מר אליהו מלכה (התובע בת"א 11116/07 והנתבע בת"א 15958/08. להלן -
התובע) ביצע עבודות בניה עבור מי מהנתבעים בת"א 11116/07 ובהם התובע בת"א 15958/08, ולטענתו, לא שולמה לו מלוא התמורה עבורן. מנגד טוענים הנתבעים, כי לא רק ששולמה לו מלוא התמורה שעליה הוסכם, אלא שאף שולמה לו ביתר וזאת בין השאר, מהטעם שלא השלים את העבודה ומן הטעם שבעבודות הבניה נמצאו ליקויים. עוד טוענים רובם של הנתבעים, כי בכל מקרה, לא הוכיח התובע עילת תביעה נגדם.
בתביעה שהוגשה בת"א 15958/08 (שאותה כינו הצדדים
'התביעה שכנגד' וכך תכונה להלן) נתבע התובע להשיב את הסכומים ששולמו לו ביתר בגין עבודה שלא בוצע וכן לפצות בגין ליקויי הבניה שנמצאו בעבודתו.
המחלוקות בשתי התובענות הנדונות הן בעיקרן בשאלות עובדתיות אלו: האם אמנם שולמה לתובע מלוא התמורה עבור העבודות שביצע ובהתאם למוסכם; האם הסכום ששולם לתובע היה מעבר לזה שהיה זכאי לו, כך שעליו להשיב את התמורה ששולמה ביתר; האם נתגלו ליקויי בניה בעבודות הבניה שביצע התובע; האם הוכחו טענות התובע כלפי כל הנתבעים, או חלקם.
א.
עיקרי העובדות ועיקרי ההליכים
2. בתקופה הרלוונטית לתביעה שימש מר אריה רבינוביץ (הנתבע 1 בת"א 11116/07 והתובע בת"א 15958/08. להלן -
הנתבע), שליח של קהילת "האדמו"ר מבאסטאן - בית-שמש" (להלן -
האדמו"ר) ורב בית הכנסת של האדמו"ר. על-פי טענת הנתבע, מתוקף תפקידו זה, הזמין הוא מהתובע עבודות בניה בבניין ברחוב נחל שורק 21 בבית שמש (להלן -
הבניין), אשר כללו הרחבה של קומת הקרקע, שבמקור הייתה קומת המחסנים והחניות, והסבתה בין השאר, לאולם שמחות, בית מדרש, דירה לאדמו"ר, ומקווה.
העבודות המתוארות הוזמנו ובוצעו בהסכמת הנתבעים, שהם בעלי דירות בבניין שבו שתיים-עשרה דירות. נתבעים אלו הם האדמו"ר הרב חיים אברהם הלוי הורוויץ (הנתבע 9) ואשתו, הרבנית רוחמה הורוויץ (הנתבעת 2), בנימין פליטנשטיין שהוא חתנם (הנתבע 3), שרה הורוויץ ומאטיל הורוויץ, שהן בנותיהם (הנתבעות 4 ו-6), העים מרדכי, שהוא אחיין של הרבנית (הנתבע 7) ושלמה ארליך, מחסידי האדמו"ר (הנתבע 5) (כל עוד לא יצוין אחרת, הנתבעים 9-2 יכונו להלן -
הנתבעים). לשלמות התמונה יוער, כי בחלק מהתקופה הרלוונטית היה הנתבע חתן של האדמו"ר והרבנית (היה נשוי לבת נוספת שלהם). במהלך שמיעת הראיות התברר כי כיום ישנן מחלוקות בין הנתבע לבין האדמו"ר והרבנית (הנתבעים 2 ו-9) או מי מבין הנתבעים הנוספים בעניין הזכויות בחלקי הבניין הרלוונטיים וככל הנראה גם בנושאים נוספים. למחלוקות אלו אין כל רלוונטיות לתובענות הנדונות, שבמסגרתן, כך נראה, הציגו כל הנתבעים חזית שבעיקרה, הייתה אחידה.
3. קידום עבודות הבניה בבניין וביצוען החל בשנת 2000. בחודש יוני 2001 חתמו בעלי הדירות בבניין (הנתבעים) על הסכמתם לעבודות הטעונות היתר בניה (נספח ה' של תצהיר הנתבע), והנתבע שכר את שירותיו של המהנדס, מר חיים פינקלשטיין. אז גם החל שלב חפירת יסודות בשטח (פסקאות 15-2 בתצהיר הנתבע).
בקיץ 2003, החלה ההתקשרות בין הנתבע לבין התובע והוסכם שהתובע יבצע את העבודות. יוער כי התובע והנתבע חלוקים בשאלה מי מהשניים יזם התקשרות זו, אך למחלוקת זו אין רלוונטיות לתביעות הנדונות. מכל מקום, ביום 31.10.2003 הגיש המהנדס, מר חיים פינקלשטיין, דרישת תשלום בגין עבודות התכנון והפיקוח שביצע עד אותה עת ונראה כי אז סיים את עבודתו בפרויקט (שם, נספח ז').
4. ביום 12.9.2004 חתם התובע על מסמך (שכותרתו "Memorandum" (מזכר)), שבו הוא מאשר כי עד אותו יום שילם לו הנתבע עבור העבודות שביצע סך של 968,200 ש"ח (נספח ג' של תצהיר התובע). כמפורט שם, מתוך סכום זה סך של 33,000 ש"ח שילמה הגב' אסתר פליטנשטיין וסך של 44,000 ש"ח שילמה הגב' שרה טאוב (הורוויץ) ואת היתרה שילם הנתבע.
בהתאם למסמך נוסף, הכולל סכומים ששולמו לתובע במועדים שונים, שכל אחד מהם אושר בחתימת התובע, בין יום ד' בשבט תשס"ו (2.2.2006) ליום ג' באייר תשס"ו (1.5.2006), שילם הנתבע לתובע סך של 464,600 ש"ח (נספח ד1 של תצהיר התובע).
ביום 30.5.2006 חתם התובע על מסמך נוסף, שבו אישר שקיבל סכום נוסף של 6,000$ וכן התחייב שלא לדרוש את שאר התשלומים שפורטו במסמך זה, קודם שיסיים את העבודות שפורטו בו (נספח ח' של תצהיר התובע).
מסמך נוסף שעליו חתם התובע, נחתם ביום 29.6.2006 (נספח י' של תצהיר התובע), ועל-פיו קיבל התובע באותו יום סך של 17,000$. בנוסף וכאמור במסמך זה, התובע קיבל המחאה דחויה (שמספרה 539) על סכום נוסף של 17,000$, אשר על-פי המוסכם נקבע שלא תיפדה לפני יום 1.11.2006 ובלבד שעד יום ב' באב תשס"ו (27.7.2006), יסיים התובע את כל העבודות שפורטו שם. עוד נקבע, כי אם התובע לא יסיים עבודות אלו במועד, כי אז יהיו האדמו"ר ומוסדותיו רשאים לבטל את ההמחאה הנזכרת. עוד הוסכם, כי לאחר סיום כל העבודות שפורטו במסמך האמור במועד שנקבע כאמור, יקבל התובע סכום נוסף של 17,000$. בנוסף לכך, "לכשתגמר העבודה והמקום יוכל להתחיל לתפקד כאולם שמחות", ישולם לתובע סכום נוסף של 65,000$, בעשרה תשלומים שווים ועוקבים שישולמו אחת לשלושים יום והתשלום הראשון יהיה לתאריך שיחול שלושים יום לאחר סיום העבודות. כאמור במסמך זה, זהו ההסכם האחרון בין הצדדים "והתחייבויות התשלום בהסכמים הקודמים מבוטלים על-ידי הסכמי התשלום בהסכם זה".
ביום 30.7.2006 (ה' באב תשס"ו) חתם התובע על מסמך שלפיו בנוסף לכל התשלומים שקיבל עד אותו יום, שולם לו באותו יום סך של 12,000$ במזומן וסך של 4,500$ בהמחאה דחויה (שמספרה 541) ליום 1.9.2006 (נספח י"ב של תצהיר התובע). כאמור שם, מתוך הסכום הכולל, נאמר שסך של 10,000$ מהווה "הוספה בגין טעות בהקמת התקרה לפני התקנת הפחים למיזוג אוויר". בעניין זה חלוקים הצדדים באשר למשמעות המילה "הוספה". בנוסף נאמר, כי סך של 2,200$ מהווה "הוספה בגין הטעות הנ"ל" וכן "סך של 2,300$ (מתוך 4,500$ הנ"ל) ינוכה מהתשלום הסופי שאמור היה להיות בסך של 17,000$ (דהיינו שהתשלום יהיה 14,200 $)". יוער כי במסמך זה לא נאמר, אם התובע השלים את העבודות עד המועד שנקבע בהסכם מיום 29.6.2006.
5. התובע הגיש מסמך הנושא את הכותרת "גילוי דעת" מיום י"א בתשרי תשס"ז (3.10.2006), שממנו עולה כי בערב יום כיפור תשס"ז (2.10.2006), הוא התפרץ אל בית הכנסת במקום ועורר מהומה, בטענה שלא שולמו לו כל הסכומים שעליהם הוסכם (נספח י"ד של תצהיר התובע). בגילוי הדעת התנצל התובע על התנהגותו וטען שעדיין נותר חוב כלפיו בסכום של 65,000$ בעשרה תשלומים. בנוסף לכך נאמר, כי המחאות בסכומים שלהלן שניתנו לו עבור ספקים, לא כובדו: 30,000$ עבור מרכז הגבס; 10,000$ עבור חשמלאי; 7,500$ עבור דלתות; סך של 4,500$ ליום 1.9.2006; המחאות בסך כולל של 17,000$ ליום 1.11.2006 עבור מזגנים; 32,000$ ליום 1.12.2006.
על-פי טענת הנתבע, התובע אף הסב נזק לרכוש ולפיכך ביום 7.11.2006 הגיש הנתבע תלונה למשטרה נגד התובע (נספח ט"ז של תצהיר התובע).
6. ביום 9.11.2006 הגיש הנתבע אל בית משפט השלום בבית-שמש בקשה לצו למניעת הטרדה, אשר יאסור על התובע ועל שלושה אחרים, שאינם בעלי-דין בתובענה הנדונה, להתקרב אל בית הכנסת או אל הנתבע ולהטרידו (בש"א 1205/06). עוד באותו יום נתן בית המשפט (כבוד השופט שמעון שטיין) צו במעמד צד אחד. בדיון שהתקיים ביום 13.11.2006, הודיעו הצדדים כי הגיעו להסכמות אלו: הדיון יידחה בשבועיים והצו יישאר בתוקף עד הדיון הבא; ימונה מהנדס מומחה מוסכם, שיקבע איזו עבודה נותרה לביצוע ומה שוויה ואלו ליקויים נמצאו ומה שווים; לאחר שתתקבל חוות-דעת המומחה, יישבו הצדדים את המחלוקות "בדרכי נועם"; המשיבים (התובע והאחרים שנגדם ניתן הצו) יפנו מהאתר את הציוד ואת חומרי העבודה בתאום עם הנתבע.
בהחלטת בית המשפט
לא אושרה הסכמת הצדדים במלואה, אלא כך נקבע בה (פרוטוקול הדיון וההחלטה - נספח י"ח של תצהיר התובע):
"רשמתי לפניי את הסכמת הצדדים. הואיל ומדובר בבקשה למתן צו למניעת הטרדה, הרי שבהסכמת הצדדים הצו יוארך עד ליום 27.11.2006.
לא מצאתי להיזקק לסכסוך המסחרי הקיים בין הצדדים וליתן החלטות כלשהן בעניין זה.