על ההלוואה נכון ליום 25.9.2003, היא 134,773 ש"ח. עוד צוין כי
"כדי להבטיח לבנצי את החזר יתרה זו, נחתם הסכם ההלוואה ע"ס 135,000 ש"ח מיום 25.9.2003". הנתבע אישר, כי המכתב נשלח לעו"ד גנות באמצעות מכשיר הפקסימיליה שבביתו.
הנתבעים טענו, כזכור, כי עו"ד גנות הודיע להם שעל מנת למנוע את מכירת דירתם לאחרים, עליהם לשלם לרוכשות סך של 135,000 ש"ח, ורק לאחר מכן יוכלו להסדיר את חובם לבנק (סעיף 16 לתצהיר הנתבע). הנתבעים טענו כי מסרו את השיק בנאמנות לעו"ד גנות, ולא קיבלו בגינו כל תמורה. טענה זו תלויה על בלימה ועומדת בסתירה חזיתית להסכם ולמכתב, החתומים בידי הנתבע. לפיכך אני קובעת כי אין בה ממש ויש לדחותה.