פסק-דין בתיק ת"א 1062/06

סכסוך שעניינו בעלות בחלקה שנרשמה כחלקה ללא בעלים בעת הליכי הסדר.

העובדות הצריכות לעניין והנפשות הפועלות

1.         ענייננו מתמקד בחלקה בשטח של 267 מ"ר בלבד - חלקה 73 בגוש 18968 בשטח מבונה בכפר בענה (להלן: " החלקה" או " חלקה 73") ושתי משפחות (שתיהן משתייכות לחמולת תיתי) טוענות לבעלות עליה. החלקה נרשמה בשנת 1961, בתום הליכי הסדר שהתקיימו במהלך שנות החמישים, כחלקה ללא בעלים. לאחרונה, משהגישו  הצדדים תזכורות תביעה סותרות לגבי החלקה, העביר פקיד ההסדר את הסכסוך לבית משפט זה (התביעות הסותרות תויקו בת.א. 1062/06). 

2.         נכיר תחילה את המשפחות והנפשות הפועלות.

התובעת בת"א 595/07 (להלן: " חזימה"): לאיסמעיל חוסין תיתי היה בן ושמו נמר איסמעיל תיתי (להלן: " נמר"). לנמר נולדו מספר בנים ושלוש בנות שהן: חזימה, חוסניה ופאטמה. חזימה היא התובעת שבפנינו ושם בעלה הוא חסאן (להלן: " חסאן").

התובעים בת"א 558/07 (להלן: "דיאב"): לדיאב מחמוד תיתי נולדו רק שתי בנות והן: ורדה ותמאם. שתי הבנות הלכו לבית עולמן, ויורשיה של תמאם, נכדיו של הסבא דיאב, הם התובעים שבפנינו.    

נספר כי גם יורשיה של ורדה, אחותה של תמאם, טענו לבעלות בחלקה והגישו תביעה סותרת (ת.א. 1062/06), אך בהמשך חזרו בהם ותביעתם נמחקה.

החלקה מושא המחלוקת וטענות הצדדים

3.         מהמסמכים שהוצגו ע"י פקיד ההסדר ומההסברים שניתנו על ידו מתברר כיצד נוצרה חלקה 73. 

במסגרת הליכי ההסדר בתחילת שנות החמישים, הגיע פקיד ההסדר למקום ושרטט באופן "גס" ע"ג מפה משנת 1947 את חלקה 49, שהיא "חלקת האם" של חלקה 73 מושא דיוננו, בשטח הידוע -"ארד-וראא'-אלמע'ארה" (מאחורי המערה). בתוך חלקה 49, ובמסגרת הסימון הראשוני של פקיד ההסדר, שורטטו גבולות חלקה 52 וגבולות חלקה 53 (שרטוט "גס" של חלקה 43 המקורית ראה ע"ג  המפה הסופית שסומנה ב' בתיק המוצגים).

לאחר בירור התביעות בשטח, מצא פקיד ההסדר כי גבולות חלקה 52 נותרו כפי שהן, וגבולות חלקה 53 "הצטמצמו" וכך נותרה ונוצרה בין שתי החלקות, חלקה 73, היא החלקה מושא דיוננו, שלא נרשמה על שמו של אף אחד מהצדדים. חלקה 52 נרשמה על שמו של נמר, אביה של חזימה, וחלקה 53 נרשמה על שם אחרים, שאינם צד לסכסוך שבפנינו. עוד נספר, כי חלקה 41,  מדרום לחלקה 52, נרשמה ע"ש דיאב.

4.         החלקה מוקפת אפוא משלושת צידיה בחלקה 52, החלקה שנרשמה על שמו של נמר, והיא גובלת בביתה של חזימה ובביתה של אחותה חוסניה (ראה בתרשים המסומן "א" בתיק המוצגים). אין מחלוקת כי בשטח החלקה (השטח הירוק הנחזה בתמונות נ/1 נ/2), היו בשעתו שלושה עצי זית שנעקרו בשנת 2004 או בסמוך לכך על ידי בני משפחת חזימה, וכך פרץ הסכסוך בין הצדדים על פני השטח.

לטענת חזימה, היא קיבלה את חלקה 73 במתנה מאביה נמר, שהיה זכאי להרשם כבעלים של חלקה 73. ואילו בני דיאב טענו כי סבם דיאב היה זכאי להרשם כבעלים של חלקה 73, והם ירשו את החלקה מאמם תמאם, שירשה אותה מאביה, יחד עם ורדה אחותה. בהמשך, חילקו שתי האחיות את ירושת אביהן, וחלקה 73 נפלה בחלקה של תמאם.

אקדים ואומר כי במחלוקת שנפלה בין הצדדים, נחה דעתי כי בני דיאב הניחו תשתית ראייתית שיש בה כדי להטות את הכף לזכותם, ואצביע להלן על הנימוקים שהביאו אותי למסקנה זו.

מסמכי ההסדר כראיה אובייקטיבית

5.         חזימה טענה כי העובדה שאביה נמר תבע בתזכיר התביעה 2.5 דונם, אך נרשמו על שמו 1,901 מ"ר בחלקה 52, מוכיחה כי גם חלקה 73 בשטח של 267 מ"ר, היתה צריכה להרשם על שמו.

טענה זו אין בה ממש. מהותו וטיבו של ההסדר הוא להכריע בין תביעות ולאמת תביעות. במסגרת הליכי ההסדר, וכעניין שבשגרה, פלוני טוען לשטח מסויים, אך לאחר שפקיד ההסדר יוצא לשטח ומסמן את הגבולות, מתברר כי השטח המגיע לו קטן יותר. כך בדיוק עשה פקיד ההסדר במקרה שלפנינו. נמר תבע 2.5 דונם, פירט את הגבולות ופקיד ההסדר סימן את הגבולות וכך נוצרה חלקה 52 בשטח 1,901 מ"ר, שנרשמה על שמו של נמר. אדרבה, דווקא העובדה שנמר לא תבע את השטח של חלקה 73, אלא תחם את גבול חלקתו עד לגבולות חלקה 73, מצביעה על כך שלא ראה את עצמו, בשעתו, כבעלים של החלקה.

6.         נבחן את תזכיר התביעה שהגיש נמר ונמצא כי הגבולות בצפון ובדרום של המקרקעין שנתבעו על ידו, מתאימים בדיוק למצב לפיו דיאב הוא שהחזיק בחלקה הידועה כיום כחלקה 73. בעמ' 2 לתזכורת התביעה (ת/5) תיאר נמר את גבולות חלקתו כלהלן (בתרגום מערבית, הדגשה שלי - י.ע.):

צפון: יורשי עלי אבו חליל לאפי ויורשי דיאב תיתי ופצ'יל חאזן.