פסק-דין בתיק ת"א 21451-08

מבוא

1.                   התובע,  יליד 20.9.1966, נפגע לטענתו באירוע שהתרחש ביום 21.12.05 במסגרת עבודתו אצל הנתבע מס' 1, (להלן: "הנתבע"). כמתואר בכתב התביעה התובע עבד כסבל אצל הנתבע בעסק להובלת רהיטים בשם 'מחסני שטרן' החל משנת 2000.

2.                   בכתב התביעה טוען התובע כי באותו יום בוצעה העברה של מקרר תעשייתי שמשקלו 350 ק"ג בישוב אלעזר שבגוש עציון.  המקרר היה אמור להיכנס לקומת המרתף של בית הכנסת, שהפתח אליה היה צר וגבוה לעומת המפלס שממנו הוכנס המקרר. לצורך הכנסת המקרר התבקש התובע, כך הטענה, לעמוד בתוך קומת המרתף ולהרים את המקרר באופן שבו יעמוד חלקו הקדמי על רצפת קומת המרתף. בעודו מבקש להרים את המקרר כפי שהתבקש חש לפתע כאב חד בגבו.

3.                   הנתבעים מכחישים את קרות האירוע ואת אחריותם בגינו.  הם טוענים כי לא התרחש אירוע כנטען במהלך העברת המקרר וכי הפעם הראשונה שבה נשמעה תלונה מפי התובע על כך שנפגע הייתה בחלוף מספר חודשים וכך גם ביחס למועד פנייתו לטיפול רפואי. הם חולקים על כך שנפל פגם בשיטות העבודה וכי יש קשר בין אותו כשל, אם היה, לבין הפגיעה שהתובע טוען לה.

4.                   כפי שאתאר להלן סברתי, מלכתחילה, כי אכן קיים קושי ממשי לתובע בהוכחת התביעה נוכח הטענות שהועלו על ידי הנתבעים ואולם לאחר שנשמעו הראיות מצאתי כי יש לקבל את גרסתו לגבי האופן שבו נפגע.

נסיבות אירוע התאונה

5.                   לאופן שבו אירעה התאונה ניתנו גרסאות של שני עדים: התובע ובנו של הנתבע, שהיה נוכח במקום, מר נדב שטרן, (להלן: "נדב"). עוד הוגשו מסמכים שונים.

גרסת התובע

6.                   בתצהיר העדות הראשית מתאר התובע את שאירע. לדבריו ביום 21.12.05 בשעות הבוקר הגיע עם עוד שלושה פועלים ועם המעסיק, דוד והבן שלו, נדב, למבנה ריק בירושלים. הם ניגשו והרימו יחד שני מקררים לתוך משאית מרצדס של המעסיק. הם נסעו לישוב אלעזר והורידו את שני המקררים מהמשאית בפתח הקומה התחתונה של בית כנסת בישוב. הקומה התחתונה לא הייתה משופצת ולא היה עליה ריצוף, חשמל, או טיח. פתח הכניסה היה צר וגבוה ב- 40 ס"מ מהרצפה.

7.                   מכיון שהפתח היה צר ולא היה מקום לשני פועלים, נכנס התובע לתוך המבנה ויחד עם שאר הפועלים הרים את המקרר לגובה הפתח - הוא מתוך המבנה והם מבחוץ. בעודו מרים לבדו את המקרר בתוך המבנה על מנת להכניסו פנימה שמע פתאום 'קליק' וחש כאב עצום בגב התחתון. לדבריו הוא סיפר מייד לאחר התאונה שנפגע וכי יש לו כאב לא רגיל בגב למעסיקו. המעסיק הציע לו לפנות לרופא במקום מגוריו בסמוך לחברון וכך עשה. הרופא עשה לו צילום ונתן לו כדורים אדומים קטנים נגד כאבים.

8.                   בחקירה הנגדית נשאל התובע על העברת המקררים וציין כי המקרר שבשל הרמתו הוא נפגע היה השני וכי המקרר הראשון שהוכנס היה קל יותר (עמ' 9, ש' 18-22).  המקרר הראשון, הקל יותר, נכנס לדבריו ללא בעיה (עמ' 10, ש' 2-3).  הוא הוסיף כי הפתח היה מצומצם וכי המקרר נכנס מבחינת הגובה 'על סנטימטר' (עמ' 10, ש' 5).  בתארו את התאונה בתשובה לשאלת בית המשפט הוא אמר שבמצב ההתחלתי היה עם ברכיים כפופות כאשר הגב ישר ולאחר מכן התרומם כאשר הוא עומד על המדרגה. לדבריו בעת הרמת המקרר עלה על המדרגה כאשר הוא מרים את המקרר מקדימה והאחרים מאחורה. כאשר הוא עלה על המדרגה הוא קיבל את ה'קליק' (עמ' 10, ש' 15 - עמ' 11, ש' 5). הוא אישר כי היו לו כאבים מייד כששמע את הקליק (עמ' 12, ש' 24-25) אך המשיך בעבודה ואמר לאחר מכן לנתבע שיש לו כאבים חזקים (עמ' 12, ש' 29). הם גמרו את העבודה, היו לו כאבים חזקים והוא הלך הבייתה. הרופא לא היה וביום שלאחר מכן הלך לרופא וקיבל ממנו כדורים נגד כאבים (עמ' 13, ש' 1-5).  הוא תאר בנוסף כי לאחר כחודשיים התלונן שוב בפני נדב על הכאבים ואז נשלח לטיפול רפואי בקופת חולים (עמ' 13, ש' 26-27). באשר לחתימה על ת/1 - טופס ההודעה למוסד לביטוח לאומי - אמר התובע כי נדב הוא שכתב את הדברים ואביו של נדב, הנתבע, חתם (עמ' 14, ש' 17-18).

גרסת נדב שטרן

9.                   נדב, אחד ממנהלי העסק, עבד עם התובע משך שנים ונתן תצהיר עבור הנתבעים. הוא זוכר את עבודת ההובלה שהתובע מתייחס אליה אך אינו זוכר את מספר הפועלים. הוא מאשר כי התובע היה אחד מהפועלים בעבודה זו. הוא מתאר את המקום כמחסן מתחת לבית הכנסת של הישוב והגישה אליו הייתה בדרך עפר. הוא לא זכר אם הייתה בפתח המחסן דלת או לא. לדבריו הם הגיעו עם הרכב בנסיעה לאחור והוא נעצר בסמוך לפתח הכניסה למחסן. הוא לא זכר כיצד התחלקה העבודה בין הסבלים ומי עמד או הרים היכן אך ברור לו שכל הסבלים הורידו את המקרר מהרכב והניחו אותו על הרצפה. לאחר מכן העבירו את המקרר למחסן באמצעות חגורות.

10.               הוא מוסיף כי מדובר במקרר של 350 ק"ג ויתכן ושני סבלים הכניסו אותו למחסן כפי שיתכן ששלושה או ארבעה הרימו אותו עם החגורות והכניסו למחסן. לא זכורה לו בעיה טכנית במהלך ביצוע ההובלה או שאחד הסבלים התלונן על בעיה כזו. שיטת העבודה של הובלת משאות כמו המקרר היא שימוש בחגורות הרמה בלבד ואין כלי עזר שיכול להחליף את המימד האנושי. לדבריו דווקא הסבל שנמצא בתוך המבנה אמור להרים פחות משקל מהסבלים שעומדים בחוץ שכן הטיית המקרר כלפי מעלה גורמת לכך שהמשקל 'נופל' על הסבלים שנמצאים בחוץ ולמטה.

11.               התובע, כך טענתו של נדב, לא פנה אליו בעת ביצוע העבודה או לאחר מכן והתלונן על בעיה בגב או כאב חד או 'קליק' כלשהו. לאחר סיום העבודה הם פנו לביצוע עבודות אחרות.

12.               בתצהירו הוא כותב כי התובע המשיך לעבוד גם לאחר ביצוע עבודה זו במשך שלושה חודשים ולא נשמעה ממנו כל תלונה על בעיה בגב. רק לאחר עבור תקופה זו פנה התובע והתלונן על כאב גב חריף וטען כי הדבר קרה בעת ההובלה של המקרר.  הוא השיב לו שאינו זוכר שפנה אליו או שקרה דבר כזה באותה עת והפנה אותו לטיפול רפואי.

13.               לאחר השיחה ובמשך שנה המשיך התובע לעבוד באופן רגיל עד שהפסיק את עבודתו בחודש אפריל 2007 ותירץ זאת בכאבי גב.

14.               בחקירתו הנגדית אישר נדב כי הוא ואביו סברו כי התובע עובד מהימן ואמין (עמ' 14, ש' 28-30). הוא אישר כי כתב היד על ת/1 הוא שלו (עמ' 15, ש' 1-3) אך טען כי החתימה אינה של אביו. הוא הבהיר כי 'אינו חולק על מה שכתוב במסמך' (עמ' 15, ש' 5-6). עוד הוא אמר כי חתם על המסמך על סמך דברי התובע (עמ' 15, ש' 14). הוא שלל את האפשרות שאביו היה בשלב הפירוק של המטען מהרכב וטען כי האב היה רק בשלב ההעמסה (עמ' 15, ש' 28). עוד הוא חזר על כך שאינו יודע על תלונה של התובע מאותו זמן (עמ' 16, ש' 1-4). באשר למקום עצמו הוא תאר כי הפתח היה רחב יותר מ- 70 ס"מ וכי הפועלים הם שהחליטו על אופן ההעברה שלו (עמ' 17, ש' 18-21). הוא ציין כי לא קרא את פקודת הבטיחות בעבודה והוא אינו מודע לקיומם של תקנים לגבי הרמת משאות (עמ' 17, ש' 32 - עמ' 18, ש' 4).

המסמכים