ת"א
בית משפט השלום תל אביב - יפו
|
10234-07
08/07/2012
|
בפני השופט:
מלכה ספינזי
|
| - נגד - |
התובע:
רפאל יואכים פידלר
עו"ד א. קנר
|
הנתבע:
הפול" - המאגר הישראלי לביטוחי רכב
עו"ד א. דויטש
|
| פסק-דין |
1. התובע, יליד 20.3.56, נפגע ביום 23.4.06 בתאונת דרכים (להלן:"
התאונה") כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"א-1975 (להלן:"
החוק").
2. הצדדים אינם חלוקים בשאלת החבות ועל כן נסבה המחלוקת שבפניי בשאלת הנזק בלבד. (ראה הודעת ב"כ הנתבעת עמ' 2 שורות 7-8 לפרוטוקול)
3. א. מומחה רפואי מטעם בית משפט, ד"ר גד ולן, אשר בדק את התובע קבע בחוות דעתו מיום 16.10.07 כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור 10% לפי סעיף 35(1)(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז - 1956 (להלן:"
התקנות") וזאת בגין ארטריטיס בתר חבלתית ונקע של הרצועה הצולבת הקדמית בברך ימין (להלן:"
חוות הדעת הראשונה").
ב. ביום 27.4.11 נבדק התובע פעם נוספת על ידי ד"ר ולן, אשר לא שינה מקביעתו.
ג. הנתבעת חלקה על קביעותיו של ד"ר ולן, ולפיכך הוא זומן ונחקר על חוות דעתו.
4. מטעם התובע העיד התובע בעצמו וכן הוגש תיק מוצגים.
מטעם הנתבעת לא הובאו עדים אך הוגש פירוט חשבון מהמוסד לביטוח לאומי (להלן:
"המל"ל"), מחלקת ביטוח וגביה מלא שכירים. (סומן
נ/1).
5. שלוש שאלות הן השנויות במחלוקת ובהן עליי להכריע:
האחת: האם התאונה הינה תאונת עבודה.
השנייה: עניינה נכותו של התובע, זו הרפואית וזו התפקודית.
והשלישית: עניינה נזקיו של התובע.
האם התאונה היא תאונת עבודה:
6. לטענת הנתבעת, התאונה ארעה במהלך עבודתו של התובע. הנתבעת תמכה את טענתה זו ברשום בנ/1 ממנו עולה כי התובע שילם מקדמות עד לחודש דצמבר 2005.
מאידך טען התובע כי במועד התאונה לא עבד והיה בחיפושים אחר עסק חדש (ראה עדותו בעמ' 3 שורות 13-16; וכן בעמ' 4 שורות 24-26). התובע גם צרף חשבונית מס מיום 1.5.05 ממנה עולה כי הוא מכר את הציוד של העסק בו עבד עד אותו מועד לבנו.
7. לאחר ששקלתי טענות הצדדים, ראיתי להעדיף בעניין זה את גרסת התובע.
מעבר לאמירה כללית לפיה מדובר בתאונת עבודה, לא הביאה הנתבעת ולו בדל של ראיה כדי לתמוך טענתה בדבר קיומו של קשר ישיר בין תשלום מקדמות למל"ל לבין היות התובע עובד במועד התאונה.
הנתבעת גם לא הציגה כל הסבר או נימוק בדבר מניעיו של התובע לטעון כי אין המדובר בתאונת עבודה.
אם אכן התאונה הייתה תאונת עבודה כי אז היה התובע זכאי לגמלאות במשך כל תקופת אי הכושר (המלא והחלקי). אם כן משעה שלטענתו שהה בתקופת אי כושר ארוכה ללא כל מקור פרנסה אך הגיוני הדבר שאם אכן מדובר בתאונת עבודה הוא לא יכחיש זאת ויפעל למימוש זכויותיו במל"ל.
ועוד, טענת התובע לפיה הוא לא עבד כבר ממאי 2005 יש בה כדי להשליך על קביעת בסיס השתכרותו וזכאותו לפיצוי בגין ההפסדים שנגרמו לו בעבר - הכל כפי שיפורט להלן. לפיכך וגם מטעם זה אין כל הגיון בטענת הנתבעת ולפיה אין לקבל את גרסת התובע כי התאונה איננה תאונת עבודה.