פסק-דין בתיק ת"א 10789-05

תביעה לפיצוי בגין 3 תאונות דרכים על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה - 1975 [להלן - "חוק הפיצויים"].

המחלוקת על הנזק בלבד.

רקע

1. התובעת, ילידת 1968, כיום בת 44,  נפגעה ב - 3 תאונות דרכים ונגרמו לה נזקי גוף. התאונה הראשונה אירעה ביום 21.1.03 והשנייה ביום 25.8.04. שתי התאונות מכוסות בביטוח אצל נתבעות 1 ו - 2. התאונה השלישית אירעה ביום 15.2.07 ומכוסה על ידי קרנית, הנתבעת 3.

2. בעת התאונה הראשונה הייתה התובעת בשבוע ה - 19 להריון. היא טופלה בחדר מיון של בי"ח אסף הרופא. אובחנו אצלה חבלות בצוואר ובגב תחתון. היא טופלה שמרנית ושוחררה למנוחה בת 5 ימים. התובעת התלוננה על כאבים בצוואר, בברך שמאל, בראשה ובגבה.

3. בתאונה השנייה פנתה התובעת לחדר מיון של בי"ח אסף הרופא למחרת. לא נטען לחבלה פיסית אלא התובעת התלוננה על כאבי צוואר וראש. נשללו חסר נוירולוגי וסימני חבלה חיצוניים. התובעת טופלה שמרנית ושוחררה למנוחה.

4. בתאונה השלישית נפגעה התובעת כהולכת רגל על ידי קטנוע לא ידוע. היא פונתה לחדר מיון של בי"ח איכילוב. ושם אובחנו חבלת ראש, סימן חבלה במצח, ללא ממצאים בטומוגרפיה - מוח, ושבר מייסון עם תזוזה מזערית בראש עצם רדיוס של מרפק שמאל וכן מוקד בגוף חוליה C3. התובעת טופלה שמרנית, גובסה לחודשיים וחצי ושוחררה למנוחה. התובעת המשיכה להתלונן על כאבי צוואר ויד שמאל.

5. מומחה בית המשפט בתחום האורטופדי, פרופ' גנאל [להלן - " המומחה"], בדק את התובעת 3 פעמים והגיש 3 חוות דעת, חלקן על נכויות זמניות. בנוסף השיב לשאלות הבהרה. ואלו קביעותיו:

חוות הדעת הראשונה מיום 2.4.06 [טרם התאונה השלישית] - התובעת נחבלה חבלות קהות בשתי התאונות. המומחה מצא הגבלה בתנועות כתף שמאל  והגבלה קלה ביותר בתנועות עמ"ש צווארי, שאינה מלווה בסימני קיפוח עצבי. מעברה מצוינים רישומים של סבל צווארי והקרנת כאבים לכתף שמאל. המומחה מצא לציין כי כאשר התפשטה התובעת, לא השתמשה ביד שמאל, אך כשהתלבשה, כן עשתה שימוש ביד זו. על כן קבע המומחה נכות זמנית לשנה בשיעור של 15% בגין הגבלה בתנועות הכתף. אשר לנכות צווארית - קבע כבר נכות צמיתה של 5%, ממנה יש לנכות 2.5% בגין מצב קודם ובסה"כ - 2.5% בגין התאונה הראשונה והשנייה ובחלוקה שווה ביניהן = 1.25% בגין כל אחת מהן.

חוות הדעת השנייה מיום 9.3.08 עוסקת גם בתאונה השלישית. המומחה מציין כי מאז חוות דעתו הראשונה טופלה התובעת בפיזיותראפיה ובדיקור. המומחה לא התרשם מתלונותיה של התובעת על הימשכות כאבים בעורף ובכתף שמאל ועל נימול וכאבים במרפק שמאל הוא לא התרשם מתלונות התובעת על חולשת שרירים וירידת תחושה במרפק. לדבריו "דיווח זה אינו תואם מפות עצבוב ידועות ואינו אמין". צילומי עמ"ש  לא הראו ממצא פתולוגי אלא שהשבר במרפק התחבר תוך היוותרות מדרגה קטנה במשטח מפרקי  של ראש עצם הרדיוס, אך ללא שינויים ניווניים. לדבריו "אין הסבר בתחום האורטופדי להחמרה הכללית שחלה במצבה בהשוואה לבדיקתה הקודמת במרפאתי." המומחה קבע לתובעת נכות זמנית לשנה וחצי בגין המרפק ובשיעור של 30%.

חוות הדעת שלישית מיום 13.9.09 סיכמה וקיבעה את הנכויות הצמיתות בגין כל שלושת התאונות: שוב נמצאה הגבלה קלה בתנועות עמ"ש צווארי. נמצאה הגבלה בתנועה האקטיבית של כתף שמאל אך בתנועה פאסיבית, בתמיכת היד השנייה, הרימה את היד מעבר לגובה השכמה. נמצאה הגבלה מזערית בכיפוף של מרפק שמאל. צילום רנטגן עדכני של מרפק שמאל היה תקין. בדיקת US   של מפרקי הכתפיים הייתה תקינה ולא נמצאו עוד [בניגוד לעבר] סימנים סונוגרפיים לדלקת בכתף. נשלל קרע בשרירים מסובבי כתף. לפיכך ייחס המומחה את הגבלתה בתנועות כתף לתגובת כאב ולא למעצור מכני לתנועה. המומחה שב וסיכם את עברה של התובעת עובר לתאונות ובגינו נזקקה אף לטיפולי פיזיותראפיה.

התוצאה לפי המומחה הינה :

עמ"ש צווארי - בגין שלושת התאונות : לאחר ניכוי של 5% בגין מצב קודם = 5% בגין הגבלה קלה בתנועות עמ"ש צווארי, לפי סעיף 37 [5] א' לתקנות הביטוח הלאומי [קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה ] תשט"ז - 1956 [להלן - " התקנות"] ומחולקת בחלקים שווים בין שלושת התאונות, כלומר  - 1.7% [במעוגל] בגין כל אחת מהן.

מרפק שמאל - בגין התאונה השלישית בלבד : 5% בגין הגבלה קלה בכיפוף המרפק לפי סעיף ביניים 41 [7] א' בין 3 ל - 4 לתקנות.

בתשובות לשאלות הבהרה מ - 15.11.09 מאת ב"כ התובעת עמד המומחה על קביעותיו. הוא אישר כי בבדיקות אקטיביות הייתה התובעת מסוגלת להרים אקטיבית את כתף שמאל לגובה השכם בלבד וכי תיאורטית טווח התנועה האקטיבי במפרק [ביצוע באמצעות שרירי הגפה בלבד] הוא טווח המעיד על יכולת תפקוד, אך לגבי היד, הרמת הזרוע בעזרת היד השנייה יכולה להביא את כף היד לאזורי מטרה גבוהים מעל לשכמה ולאפשר תפקוד.

המומחה אישר, כי על אף היעדר ממצאים על קרע או מעצור מכני בהנעת הכתף, קבע נכות זמנית של 15%, מתוך מחשבה שטיפול מכוון ונכון לאזור הכתף יוכל להפחית משמעותית את סבלה של התובעת ולשפר את תנועותיה. הוא מדגיש כי בעת הבדיקות הראשונות, התובעת כלל לא ניסתה להרים את היד השמאלית באמצעות הימנית.

המומחה השיב כי אכן מדובר כיום בתגובת כאב ולא במעצור מכני לתנועת הכתף ועל כן אין התקנות מקנות נכות.

בתשובה לשאלות הבהרה נוספות מ - 27.6.10 מאת ב"כ התובעת עמד המומחה על הקביעות בעניין היעדר ממצאים נוירולוגים ושלל צורך במינוי מומחה בתחום זה. בנוסף, קבע כי למעט רישום בודד מחדר מיון לאחר התאונה השלישית, אין כל אזכור, טיפול או רישום על בעיה פלסטית. לכן ספק בעיניו האם נגרמה בתאונה חבלה שיכולה להותיר צלקת במצח, תמונה שצורפה מצומצמת ואינה מאפשרת לזהות את התובעת ורק מחמת הספק המליץ למנות מומחה בתחום כירורגיה פלסטית. המלצתו זו לא התקבלה על ידי בית המשפט.

6. התובעת שלא השלימה עם קביעות המומחה, נמנעה מזימונו לחקירה והסתפקה בטיעון משפטי.