פסק-דין בתיק רע"א 53191-06-11

בבית משפט השלום בירושלים מתבררת תביעה שהגיש המשיב נגד המבקשים לתשלום פיצויים " מחמת שימוש פסול" שעושים המבקשים בסמכותם, בכך שהם מונעים מן המשיב לבקר בהר הבית מאז י"ב באדר תשע"א (16.2.11). בד בבד עם הגשת כתב ההגנה, ביום 16.5.11, הגישה המבקשת 1, מדינת ישראל (להלן: המדינה), הודעה לפי סעיף 7ב(א) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: הפקודה) " על קיומה של חסינות עובד ציבור לפי סעיף 7א לפקודה ובקשה לדחיית התובענה נגד הנתבעים 2 ו-3 [המבקשים 2 ו-3]". בו ביום החליט בית המשפט כדלקמן: " תגובת התובע [המשיב] על הודעת המדינה בדבר חסינות לנתבעים 2 ו-3 - מדוע לא תידחה התביעה כנגדם בעקבות הודעה זו. התגובה עד ליום 30.5.11". המשיב הגיש תגובה להודעה כפי שהצטווה, ובית המשפט החליט ביום 20.6.11, כי " הנסיבות העובדתיות הן שיכריעו אם אכן יכולים הנתבעים 2 ו-3 להנות מן החסינות על פי הדין. לפיכך, הבקשה למתן חסינות לנתבעים תוכרע עם שתתברר המסכת העובדתית בתיק. הנתבעים יוכלו לחזור ולהעלות את הבקשה, בכל עת, אם יסברו כי די בחומר שהתברר עד לאותו המועד כדי לסלק אפשרות לתחולת הסייג של סעיף 7א(א) לפקודת הנזיקין".

לפני בקשה לרשות ערעור על ההחלטה מיום 20.6.11, במסגרתה מלינים המבקשים על כך שבית משפט קמא לא הכריע בסוגיית החסינות בשלב המקדמי שבו מצוי ההליך, כפי שנקבע בפקודה וכפי שמתחייב מטיבו וממהותו של ההסדר החקיקתי הקבוע בה, ומבקשים כי בית המשפט יקבל את הבקשה וידון בה כבערעור, ולגופו של ענין יקבל את הערעור ויורה על קיומה של חסינות בכל הנוגע למבקשים 2 ו-3.

המשיב מתנגד לבקשה ובפיו מספר טענות: האחת, כי מדובר בהחלטה שאין ליתן לגביה רשות ערעור על פי הוראות סעיף 1(1) או 1(4) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009, בהיותה החלטה בענין קביעה או שינוי של מועדי דיון ומועדים להגשת בקשות או החלטה הקובעת את שלבי הדיון בהליך; השניה, כי בית משפט זה נעדר סמכות עניינית לדון בבקשה שכן בית משפט קמא טרם הכריע בשאלת החסינות; השלישית, על המבקשים לנהוג על פי ההחלטה ולחזור ולהגיש את הבקשה אם הם סבורים שדי בחומר שבידיהם כדי לעשות כן; הרביעית, הגשת הבקשה לרשות ערעור מהווה "חיזור" אחרי מותב שיהיה נוח לקבל את טענות המבקשים.

המבקשים השיבו לתשובה.

לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות ובתיק בית משפט קמא (באמצעות תוכנת ה-NET), החלטתי לדון בבקשה כבערעור. אציין, כי לא מצאתי שזכויות הצדדים ייפגעו אם אעשה כן. לגופו של ענין, דין הערעור להתקבל, כפי שיפורט להלן.

הוראות הפקודה המסדירות את נושא חסינות עובד הציבור והגשת תובענה נגד עובד המדינה ברורות ומפורטות. לא למותר להביאן כלשונן:

"

(א)       לא תוגש תובענה נגד עובד ציבור על מעשה שעשה תוך כדי מילוי תפקידו השלטוני כעובד ציבור, המקים אחריות בנזיקין; הוראה זו לא תחול על מעשה כאמור שנעשה ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו במעשה כאמור.

(ב)        אין בהוראות סעיף קטן (א) כדי לגרוע מאחריותה של המדינה או של רשות ציבורית לפי סעיפים 13 ו-14 ולפי כל דין.

(ג)        החסינות לפי סעיף זה תחול גם על מי שהיה עובד ציבור בעת ביצוע המעשה נושא התובענה.

7ב.         תובענה נגד עובד המדינה

(ב)        ביקשה המדינה, בהודעתה לפי סעיף קטן (א), כי תידחה התובענה נגד עובד המדינה - תידחה התובענה נגדו, ויראו את התובענה כאילו הוגשה נגד המדינה מכוח אחריותה למעשהו של עובד המדינה לפי סעיפים 13 או 14, ואת מעשה עובד המדינה כאילו נעשה תוך כדי מילוי תפקידו.

(ג)        על אף הוראות סעיף קטן (ב) רשאי התובע לבקש, בתוך תקופה שתיקבע בתקנות, כי בית המשפט יקבע שלא מתקיימים תנאי החסינות לפי סעיף 7א; קבע בית המשפט כאמור, לא תידחה התובענה נגד עובד המדינה, ולא יחולו הוראות סעיף קטן (ב).

(ד)        לא מסרה המדינה הודעה כאמור בסעיף קטן (א) או לא ביקשה לדחות את התובענה נגד עובד המדינה כאמור בסעיף קטן (ב), רשאי עובד המדינה לבקש, בתוך תקופה שתיקבע בתקנות, כי בית המשפט יקבע שמתקיימים תנאי החסינות לפי סעיף 7א; ביקש העובד כאמור, תצורף המדינה להליך, אם לא צורפה אליו כנתבעת; קבע בית המשפט כי מתקיימים תנאי החסינות כאמור בסעיף 7א, תידחה התובענה נגד עובד המדינה, ויחולו הוראות סעיף קטן (ב), בשינויים המחויבים; קבע בית המשפט שעובד המדינה עשה את המעשה שלא תוך כדי מילוי תפקידו - תידחה התובענה כנגד המדינה.

(ה)       בית המשפט יחליט בבקשת תובע כאמור בסעיף קטן (ג) או בבקשת עובד המדינה כאמור בסעיף קטן (ד), לאלתר".