פסק-דין בתיק ק"ג 28544-05-10

1.         לביה"ד הוגשה תביעת מר אהובים יעקב (להלן: "התובע") כנגד התעשיה הצבאית לישראל בע"מ (להלן: "הנתבעת"), וכן כנגד מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי.

            בתביעתו מבקש התובע כי ביה"ד יקבע כי על הנתבעת לשלם לו את הפער בין הפנסיה המוקדמת ששולמה לו עם פרישתו בהתאם להסכמים הקיבוציים והסכמי הפרישה משנת 95' לבין פנסיית הזקנה המשולמת לו מדי חודש ע"י קרן פנסיה מבטחים וזאת החל מיום 1.7.09.

            התובע טוען כי הנתבעת חבה בתשלום האמור הן בשל העובדה כי התחייבה לעשות כן במסגרת הסכמי הפרישה המוקדמת והן בשל מחדלה באי העברת כספים להשלמה כאמור לקרן הפנסיה מבטחים.

2.         העובדות הרלבנטיות להכרעתינו זו

א.        התובע הינו גמלאי של הנתבעת אשר פוטר מהנתבעת במסגרת תוכנית הבראה תפעולית והסכמים שנערכו בין הוועדים לבין הנתבעת.

            במסגרת הסכמים אלה התובע הפסיק עבודתו ביום 31.7.95 במסלול שמכונה יציאה מוקדמת לגמלאות.

ב.         הנתבעת הינה חברה ממשלתית העוסקת בפיתוח, יצור ושיווק מערכות נשק ועד 11/90 פעלה כיחידת סמך במשרד הביטחון ולאחר מכן הועברו העובדים לפעול בנתבעת שהינה חברה ממשלתית.

ג.         התובע במהלך עבודתו בנתבעת היה עובד עפ"י הסכם וצבר את זכויותיו הפנסיוניות בקרן מבטחים.

ד.         במסגרת הסכמי הפרישה שנחתמו בין נציגי תע"ש לבין הנתבעת, נחתם הסכם בין תע"ש לבין הסתדרות העובדים והארגון הארצי של עובדי תע"ש לבין מבטחים ביום 22.3.95 אשר הסדיר את רכישת הזכויות לעובדים הפורשים. כמו כן נחתם הסכם שני בין תע"ש לבין ההסתדרות אשר הסדיר תוכנית הבראה ופרישה ו/או פיטורי עובדים מתע"ש. לעניין זה עיקרי ההסכם בין תע"ש להסתדרות "הסכם מבטחים" וההסכם  הקיבוצי שהסדירה את תוכנית ההבראה  יכונה "ההסכם הקיבוצי".

ה.        במסגרת שני ההסכמים  נקבע כי הנתבעת תשלם לעובדים  שיפרשו במסגרת תוכנית הפרישה פנסיה תקציבית מוקדמת שתקבע על בסיס הפנסיה המוקפאת שצבר העובד במבטחים במועד פרישתו לפנסיה מוקדמת עבור תקופת העסקתו בתעשייה הצבאית ובנתבעת בלבד, בתוספת סכום שקלי קבוע שייקבע בתנאי הפרישה הספציפיים.  כמו כן  סוכם כי פנסיית הזקנה שתשלם מבטחים לפורשים תהה מורכבת משני רבדים, רובד ראשון פנסיה בהתאם לתקנות מבטחים ורובד שני תוספת שקלית  אשר נרכשה בתשלום חד פעמי של נתבעת למבטחים בסמוך למועד סיום עבודת הפורש, בהתבסס על תחשיב מבטחים.

ו.         כאמור התובע סיים עבודתו בנתבעת במסגרת תוכנית הבראה תפעולית אשר כללה פיטורי למעלה מ 1000 עובדים, במסגרת ההסכמים כאמור התובע קיבל מהנתבעת פנסיה מוקדמת בסכום שנקבע בהסכמים וכן בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי והסכם מבטחים שילמה הנתבעת למבטחים תשלום חד פעמי בשל רכישת התוספת השיקלית בסכום הקבוע שתווסף לפנסיית הזקנה של התובע.

ז.         לאחר שסיים התובע העסקתו בנתבעת, ותוך כדי התקופה בה קיבל תשלום פנסיה מוקדמת בהתאם להסכם מהנתבעת, התובע החל לעבוד במפעל ישקאר ובגין השכר אותו  השתכר אצל המעסיק החדש המשיך התובע להפריש כספים למבטחים.  משכורת התובע עבור עבודתו אצל המעסיק החדש הייתה נמוכה באופן משמעותי מהשכר הקובע בנתבעת, אשר משמש לקביעת חישוב פנסיית הזקנה על ידי מבטחים.

ח.        כאשר יצא התובע לפנסיית זקנה מבטחים חישבה את זכויותיו לפנסיית זקנה בהתאם לתקנון האחיד החל על קרנות פנסיה הוותיקות ורק לאחר הגשת התביעה החלה מבטחים לשלם לתובע גם את התוספת השיקלית על פי ההסכמים הנ"ל.

ט.        ממכלול המסמכים שנמסרו על ידי התובע במסגרת ההוכחות עלה כי הפנסיה התקציבית המוקדמת ששולמה לו על ידי הנתבעת עמדה על סך 5,937.77 ש"ח.  עם צאתו לפנסיית זקנה מבטחים שלמה לתובע פנסיה בסכום של 4,576 ש"ח לאחר ניכוי דמי ניהול, ובנוסף תיקנה את הטעות בדבר אי תשלום התוספת השיקלית כאמור בהסכמים, והוסיפה לו סכום של  1,668.95 ש"ח.  כך בפועל, פנסיית הזקנה של התובע ממבטחים עומדת על סכום של 6,327 ש"ח.

י.         לב המחלוקת שבין הצדדים היא הוראת סעיף  6 (ב) לנספח ג' להסכם הקיבוצי הקובע כדלקמן:

"החברה תשלם למבטחים את הסכום הנדרש עפ"י ההסכם עם מבטחים מיום  22/3/95, על מנת שהגמלה שיקבל העובד ממבטחים,  החל ממועד הגיעו לגיל הפרישה עפ"י  תקנות מבטחים, לא תקטן מהגמלה המשולמת לעובד,  ע"י החברה, לפני הגיעו לגיל הפרישה בגין פרישתו המוקדמת".

3.         התובע טוען כי למרות שמבטחים, לאחר הגשת התביעה, שילמה רטרואקטיבית את התוספת השיקלית וכן הודיעה שהיא תמשיך לשלם לו את התוספת השיקלית מעתה ואילך, כי עדיין קצבת הזקנה שהתובע מקבל עבור עבודתו בנתבעת, נמוכה משמעותית מסכום הפנסיה שקיבל בתקופת הפנסיה המוקדמת תוך התכחשות הנתבעת לנוסח ההסכמים החתומים על ידה בנושא זה. 

התובע טוען כי יש לפרש את ההסכמים עליהם חתומה הנתבעת, ובפרט את סעיף 6 (ב) לנספח ג' על פי אומד דעתם של הצדדים,   כך שסכום גמלת הזקנה של הפורש לא יקטן מהגמלה המשולמת לו בתקופת הפנסיה המוקדמת.   לכן טוען התובע כי אומד דעת הצדדים ערב החתימה על ההסכמים הייתה שלנתבעת הייתה כונה להשלים את הפער שיווצר בין שתי הקצבאות במסגרת סעיף  6 (ב) ולכן יש לדחות את ההתניות והפרשנות שנותנת הנתבעת כעת במסגרת הליך זה.

בעניין זה, טוען התובע כי יש לבחון את תכליתו של ההסכם הקיבוצי גם על ידי פניה להסכמים מאוחרים יותר שנעשו בנתבעת לעניין פורשים, היינו להסכם הקיבוצי משנת  2003 והסכם משנת  2004.