פסק-דין בתיק ת"א 13188-06

מבוא

1.      התובעת, ילידת  1942, נפגעה בתאונת דרכים שאירעה ביום 8.8.04, בהיותה הולכת רגל. על פי תיאורה, נדרסה התובעת על ידי הרכב הפוגע שנסע אחורנית, פעמיים, בפעם השנייה בעת שהייתה שרועה על הכביש בעקבות הפגיעה הראשונה.

2.      הנתבעות אינן חולקות על חבותן לשאת בנזקי גוף שנגרמו לתובעת בתאונת הדרכים, בהתאם להוראות חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים,  התשל"ה-1975 (להלן- "חוק הפיצויים").  השאלה הטעונה אפוא הכרעה הינה שאלת הנזקים שנגרמו לתובעת בעקבות תאונת הדרכים.

הנכות הרפואית

3.      לשם בדיקת מצבה הרפואי של התובעת מונה ד"ר א. פרנקל כמומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי.

4.      בחוות דעתו סקר המומחה את תולדות הפגיעה, על סמך המסמכים הרפואיים שעמדו בפניו, וציין שבעקבות התאונה פנתה התובעת לחדר מיון בבית החולים שערי צדק. המומחה ציין שבמסמכי חדר מיון פורט שהתובעת נפגעה בכתף ימין ובברכיים, ושבבדיקה האורתופדית התלוננה על כאב באגן ובברך, במרפק, ובכתף ימין. צוין שבבדיקה אובחנו רגישות דיפוזית והגבלה בתנועת הפרקים בשל הכאב.

5. בצילומי הרנטגן שבוצעו בחדר מיון לא אובחן שבר, אך אובחנו שינויים ניווניים בעמוד שדרה צווארי. בתום הבדיקה שוחררה התובעת לביתה, עם המלצה למנוחה, לטיפול בתרופות נוגות כאב, ולביקורת.
6. המומחה ציין שלאחר מכן טופלה התובעת גם באנטיביוטיקה ובטיפולים פיזיותראפיים.  
7. בחוות דעתו ציין המומחה שבמהלך הבדיקה התלוננה התובעת בפניו על כאב בצוואר, על כאב בברך ימין, המלווה לעיתים בנפיחות, על כאב בכתף ימין, המלווה בהגבלת תנועה, על כאב באגן ובגב התחתון, על סחרחורת ובעיה באוזן.
8. אשר לממצאיו בבדיקה ציין המומחה כדלקמן: " מתהלכת בצליעה. קיצור ברגל שמאל. (שיתוק ילדים). ללא דלדול בשרירי הגפיים. ע"ש צווארי- ללא מתח שרירי. ללא רגישות לניקוש על פני החוליות. תנועתיות תקינה. כתף ימין- ללא דיפורמציה. ללא נפיחות. ללא רגישות. בתחילת הבדיקה מדגימה הגבלה קשה ביותר בהרמה, בהמשך, הגבלה קלה מאוד בהרמה האקטיבית, מול הגבלה מינימאלית בשמאל. הרמה פסיבית- תקינה ושווה לשמאל. בתחילת הבדיקה מדגימה הגבלה קשה ביותר בסיבוב הפנימי ובהמשך, הגבלה קלה עד בינונית לעומת הגבלה קלה בשמאל. סיבוב חיצוני תקין ושווה לשמאל. יציבות תקינה ושווה לשמאל. מתלוננת על כאב בזמן התנועה. ע"ש מותני- ללא מתח שרירי. ללא רגישות לניקוש על פני החוליות. תנועתיות תקינה. SLR תקין דו צדדי. תחושה והחזרים גידיים- תקינים. כח גס, לא ניתן לבדוק בצורה מובהקת אך רושם שתקין. אגן- ללא דפורמציה. ללא רגישות. תנועתיות פרקי הירכיים- תקינה. ברך ימין- במנח ולגוס קל מאל, דומה לשמאל. ללא נפיחות. ללא תפליט. ללא רגישות ממוקמת. תנועתיות תקינה ושווה לשמאל. התנועה מלווה בקריפיטציות קלות. יציבות תקינה".
9. בחוות דעתו סקר המומחה את ממצאי בדיקות האולטראסאונד, מיום 12.8.04 ומיום 21.10.04. כן התייחס למיפוי עצמות מיום 3.10.04, ולטומוגרפיה ממוחשבת.
10. בסעיף הסיכום והמסקנות ציין המומחה :" הבדיקה הקלינית של ע"ש הייתה תקינה כשבבדיקות ההדמיה אובחנו ממצאים כמפורט לעיל. להערכתי, ממצאים אלו אינם תוצאה של התאונה הנדונה. בבדיקה הקלינית של כתף ימין אובחנה הגבלה בתנועה כמתואר לעיל ובבדיקות האולטראסאונד אובחנו הסתיידויות וקרע בגיד הוספרספינטוס. למרות שאיני יכול לקבוע זאת בוודאות, הרי שלהערכתי, התאונה הנדונה לא גרמה למצבה בהקשר זה, אלא ולו מחמת הספק, גרמה להחמרתו. מתלוננת על כאב בברך ימין כשבבדיקה קיימים מנח ולגוס קל וקריפיטציות קלות בתנועה ובמיפוי העצמות אובחנה קליטת יתר באזור הפטלופמורלי. להערכתי מצבה בהקשר זה אינו תוצאה של התאונה הנדונה. מתלוננת על כאב באגן ובגב התחתון כשהבדיקה הקלינית תקינה ובבדיקות ההדמיה אובחנו בלטי אנולוס כמפורט לעיל. להערכתי מצבה בהקשר זה אינו כתוצאה של התאונה".
11. על סמך ממצאיו קבע המומחה שבעקבות התאונה נותרה לתובעת נכות צמיתה בשיעור של 2%, לפי סעיף 42(ד)(1) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי, (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז - 1956 (להלן- "התוספת לתקנות"), באופן חלקי ומותאם.
12. התובעת חלקה על האמור בחוות דעתו של המומחה, וזימנה את המומחה לחקירה נגדית.
13. במהלך חקירתו הנגדית השיב המומחה " אני כתבתי שמחמת הספק אני חושב שיכול להיות איזה שהיא החמרה בכתף" (עמ' 1 לפרוטוקול הדיון מיום 17.5.11, שורות 23 עד 24).
14. במהלך החקירה הנגדית נטען בפני המומחה שלטענת התובעת הייתה החמרה בכל האברים בגוף. המומחה השיב שלא זו הייתה התרשמותו.
15. בפני המומחה הוצג מסמך רפואי מיום 30.3.11 המתאר כאבים בקרסול ימין ודיפורמציה בכף רגל שמאל. המומחה השיב שהמסמך עצמו אינו מייחס את התלונות לתאונה, ושתלונות בהקשר זה לא הועלו לאחר התאונה. כן השיב,  שמאוד סביר שהמצב הגופני הכללי יחמיר עם השנים, כפי שקורה לכולם, ואולם אין כל קשר בין החמרה זו לבין התאונה.
16. המומחה חזר והשיב במהלך חקירתו שגם לגבי המצב בכתף ימין קיים ספק גדול האם הייתה החמרה במצב, ואולם הוא ביקש לתת לתובעת להנות מין הספק, ועל כן קבע נכות בשיעור של 2%.
17. המומחה התייחס לכך שלאחר התאונה נעשו שתי בדיקות אולטראסאונד. בראשונה, שנערכה ביום 12.8.04, לא נמצא כל קרע. בשנייה, נמצאו קרעים בשתי הכתפיים, גם בכתף שעליה אינה מתלוננת. עוד ציין שמצא גם בדיקת אולטראסאונד שנערכה לפני התאונה, שבה נמצא קרע בכתף ימין.
18. המומחה השיב שאין ספק שיש לתובעת בעיות אורטופדיות, ואולם הן אינן נובעות מהתאונה (עמ' 8 לפרוטוקול הדיון מיום 17.5.11, שורה 17).
19. בחקירה נגדית נשאל המומחה על ידי בא כוח הנתבעות האם ברור לו שמצבה של התובעת נובע מלפני התאונה, גם בהינתן שבמסגרת אחרת נקבעה לה נכות בשיעור של 15%, והשיב " אני עדיין עם יד על הלב שיש פה ספק אם התאונה היא שגרמה לכאב בכתף, אני חושב שמחמת הספק נכון יהיה להעניק 2% כי פירטתי את סימני השאלה אם הרבה סוגריים ולכן הנטייה שלי לעשות כן, ואני חושב שזה נכון" (עמ' 9 לפרוטוקול הדיון מיום 17.5.11 שורות 1 עד 3).