לפניי תביעה לתשלום פיצויים בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות הדרכים התשל"ה- 1975.
1. על פי המתואר בכתב התביעה: התובע יליד 22.6.66 נהג משאית במקצועו, נפגע בתאונת דרכים שארעה לטענתו ביום 1.8.07 בסמוך לשעה 9:30 בעת שהיה נהג משאית מ.ר. 4426500 (להלן: "המשאית"). באותם זמנים בוטחה המשאית על ידי נתבעת 1. התאונה התרחשה לאחר שהתובע החנה את המשאית בצידי הדרך, ברחוב השחם בפתח תקווה, ועלה לארגז המשאית כשלפתע פגעה במשאית משאית הנהוגה על ידי נתבע 2 ואשר הייתה מבוטחת על ידי נתבעת 3 (להלן:"התאונה"). כתוצאה מהתאונה טוען התובע לנזקי גוף.
2. הנתבעות מכחישות את נסיבות התאונה, את הנכות ואת שיעורי הנזקים המתוארים בכתבי טענותיו של התובע.
3.
נסיבות התאונה
:
התובע צרף לכתב התביעה תיעוד רפואי לפיו מצוין כי נפגע בתאונת דרכים. כך האישור מיום 2.8.07 צויין כי: "מדווח שאתמול עבר תאונת עבודה ב"אוסם" נהג בזמן עבודה אוטו גדול פגע בו מאחורה, לא פנה למיון ולא קיבל טיפול היום מרגיש כאבים בגב התחתון" . האישור מיום 8.8.07 ציין כי: "רכב גרם לו לתנועה סיבובית של הגב".
4. בהודעתו של התובע בתביעה לתשלום דמי הפגיעה וההודעה על הפגיעה בעבודה במל"ל מיום 21.8.07, תיאר התובע את הפגיעה כך: "בזמן הכנת סחורה בתוך הארגז של המשאית, משאית חולפת פגעה ברכב וגרמה לנפילה".
5. בתצהיר תשובות לשאלון תיאר התובע את התאונה: "...החנתי את המשאית בצד ימין של הדרך, כאשר שני הגלגלים הימניים של המשאית היו על המדרכה ואילו שני הגלגלים השמאליים על הכביש. למיטב ידיעתי מדובר במקום שאינו מיועד לחניית כלי רכב ועצרתי על מנת לפרוק סחורה. הפעלתי אורות חירום מהבהבים. עליתי לארגז המשאית והחזקתי קרטון עם סחורה , לפתע, רכב אחר התנגש בחוזקה בחלקה האחורי של המשאית. כתוצאה מהמכה החזקה, גופי הסתובב , לא הצלחתי לעמוד על רגליי, נפלתי בתוך ארגז המשאית ונפגעתי. מיד לאחר שנפלתי הרגשתי כאבים בגב. בקושי ירדתי מהמשאית והחלפתי פרטים על הנהג שפגע במשאית...".
6. בהודעה על התאונה במשטרת ישראל מיום 20.8.07 תיאר התובע את התאונה: "עמדתי בכיכר עם שני גלגלים על המדרכה, הפעלתי וינקר חירום הייתי בתוך הארגז לפתע הרגשתי חבטה במשאית, הועפתי על המשטחים. למשאית נגרם נזק בקורה בדלת האחורית ואילו למשאית הפוגעת לא נגרם נזק. העברנו פרטים והעברנו לממונים".
7. התובע העיד בבית המשפט ביום 6/10/10 : התובע ציין כי ביום האירוע החנה את המשאית במקום שאסור להחנות, בכיכר היות וזהו המקום היחיד בו ניתן היה לפרוק את הסחורה ללקוח, באופן ששני הגלגלים על המדרכה ושניים על קצת הכביש כדי שהמשאית לא תהיה בולטת על הכביש ) עמ' 7). יחד איתו היה עוזר אשר ראה את התאונה ועמד בפתח הדלת לכיוון המדרכה מולו . דלת המשאית נפתחה לצד המדרכה כאשר התובע ציין כי הוא הכין את הסחורה והוריד לעוזר דרך הדלת והעוזר לוקח את הסחורה מהמשאית למטה. (עמ' 7). התובע חזר על גרסתו כי נפגע בעודו בתוך ארגז המשאית (עמ' 9). כתוצאה מהפגיעה התובע העיד כי עף ונפל על המשטחים עם הסחורה ביד. התובע ציין כי "באותו רגע בזמן אמת קראתי לקצין רכב שזה 5 דקות מהעבודה, הוא ראה את התאונה, הוא צילם את כל מה שהיה, החלפנו את הפרטים. הודעתי למנהל האישי שלי ולמחרת לא הרגשתי טוב ולא באתי". (עמ' 11). לאחר התאונה התובע המשיך בנסיעה והודיע לאחראי.
8. עדותו של מר יצחק שליו, עבד כעוזר לתובע בזמן התאונה: העד ציין כי משאית צד ג' פגעה במשאית ועל כן רץ לכיוון המשאית ברגע שהבחין כי המשאית היטלטלה והתובע היה רכון על הרצפה מחזיק את הגב (עמ' 4). אחרי התאונה התובע והנהג הפוגע החליפו פרטים, הבחין כי התובע סובל מכאבים ונסעו יחד למפעל של אוסם.
9. נתבע 2 העיד אף הוא: ציין כי ביקש להמשיך בנסיעתו ישר עם הכביש (עמ' 12) ציין כי נסע לאט ולאחר הפגיעה הבחין התובע עומד עם עוד אדם ליד המשאית (עמ' 13), הבחין כי ארגז המשאית ריק . לאחר הפגיעה נתבע 2 ציין כי פנה אל התובע ושאל אותו אם הוא נפגע.
10. מר נחום דיגמי, חתם על הדו"ח שנערך על ידי עובדת בחברה בשם לימור, דו"ח אשר מולא לאחר התאונה ובו נכתבו פרטי התאונה כפי שנגבו מנתבע 2. העד ציין כי לא שוחח עם נתבע 2 . העד הסביר את נהלי הטיפול בתאונות בחברה. לאחר תאונות דרכים ללא נזק גדול יוצרים קשר עם נהג צד ג' וממלאים דו"ח אם יש נפגעים אזי מעבירים דיווח לחברת הביטוח.
הכרעה עובדתית
:
11. אני מעדיף את עדותו של התובע על פני עדותו היחידה של נתבע 2. לא מצאתי סתירות מהותיות בגרסת התובע. גרסתו של התובע נתמכת על ידי תיעוד רפואי,הודעתו במשטרה, ההודעה במל"ל ועדותו של מר יצחק שליו אשר עבד עמו אותה שעה. לפיכך אני קובע כי התובע נפגע בעודו נמצא בתוך ארגז המשאית עת עסק בפריקת סחורה. לא התרשמתי כי נתבע 2 יכול היה לראות אותה עת אם ארגז המשאית ריק או לא והיכן עמד התובע בעת שהתאונה התרחשה. אני מאמין כי נתבע 2 הבחין בתובע ובעוזרו עומדים מחוץ למשאית לאחר קרות הפגיעה, וזאת בהמשך לגרסתו של התובע כי ירד מהמשאית על מנת להחליף פרטים עם נתבע 2.
אחריות
:
12. התובע טוען כי יש לחייב את נתבעת 1:היותו "משתמש" במשאית כנהג ובעיקר עקב החנייה האסורה אשר יצרה סיכון תחבורתי. לחילופין, טוען התובע כי יש לחייב את נתבעים 2-3 בפיצויים היות והתובע נפגע כתוצאה משימוש נתבע 2 בהיותו של התובע מחוץ לרכ ב פוגע.
חניה אסורה
:
13. ברע"א 1953/03 הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ נ' אדרי, פ"ד נח(1) 813 (2003) (להלן: "הלכת אדרי"),נקבע כי : ..."
נותר לבחון את השאלה האם חלה בענייננו החזקה המרבה בהגדרת "תאונת דרכים" שבחוק הפיצויים הדנה ב"רכב שחנה במקום שאסור לחנות בו". הפסיקה קבעה, כי יש לקשור בין איסור החנייה לבין יצירת סיכון תחבורתי (ע"א 1042/00 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' אליהו שושי, פ"ד נו(481 ,(4; וראה גם א' ריבלין, תאונת הדרכים - סדרי דין וחישוב הפיצויים (מהדורה שלישית), עמ' 160). על רקע זה, נבחן מהם המצבים האפשריים ביחס שבין חניה בניגוד לדין לבין זו המהווה סיכון תחבורתי: (1) החניה אסורה על פי דין ואינה יוצרת סיכון תחבורתי. דעת הפסיקה והספרות כאחד היא, שאין במקרה כזה תחולה לחזקה המרבה, משום שאחרת נוצר מצב בלתי מתקבל על הדעת, בו, למשל, בעל רכב יכול ויחויב בפיצויים, רק משום ששכח לשים בחלונו כרטיס חניה
(י' אנגלרד, פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, עדכון משולב תשנ"ו, עמ' 65)... (2) החניה אסורה על פי דין ויש בה סיכון תחבורתי. אין עוררין שיש תחולה לחזקה המרבה. (3) החניה מותרת על פי דין ואינה יוצרת סיכון תחבורתי - אין חולק שאין תחולה לחזקה המרבה. (4) החניה מותרת על פי דין, אולם יש בה סיכון תחבורתי..." .
14. וכן: "
חנית הרכב בשולי הכביש היתה מותרת בנסיבות המקרה על פי דין בשל תחולת תקנה 69(ה) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: תקנות התעבורה) עליו. תקנה זו מתירה להחנות רכב בשולי הכביש בדרך שאינה עירונית, כאשר הרכב יצא מכלל פעולה. עם זאת, יש, לדעתי, בחניה כזו סיכון תחבורתי, הגלום בכל חניה בשולי דרך בין-עירונית. לעניין זה ניתן להסתייע בתקנות התעבורה הקובעות איסור כללי לחנות בשולי כביש בין עירוני, כאשר ההיתר לחנות בשולי הכביש הינו במקרים חריגים בלבד, כגון, במקרה שארעה תקלה ברכב.
ודוק: אין חשיבות לכך שלא החנייה בשולי הכביש היא שהיתה "הסיבה המכרעת" לתאונה, כפי שאמנם קבע בית המשפט המחוזי, אלא סטיית הרכב הפוגע.
השאלה היא האם חניית הרכב בשולי הכביש יצרה "סיכון תחבורתי בתור שכזה", ולא האם נוצר "סיכון תחבורתי קונקרטי". בחינת נסיבותיו של כל מקרה על פי מבחן "הסיכון התחבורתי הקונקרטי", אותו הפעיל בית המשפט המחוזי, עלול להביא להכנסה ב"דלת האחורית" של יסוד האשם אל ההתדיינות במסגרת חוק הפיצויים בניגוד לעקרון המרכזי העומד בבסיסו ... לדעתי, אם כן, חניית רכב בשולי הכביש בדרך בין-עירונית, יוצרת סיכון תחבורתי." (שם , בעמ' 823-822).