השופט ס' ג'ובראן:
1. לפנינו בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (עפ"ת 21884-10-11, השופט א' כהן), מיום 11.12.2011. במסגרתו, נדחה ערעור המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בירושלים מיום 7.9.2011 (תת"ע 6813-11-10, השופט מ' כדורי).
2. המבקש הורשע ביום 7.9.2011, לאחר שמיעת ראיות, בעבירה על פי פקודת התעבורה [נוסח חדש] של נהיגה במהירות של 154 קמ"ש בדרך בין עירונית, כאשר המהירות המותרת בה היא 90 קמ"ש בלבד. מהירות המכונית שבה נהג המבקש נקבעה על ידי שוטר באמצעות מכשיר למדידת מהירות מסוג "דבורה".
3. במהלך שמיעת הראיות בבית משפט השלום, העידו השוטר אשר רשם את הדו"ח והמבקש. בית המשפט העדיף את גרסתו של השוטר על פני גרסת המבקש, וזאת מאחר שמדובר בשוטר מיומן ועתיר ניסיון, והמבקש לא הציע כל נימוק התומך בחוסר מהימנותו. בית המשפט התרשם כי השוטר מיומן בתפעול מכשיר ה"דבורה".
4. כמו כן, בהתבסס על תמונות מקטע הכביש בו התבצעה העבירה, דחה בית המשפט את טענת המבקש כי השוטר התבלבל והמדידה מתייחסת לרכב שנע משמאל לרכבו. בית המשפט קבע כי התמונות מקטע הכביש מעידות כי מדובר במקטע פתוח, המקנה שדה ראייה רחב וברור.
5. לעניין גרסתו של המבקש, אותה מצא כאמור לא מהימנה, ציין בית המשפט כי המבקש לא טען אף אחת מהטענות המועלות כעת בעת קרות האירוע, ואף לא הכחיש כי נסע במהירות, למרות שניתנה לו הזדמנות על ידי השוטר. בנוסף, ציין בית המשפט כי יש בבחירת המבקש שלא להעיד את אשתו, אשר הייתה גם כן ברכב, כדי להעיד לחובתו.
6. יש לציין כי במהלך הסיכומים, טען המבקש כי על אף בקשתו, המשיבה לא הציגה ראיה כי מכשיר ה"דבורה" כויל במעבדה מוסמכת. בית המשפט דחה טענה זו, וציין כי מאחר שלא קיימת פסיקה של בית משפט העליון הקובעת צורך בכיול מכשיר ה"דבורה", יש להתייחס לפסיקות בערכאות הדיוניות, שעל פיהן אין צורך לכייל מכשירים דומים דוגמת הממל"ז.
7. בו ביום ניתן גזר הדין, במסגרתו נגזר על המבקש קנס בסך של 2,000 ש"ח, ורישיונו נפסל למשך שישה חודשים.
8. המבקש ערער על הרשעתו ועל גזר הדין. ביום 8.12.2011, דחה בית המשפט המחוזי בירושלים את הערעור. בית המשפט אישר את קביעות המהימנות של הערכאה הדיונית, בציינו כי השוטר שאל מפורשות את המבקש מדוע נהג מעל המהירות המותרת, והמבקש לא הכחיש זאת. בנוסף, רישומים בפנקסו של השוטר מצביעים על כך שרכבו של המבקש היה לבדו במקטע הכביש, עובדה אשר סותרת את טענת המבקש כי רכב נוסף שמשמאלו הוא אשר נסע במהירות מעל המותר. לכך יש להוסיף את העובדה שהמבקש נמנע מלהעיד את אשתו שישבה לידו ברכב בעת האירוע.
9. המבקש ציין בערעורו כי הוא כופר במהימנות מכשיר ה"דבורה", ודרש המצאת תעודת עובד ציבור להוכחה כי המכשיר שבו השתמש השוטר כויל במעבדה מוסמכת. בית המשפט דחה גם טענה זו מכמה סיבות. ראשית, השוטר העיד במהלך המשפט בבית משפט השלום כי בדק את המכשיר בטרם הפעלתו, ולא מצא בו כל תקלה. שנית, בחקירה הנגדית של השוטר על-ידי המבקש, האחרון לא טען כל טענה בדבר כיול המכשיר, עובדה המוכיחה כי טענה זו נטענה על ידו בעלמא. שלישית, בית המשפט המחוזי הציע מיוזמתו למבקש להורות למשיבה להמציא תעודת עובד ציבור תקינה, אולם בא-כוחו בחר שלא לפעול כך. רביעית, המבקש לא הציג כל ראיה שיכולה להצביע על אי תקינות מכשיר ה"דבורה" שבו השתמש השוטר עקב אי כיול, ואף לא הוכיח באופן כללי, שום הוכחה לכך שאי כיול המכשיר פוגם במהימנותו.
10. בהמשך לכך, דחה בית המשפט את טענת המבקש לעניין זיכויו מכוח דוקטרינת ההגנה מן הצדק, וקבע שלא היה כל פסול בהתנהלות המשטרה והשוטר. לבסוף, דחה בית המשפט את ערעורו על חומרת העונש שהוטל עליו, וזאת נוכח נהיגתו במהירות מופרזת, ארבע הרשעות קודמות בעבירות דומות העומדות לחובתו, והעובדה שהעונש כלל אינו חמור בנסיבות העניין.
11. מכאן הבקשה שלפנינו. במסגרתה, טוען המבקש כי בעניינו מתעוררות מספר סוגיות כלליות אשר חורגות ממקרהו הפרטני. טענות אלו מתרכזות בסוגיית הצורך בכיול מכשיר ה"דבורה" במעבדה מוסמכת; מהימנות המכשיר והצורך בבדיקות תקינות תקופתיות; נטל הראיה להוכחת מהימנות המכשיר, שלטענתו רובץ על המדינה, והשימוש בדוקטרינת הידיעה השיפוטית להוכחת השימוש במכשיר.
12. כמו כן, טוען המבקש כי לאור הסוגיות והכשלים שהתקיימו בעניינו, ובכלל זה זיוף זימונו לדיון בפני בית משפט השלום לתעבורה בירושלים, יש לזכותו מכוח דוקטרינת ההגנה מן הצדק. בנוסף, טוען כי העונש שנגזר עליו חורג באופן קיצוני ממתחם הענישה המקובל בנסיבות העניין.
13. מנגד, המשיבה סומכת את ידה על פסקי הדין שניתנו בערכאות הקודמות ועל נימוקיהם. כמו כן, טוענת היא כי אין בטענות המבקש כל סוגיה בעלת חשיבות כללית המצדיקה קבלת הבקשה. במסגרת זאת, טוענת כי הרשעתו של המבקש בוססה על המבחנים שנקבעו על ידי בית משפט זה, ולכן ניתן היה להרשיעו בהתבסס על מדידת מכשיר ה"דבורה".
14. עוד טוענת המשיבה כי המבקש העלה טענות בנוגע לתקינות מכשיר ה"דבורה" לראשונה בפני ערכאת הערעור. במסגרת טענות אלה, לא דרש הגשת תעודת עובד ציבור להוכחת תקינות המכשיר, על אף הצעת בית המשפט שיעשה כך. בנוסף, לעניין כיול המכשיר במעבדה מוסמכת, מפנה המשיבה לפסק דינו של בית המשפט השלום לתעבורה, במסגרתו נקבע כי המדינה לא נדרשת להוכיח כיול במעבדה מוסמכת.
15. דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם כן עולה מבין טענות הצדדים טענה בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי, או לנוכח קיומם של שיקולי צדק מיוחדים (ראו: רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)).
16. נושא תקינות ומהימנות מכשירי מדידת מהירות נדון פעמים רבות בפני בית משפט זה. לאור ההתקדמות הטכנולוגית, רוכשות רשויות האכיפה מכשירים חדשים שעוזרים להוכיח את יסודות עבירות התעבורה. מכשירים חדשים משמעותם לרוב מדידה מהימנה ומדויקת יותר. אולם, אין זה אומר כי לא חלה החובה על בתי המשפט לוודא כי רשויות האכיפה משתמשות במכשירים אלה באופן שמבטיח מדידות מהימנות ומדויקות.
17. במסגרת זאת, דן בית משפט זה לאחרונה במהימנות בדיקת מכשירי הממל"ז והממא"ל (רע"פ 7093/10 מדינת ישראל נ' דריזין(1.7.2012) (להלן: פרשת דריזין)). במסגרת זאת, נקבע:
"באשר למכשירים מסוג אחר, ובפרט אלו שנכנסו לפעולה לאחר שהותקנו תקנים בנושא, אין לפנינו נתונים על מנת להכריע בסוגיות הנוגעות לתפעולם כעת ודי אם נאמר שחזקה כי תקן שהותקן ודבר חקיקה שנחקק - אם נחקק, מחייבים הם, כל עוד לא נקבע אחרת" (שם, פסקה 31).