עובדות המקרה
1. החייב, יליד 59', הגיש בקשה למתן צו לכינוס נכסיו ולהכרזתו פושט רגל (להלן: פוש"ר) בגין חובות מוצהרים בסך 53,679,865 ש"ח ל- 57 נושים. ביום 5/12/05 ניתן צו לכינוס נכסי החייב, והושת עליו תשלום חודשי בסך 1,500 ש"ח, אשר הופחת לבקשתו ביום 9/3/06, והועמד על 1,000 ש"ח.
לאחר מתן צו הכינוס, הוגשו נגד החייב 21 תביעות חוב בסך כולל של 81,302,178 ש"ח. לדברי החייב נפתחו נגדו 50 תיקי הוצל"פ, נערכו חקירות יכולת ולא נעשה איחוד תיקים. התקיימו שתי אסיפות נושים בעניינו, ובאסיפות התייצבו ארבעה נושים. החייב אשר התייצב, לא הציע הצעה להסדר חובותיו.
עו"ד מוטי בן ארצי מונה כמנהל מיוחד לנכסי החייב, וחקר את נסיבות הסתבכותו.
2. בתצהיר התמיכה בבקשה, יחס החייב, אשר ניהל משרד לראיית חשבון ועסק בפעילות כלכלית יזמית, את הסתבכותו הכלכלית לקריסתו של פרוייקט לבניית מבנה מסחרי "צומת האלופים", אשר 50% ממנו היו בשליטת החייב, עקב ביטולו של היתר בנייה. במקביל הוקם גן ארועים "גני ברקאי" אשר כשל גם הוא עקב מצב בטחוני רעוע וכך גם בית אבות בעפולה, אשר אוכלס באיטיות והפסיד 2.5 מליון ש"ח בשנה משנת 98' ואילך. לטענת החייב, כשלו כל החברות עקב ניהול כושל ומצב בטחוני גרוע.
3. בחוות דעת שהגיש הכנ"ר ביום 14/06/2007, הודיע כי הוא מתנגד לבקשת החייב להכריזו פושט רגל, על יסוד ממצאי החקירה של המנהל המיוחד, בטענה כי החייב לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי הסתבך בחובותיו בתום לב.
א. החייב היה מנהל ובעל מניות במרוצת השנים ב- 17 חברות שונות, בניגוד לגירסתו בעניין ניהול של שלושה פרוייקטים בלבד, והיקף חובותיו נאמד בעשרות מליוני שקלים. החייב לא דיווח על כל הפרוייקטים בהם היה קשור בדו"ח העסקים שהגיש, והמציא דוחות כספיים לחלק מהחברות אך לא לכולן.
הכנ"ר התרשם כי רב הנסתר על הגלוי בכל הקשור לפעילותו העיסקית של החייב.
ב. החייב דיווח כי הוא מתגורר היום בשכירות בדירה הנמצאת בבעלותו של מר חיים אלקובי (להלן: אלקובי). אלקובי רכש את הדירה במסגרת מימוש לטובת בנק לאומי, ואולם הבעלים הקודמים של הדירה היתה אמו של החייב. בנוסף לכך, רכש קובי דירה אשר היתה רשומה על שם אשת החייב, וזאת במסגרת מימוש שעבוד לטובת בנק איגוד. דירה זו צמודה לדירה בה מתגורר החייב כיום. החייב הצהיר בחקירה כי מעסיקו הנוכחי הוא אלקובי, וכי הוא מועסק בחברת "רם שן בע"מ", אשר בבעלותו של אלקובי.
לדבריו הוא עוסק בהשקעות ו"
עובד מהמכונית" שהוא מקבל מהחברה. בתלוש המשכורת אין זכר לגבי מכונית זו.
ביום 1/4/05 ערך החייב הסכם לפיו לווה מאלקובי 400,000 ש"ח וכנגד הלוואה זו מישכן את זכויותיו בנכס הידוע כחלקה 6 בגוש 10038, אשר אינו רשום בטאבו או במס רכוש על שם החייב. החייב ציין כי למיטב ידיעתו, זכותו לקבל את המגרש.
לא למותר לציין כי אלקובי היה שותפו העסקי של החייב בעבר בחברת "סרנה בע"מ".
ג. בעת הגשת הבקשה, הצהיר החייב כי הוא מנהל בחברה אחרת בשם "תכלת הים בע"מ".
4. בדיון שהתקיים בעניינו ביקש החייב להגיב בכתב, לאחר שטען כי מסר את כל המידע המבוקש, כי מדובר בתיק מורכב אך לא בהעלמת מידע. המנהל המיוחד דחה את טענות החייב וביקש תגובה מפורטת.
5. החייב הגיב לחוות דעת הכנ"ר בתצהיר משלים כדלקמן:
א. החייב מסר כי לא היה מנהל או בעל מניות ב- 17 חברות, ובחלק מהן, אשר הוקמו עבור לקוחותיו, החזיק מניה אחת בלבד, לצרכים פורמליים.
החייב היה בעלים של חברה בשם "ש.ה.ש. השקעות בע"מ" (להלן: חברת ש.ה.ש), אשר החזיקה מחצית מהמניות בחברת "סרנה בע"מ", ביחד עם חברה נוספת אשר היתה שייכת לאדם אחר בשם אליעזר כחלון. אחזקותיו בחברת "סרנה" דוללו ע"י אלקובי, לאחר שחברת "ש.ה.ש." לא עמדה בהחזר הלוואה לבנק הפועלים, אשר חברת "ש.ה.ש" לא עמדה בה.
ב. החייב פירט את זכויותיו בחברות רבות נוספות, אשר חלקן החזיקו מניות בחברות אחרות, בעת פעילויותיהן, כשהוא מציין כי כל הבנקים ידעו על קיומן של כל החברות הקשורות אליו ואל חברת ש.ה.ש.
הפרוייקטים שביצע באמצעות החברות, בוצעו במקביל ולא אחד אחרי השני, ולכן גוייס אשראי גדול. החייב דחה את טענת המנהל המיוחד כי פנה לבנק אחד לאחר שהבנק השני הפסיק לתת לו אשראי. לחברת ש.ה.ש היו השקעות בשני בנקים שונים במקביל, ובשלב מסויים נתבקש על ידי מנהל בנק דיסקונט להפקיד אצל שיקים מעותדים של החברה המשוכים מבנק לאומי, שם מתקיימת פעילותה הכלכלית, והפקיד 60 שיקים כאמור, מבלי לקבל אשראי מכל סוג כנגדם. בהמשך, כאשר התחילה קריסתו הכלכלית וחשבון החברה בבנק לאומי הוגבל, החלו השיקים שמסר לחזור.