פסק-דין בתיק ת"א 18690/01

בין בעלות הדין שבפנינו, חברה ספרדית בשם ג'ירו וחברה ישראלית בשם יורופק, התקיימו קשרים מסחריים. קשרי המסחר דנן התנהלו במסגרת תנאים אשר נקבעו רובם ככולם בעל-פה ובהתנהגות. חלק קטן מן התנאים קיבל ביטוי עקיף בתכתובות שהוחלפו בין הצדדים במהלך שנות הפעילות המסחרית המשותפת. קשרים אלו, אשר הסתיימו זה מכבר, הולידו סכסוך העומד במוקד פסק דין זה. הכרעה בסכסוך דנא מצריכה (לכאורה) התחקות אחר מהות היחסים המסחריים בין הצדדים כמו גם אחר היקף התפרשותם של אלה, הן מבחינת התחום הגיאוגרפי בו חלו והן מבחינת משך הזמן בו התקיימו.  

עיקרי העובדות והטענות

• 1.          התובעת בתביעה העיקרית והנתבעת בתביעה שכנגד (להלן נכנה אותה, לפי העניין-"התובעת" או "ג'ירו") היא חברה ספרדית הרשומה בספרד ומקום מושבה בבדלונה שבספרד. עיקר עיסוקה של התובעת בייצור ושיווק של רשתות אריזה, חומרי אריזה ומכונות אריזה בתחום החקלאות (להלן-"המוצרים"). התובעת מוכרת את מוצריה במדינות שונות ברחבי העולם, בדרכים מגוונות: בעצמה, באמצעות מפיצים או משווקים, ובאמצעות סוכנים (ס' 1 לכתב התביעה המתוקן; ס' 2-3 לתצהיר מר מנואל בונו).

• 2.          הנתבעת בתביעה העיקרית והתובעת בתביעה שכנגד (להלן נכנה אותה, לפי העניין-"הנתבעת" או "יורופק") היא חברה ישראלית העוסקת ביבוא ושיווק של מכונות ומוצרי אריזה בארץ ובחו"ל (ס' 1 לתצהיר מר אבי זברו; ס' 2.2 לסיכומי הנתבעת).   

• 3.          במהלך השנים 1987 עד שלהי חודש אוקטובר שנת 1999 (היינו, במשך תקופה בת כ-13 שנים), התקיימו יחסי מסחר בין התובעת לנתבעת בישראל (להלן גם-"השוק הישראלי") . מערכת היחסים החוזית בין הצדדים הייתה בנויה משתי רמות.

• 4.          ברמה הפרטנית נערכו עסקאות מכר ספציפיות ועצמאיות בין ג'ירו כמוכרת לבין יורופק כקונה. מדובר בחוזים בדידים, חוזי עסקה (discrete contracts), לפיהם יורופק הייתה רוכשת מידי פעם מוצרים מג'ירו במחירים מוסכמים בין הצדדים ומוכרת אותם ללקוחות ישראליים במחירים שהיא קבעה והוסכמו על ידי הקונים. ג'ירו לא התערבה ביחסים המסחריים שבין יורופק לבין לקוחותיה הישראליים. המחירים, תנאי המכירה ותנאי האשראי שניתנו ללקוחות הישראליים, נקבעו ע"י יורופק בלבד. הרווח של יורופק היה ההפרש בין מחיר הקנייה מג'ירו למחיר המכירה. שיטת העבודה בישראל הייתה כדלהלן: יורופק הייתה שולחת לג'ירו, מעת לעת, הזמנות לרכישת מוצרים עבור לקוחותיה. כל הזמנה אושרה ע"י ג'ירו באמצעות טופס אישור הזמנה (Order Confirmation) על גביו צוינו (בין היתר) כמות המוצרים המוזמנים, מחירם ומועד המשלוח. בד בבד עם אישור ההזמנה שלחה ג'ירו ליורופק חשבונית (Invoice) בה נמנו בפירוט סוגי המוצרים המוזמנים, כמותם ומחירם.

• 5.          ברמה הכללית הוסדרה מערכת היחסים המתמשכת בין ג'ירו ליורופק בשוק הישראלי, בהסכם מסגרת כללי (להלן גם-"הסכם המסגרת") . מדובר בהסכם בעל-פה אשר לא הועלה על הכתב. ניתן לראות את הסכם המסגרת כחוזה יחס (relational contract). הסכם המסגרת עיגן את תנאי המסחר בין הצדדים. חלק מתנאי המסחר עליהם הסכימו הצדדים בעל-פה ובהתנהגות נלמדים מתכתובות שהוחלפו ביניהם במהלך שנות הפעילות המסחרית המשותפת. כך למשל, בכל הנוגע לתנאי התשלום בגין המוצרים שסופקו, ניתן לדלות מן התכתובות כי ג'ירו העמידה ליורופק אשראי ספקים, לפיו נדרשה יורופק לשלם עבור המוצרים שרכשה תוך 120 ימים מתאריך החשבונית, כאשר התאריך הקובע נקבע ל-5 בחודש.

• 6.          דא עקא, לא ברור אם הסכם המסגרת עיגן את מכלול זכויות וחובות הצדדים. הא ראיה: הצדדים חלוקים לגבי אופי הקשר המשפטי שהיה קיים ביניהם בשוק הישראלי. ג'ירו סבורה כי יורופק שימשה כמפיצה של מוצריה בישראל (ס' 2(ב) לכתב התביעה המתוקן).

יורופק גורסת, כי היא שימשה במשך כ-13 שנים כמפיצה בלעדית של מוצרי ג'ירו בשוק הישראלי, על כל הכרוך בכך (ס' 4 לכתב ההגנה המתוקן). לשיטת יורופק, התגבש בינה לבין ג'ירו הסכם הפצה בלעדית בעל-פה, שמועד סיומו לא נקצב. 

• 7.          בעוד ברור כי ג'ירו ויורופק קיימו ביניהן יחסי מסחר במשך כ-13 שנים בשוק הישראלי (אף כי הצדדים נפלגו לגבי אופיים המשפטי), ישנה מחלוקת, אם יורופק קיימה יחסי מסחר עם ג'ירו גם בטורקיה (להלן-"השוק הטורקי"). לטענת יורופק במהלך השנים 1997 עד חודש אוקטובר שנת 2000 (היינו, במשך תקופה בת כ-3 שנים) היא שימשה סוכנת בלעדית של ג'ירו בשוק הטורקי. במסגרת פעילותה בשוק הטורקי, קישרה יורופק בין צרכנים בשוק זה לבין ג'ירו, תמורת עמלות מהעסקאות שבוצעו בפועל. לדבריה, שיעור העמלות שהגיע לה בגין מכירות מוצרי ג'ירו שבוצעו בשוק הטורקי באמצעותה, הועמד על ההפרש בין התמורה שהצליחה והשכילה לקבל בפועל לבין מחיר המחירון עבור הסחורה אצל ג'ירו (ס' 7 לכתב ההגנה המתוקן).

• 8.          יורופק ממשיכה וטוענת, כי במהלך השנים 1997 עד 1998, היא נעזרה לצורך פעילותה בשוק הטורקי בחברה טורקית בשם VETIFARM A.S (להלן-"וטיפרם"), אשר פעלה באותה עת בטורקיה בתחום הווטרינריה. יורופק עשתה שימוש בשמה של וטיפרם, במשרדיה ובכוח האדם המועסק על ידה. יחד עם זאת היה ברור לג'ירו, כי יורופק היא הנציגה הבלעדית שלה בשוק הטורקי וכי וטיפרם משמשת כקבלן משנה מטעם יורופק לצורך העניין. כאמור, שיתוף הפעולה בין יורופק לוטיפרם נמשך עד סוף שנת 1998. למן שנת 1999 ועד לחודש אוקטובר שנת 2000 המשיכה יורופק, לטענתה, להיות סוכנת בלעדית של ג'ירו, אלא שהפעם פעלה היא תחת שם מותג המתקרא VETIPAK AMBALAJ SISTEMLERI (להלן-"וטיפק"). לגרסת יורופק, הפעילות העסקית המשותפת שלה ושל ג'ירו בשוק הטורקי לא עוגנה בהסכם בכתב. למעשה, מדובר בהסכם סוכנות בלעדית בעל-פה, שמועד סיומו לא נקצב.

• 9.          ג'ירו מצדה טוענת, כי פעילותה המסחרית בשוק הטורקי, הייתה תחילה מול וטיפרם ובהמשך מול וטיפק. לשיטת ג'ירו, וטיפק היא הזכאית לתשלום עמלות בגין עסקאות שנקשרו בשוק הטורקי ולא יורופק. להשקפתה, וטיפק אינה יורופק ואינה זהה לה, אף אם יש ליורופק אינטרסים כאלה או אחרים בוטיפק. ג'ירו מוסיפה וטוענת, כי מי שחייב בתשלום העמלות לוטיפק היא חברת Giro Pack Int.Bv., חברה אחות של התובעת. מדובר בחברה בעלת אישיות משפטית נפרדת, שמקום מושבה בהולנד (להלן-"ג'ירו ההולנדית").

• 10.      על בסיס כל אלה נוכל להציג את סיפור המחלוקת.

• 11.      במהלך השנים 1997 עד 1999 התעוררו בעיות שונות ביחסי המסחר בין הצדדים. ג'ירו הלינה על כך שיורופק פיגרה בקביעות ובשיטתיות בתשלום חובותיה אליה. יורופק טענה מנגד, כי ג'ירו איחרה במועדי אספקת הסחורות והמוצרים לישראל. ביום 10.6.1999 התקיימה פגישה בבדלונה שבספרד בניסיון להביא להבהרה ולהסדרה של מערכת היחסים העסקית בין הצדדים (להלן-"הפגישה בבדלונה"). בפגישה נכחו ה"ה ג'ירו, בונו ומיכאיליס (שהם הבעלים, מנהל השיווק ומנהל החשבונות של התובעת, בהתאמה) ומר א' זברו, מנכ"ל הנתבעת (להלן-"מר זברו").

• 12.      הצדדים חלוקים באשר לרקע שקדם לפגישה בבדלונה. התובעת טוענת, כי הרקע לפגישה היה ה"שיטה" של אי תשלום במועד וחוב שנצטבר כדי סכום של כ- 26,000,000 פזטות. חוב זה לא נפרע, למרות שהמוצרים בגינו סופקו קודם לכן ולמרות שתקופת האשראי חלפה. הנתבעת טוענת מנגד, כי הרקע לפגישה היה משולב: איחורים במועדים שנקבעו לאספקת מוצרי התובעת בישראל; דרישות תשלום בגין מוצרים שג'ירו סיפקה ליורופק ולא נפרעו; ועמלות שהיו אמורות להיות משולמות ליורופק על ידי ג'ירו בגין מכירות שביצעה בשוק הטורקי, אך לא שולמו.

• 13.      במסגרת הפגישה בבדלונה הגיעו יורופק וגי'רו להסכמות ולהבנות בקשר להמשך עבודתן המשותפת בעתיד. בעקבות כך, חתמו ג'ירו ויורופק, ביום 29.6.1999, על הסכם, המתקרא על ידיהן מסמך הבנות (מוצג ת/6 או מוצג נ/17, להלן-"מסמך ההבנות"). מסמך ההבנות נועד להסדיר את תנאי המסחר בין הצדדים. מפאת חשיבותו של מסמך ההבנות להמשך הדיון, נביאו להלן כלשונו:

"

                                                                              29 ^th June 1999

Dear Avi,