לפני בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט א' אורנשטיין) בת"א 42533-05-12 מיום 28.5.2013. עניינה של הבקשה בשאלה האם בית המשפט רשאי לקיים דיון במעמד צד אחד בטענה של צד שלישי כי חשיפה של מסמכים מסוימים תביא לפגיעה בפרטיותו ובזכותו לסודיות בנקאית.
תמצית העובדות וההליכים הקודמים
1. הבקשה דנן נסבה על החלטת ביניים של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו במסגרת הליך להכרה בצווי פירוק שניתנו מחוץ למדינת ישראל, וזאת בהתאם לחוק אכיפת פסקי חוץ, התשי"ח-1958 (להלן: חוק אכיפת פסקי חוץ). להלן תפורט, בתמצית, השתלשלות העניינים בתיק.
2. ביום 16.12.2010 נתן בית המשפט הפדראלי במחוז ניו-סאות' וולס שבאוסטרליה צווים לפירוק שתי חברות הרשומות באוסטרליה - "AVN 078 272 867 Pty Limited" ו-"AVN 087 623 541 Pty Limited" (להלן:החברות). צווי הפירוק ניתנו לבקשת הנושה היחידה של החברות, רשות המיסים האוסטרלית. המשיב 1, מר Max Donnelly, מונה על ידי בית המשפט כמפרקן של החברות (להלן: המפרק).
3. המפרק, באמצעות בא כוחו בישראל, הגיש תביעה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בה עתר להכיר בצווי הפירוק. בנוסף טען המפרק כי בטרם ניתנו צווי הפירוק באוסטרליה ביצעו החברות פעולות כספיות בבנקים בישראל, ובכללם בנק מרכנתיל דיסקונט ובנק דיסקונט לישראל בע"מ (המשיבים 3-2, להלן: הבנקים), ומשכך ביקש המפרק להורות לבנקים הללו למסור לו מידע ומסמכים בקשר לחברות. בין היתר ביקש המפרק להמציא לידיו "פירוט העברות מחשבונות החברות למוטבים ו/או מתן בטוחות ו/או ערבויות מהחשבונות הנ"ל לטובת מי מאנשי משפחת Binetter, לרבות לחשבונות בהם מוטבים אלה נהנים ו/או השייכים לחברות בשליטתם". בבקשה הוטעם כי טרם מתן צווי הפירוק ביצעו החברות פעולות כספיות בבנקים וכי קיימים מסמכים המעידים על קשרים כלכליים בין הבנקים, החברות ובעלי השליטה בחברות, מר Emil Binetter ומר Gary Robert Binetter (המבקשים 3-2, להלן:המבקשים).
בתגובה, אישרו הבנקים כי החברות ניהלו אצלם חשבונות בנק אשר אינם פעילים מזה שנים ונסגרו. עם זאת, נטען כי הבנקים אינם יכולים להיענות לבקשת המפרק כפי שהוגשה, בין היתר מכיוון שחלק מהמסמכים המבוקשים נוגעים לחשבונות בנק של צדדים שלישיים, שאינם החברות, אשר פרטיותם עלולה להיפגע כתוצאה מחשיפתם לפני המפרק. עוד נטען כי קיים קושי בהיעתרות לבקשה, לאור הוראת סעיף 11 לחוק אכיפת פסקי חוץ הדורשת כתנאי להכרה בפסק החוץ אמנה דו צדדית או רב צדדית (להבדיל מהתנאים לאכיפת פסק חוץ).
4. בהחלטה מיום 20.10.2012 הציע בית המשפט המחוזי למפרק להמיר את בקשתו להכרה בצווי הפירוק בבקשה לאכיפה לפי סעיף 3 לחוק אכיפת פסקי חוץ, וזאת על מנת להתגבר על המכשולים עליהם הצביעו הבנקים ולאור סעיפים 11(א) ו-11(ב) לחוק אכיפת פסקי חוץ. הצעה זו התקבלה על ידי המפרק, אשר הודיע באמצעות בא כוחו כי הוא פועל לקבלת צו אכיפה בבית המשפט המוסמך באוסטרליה.
5. לצד זאת, הורה בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 20.10.2012 כי הבנקים ימציאו לבית המשפט במעטפה סגורה את המסמכים הנוגעים לחברות כמבוקש על ידי המפרק, על מנת שבית המשפט יעיין בהם בטרם יכריע בבקשה, וזאת על יסוד הפרקטיקה הנוהגת לעניין טענה לחיסיון, וכאמור בין היתר בהחלטת בית המשפט העליון ברע"א 9288/07 איוב נ' שפיגל (7.11.2007).
6. ביום 18.11.2012 החליט בית המשפט, לאחר שעיין במסמכים ולאחר שנתן את דעתו לטענות הבנקים, כי אין מניעה להמציא לידי המפרק חלק מהמסמכים אשר החברות הן צד להם. באשר למסמכים הנוגעים לצדדים שלישיים (המבקשים), נקבע כי יש לקבל את עמדתם בטרם מתן ההחלטה אם לחשוף אותם לפני המפרק. בשולי ההחלטה, נקבע כי המסמכים אלו יושבו לבאי כוח הבנקים, עד למתן החלטה אחרת.
7. בשלב זה הגישו המבקשים - Milgerd Nominees Pty. Limited, חברה הרשומה באוסטרליה, וכן מר Emil Binetter ומר Gary Robert Binetter, בעלי השליטה בחברות - בקשה דחופה להצטרף כצד להליך, בד בבד עם בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה מיום 18.11.2012. בבקשה נטען כי המבקשים עלולים להיפגע כתוצאה מהחלטתו של בית המשפט המחוזי, ומשכך ראוי לצרפם כצד לתיק. עוד נטען כי על בית המשפט המחוזי לשמוע את עמדתם בטרם יכריע סופית בשאלת מסירת המסמכים. המפרק, מצידו, הותיר את ההחלטה בבקשה לצירוף המבקשים לשיקול דעת בית המשפט, על מנת לאפשר לצדדים שלישיים את יומם בבית המשפט ומבלי לגרוע מכל טענה. עם זאת, המפרק התנגד לשלול ממנו את הזכות לעיין במסמכים, גם אם הם נוגעים לצדדים שלישיים.
8. בהחלטה מיום 10.3.2013 נעתר בית המשפט לבקשה והורה על צירוף המבקשים כצד להליך ועל עיכוב ביצוע ההחלטה מיום 18.11.2012.
9. על רקע האמור פנו המבקשים לבית המשפט המחוזי בבקשה נוספת, שהוכתרה בכותרת "בקשה דחופה בעניין סדרי דיון", בה נטען כי יש לבטל את החלטת בית המשפט המחוזי מיום 18.11.2012 וזאת על יסוד נימוקים שיובאו לעיון בית המשפט בלבד במעטפה סגורה, ולחלופין לאפשר למבקשים לטעון לפני בית המשפט במעמד צד אחד את טענותיהם ונימוקיהם. הבקשה הושתתה על תקנה 119 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי או התקנות) ונטען בה כי זכותם של המבקשים לפרטיות ולסודיות בנקאית עלולה להיפגע כתוצאה מחשיפת המסמכים לעיון המפרק. נטען כי כשם שתקנה זו מאפשרת לבית המשפט לקבל לידיו במעטפה סגורה את המסמכים עצמם ולעיין בהם לצורך הכרעה בטענת חיסיון (כפי שעשה בית המשפט, כאמור, בשלב הראשון), הרי שתקנה זו מאפשרת לבית המשפט גם לעיין בטענות המבקשים במעטפה סגורה או לחלופין לשמוע את הטענות במסגרת דיון במעמד צד אחד. הבקשה לא נתמכה בתצהיר, וזאת בשונה מהבקשה לצירוף המבקשים כצד להליך, שנתמכה בתצהירו של המבקש 3.
10. המפרק התנגד לבקשה. לשיטתו של המפרק, המסמכים נוגעים לחברות ולכן הוא רשאי לעיין בהם גם אם נזכרים בהם צדדים שלישיים. עוד נטען כי הדין אינו מכיר בקיום דיון מבלי שיתאפשר לצד לקבל את טיעוני יתר הצדדים. כן נטען כי המבקשים נקטו בעמדה סותרת בבית המשפט באוסטרליה שאינה מתיישבת עם הנטען בבקשתם. בשולי הדברים, טען המפרק, כי הבקשה נגועה בחוסר ניקיון כפיים ובחוסר תום לב.
11. בתשובה להתנגדות המפרק, שבו המבקשים וטענו כי יש בידם זכות קנויה להגשת עמדתם במעטפה סגורה לעיני בית המשפט בלבד. כמו כן נטען כי הכלל הדיוני בדבר "משחק בקלפים פתוחים" הינו כלל גמיש הנדחה מפני זכויות אחרות, תוך הפניה למשפט המשווה בסוגיה זו.
החלטת בית המשפט המחוזי
12. בהחלטה מיום 28.5.2013 נדחתה בקשתם של המבקשים. בית המשפט הטעים כי נקודת המוצא בשיטתנו המשפטית הינה קיום דיונים ב"דלתיים פתוחות", וזאת לפי סעיף 68 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט). בית המשפט הוסיף כי רק במקרים חריגים, המפורטים בסעיף 68(ב) לחוק בתי המשפט, ניתן לקיים דיון ב"דלתיים סגורות" וגם אז הדיון יתקיים במעמד שני הצדדים ולא במעמד צד אחד. בהקשר זה הזכיר בית המשפט את תקנה 367 לתקנות סדר הדין האזרחי אשר מסמיכה את בית המשפט לדון בבקשה למתן סעד זמני במעמד צד אחד, והסביר כי גם במקרה כזה על בית המשפט לקיים, בהקדם, דיון במעמד שני הצדדים כך שבסופו של יום הטענות גלויות לפני כל הצדדים.
בית המשפט הבהיר כי הוא נתן את דעתו לתקנה 119 לתקנות סדר הדין האזרחי, המאפשרת לבית המשפט לעיין במסמכים בטרם חשיפתם לצד המבקש את העיון בהם, על מנת להחליט אם יש מקום לקבל את ההתנגדות מטעמי חיסיון. עם זאת, בית המשפט הטעים כי המבקשים עותרים לקיים הליך נוסף ושונה שבו יעלו טענות שלא תהיינה ידועות למפרק, ומשכך אין בתקנה זו כדי לסייע להם. בית המשפט נדרש גם לסעיף 235 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], וכן לסעיף 15(ג) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996, אליהם הפנו המבקשים, אשר עוסקים בטענות חיסיון שמועלות על ידי בעל דין ואשר מאפשרים לבית המשפט לעיין במסמכים בטרם חשיפתם לבעל הדין המבקש חשיפתם, אך סבר כי גם בהם אין כדי לשנות ממסקנתו.
בית המשפט המחוזי הוסיף כי הבקשה לא נתמכה בתצהיר וגם מטעם זה מוצדק לדחותה. בית המשפט הסביר כי הטענה לפיה זכויותיו של צד להליך ייפגעו אם לא יתאפשר לו לשטוח את טענותיו לעיני בית המשפט בלבד היא טענה עובדתית שיש לתמוך אותה בתצהיר. הוטעם כי הבקשה הנוכחית (להבדיל מבקשתם הקודמת של בעלי השליטה לצרפם כצד להליך) לא נתמכה בתצהיר וכי לא היתה הסכמה לחקור את המצהיר בבקשה הקודמת על התנגדותו לחשיפת המסמכים. לבסוף, הוטעם כי היעתרות לבקשת המבקשים לא תאפשר למפרק לסתור או להפריך את טענותיהם.
לבסוף קבע בית המשפט, לאחר שעיין במסמכים, כי ככל שהמבקשים עומדים על טענת החיסיון, הרי שהיא אינה עומדת להם ביחס למסמכים שהחברה היא צד להם, ולא קיים חיסיון המונע מהמפרק, שנכנס בנעלי החברה, מלעיין בהם.