1. בקשת חייב להכריזו פושט רגל.
רקע כללי
2. החייב, יליד 1958. עובר להליך היה נהג מונית עצמאי.
3. החייב הצהיר בבקשתו על חובות בסך 448,997 ש"ח ל-21 נושים.
ביום 29.6.05 ניתן צו כינוס לנכסי החייב, במסגרתו הוטל עליו תשלום חודשי בסך 500 ש"ח, החל מיום 1.8.05.
ב-5.4.06 מונה עו"ד יעקב זיסמן כמנהל מיוחד לנכסי החייב (להלן: המנהל המיוחד).
ההליך
4. מחוות דעת הכנ"ר לפי סעיף 18 ד' לפקודה, עולים הממצאים הבאים:
א. נגד החייב הוגשו 10 תביעות חוב בסך 335,634 ש"ח; 118,637 ש"ח מתוכם נתבעו בדין קדימה - 70,257 ש"ח נתבעו ע"י מס הכנסה ו-48,380 ש"ח נתבעו ע"י המל"ל.
ב. לטענת החייב, בשנת 98' החליט להיות עצמאי, רכש מונית מכספי מכירת דירתו, שנמכרה בשל אי עמידה בהחזרי המשכנתא. ב-97' רכש דירה חדשה שמומנה מכספי מכירת הדירה הקודמת וכן במימון של בנק טפחות. החייב טוען כי בחודש 12/98 נגנבה המונית וכך נשבר מטה לחמו. דא עקא, חקירת הכנ"ר העלתה כי כבר כשלושה חודשים לפני שנגנבה המונית, הפך החייב ללקוח מוגבל אמצעים בבנק ובנוסף הוא אינו רשום כבעליה של המונית במשטרת ישראל.
החייב המציא אישורים לכך שהכספים שנתקבלו אצלו לאחר ביטול רכישת שתי הדירות, שימשו לסילוק המשכנתאות שנטל בגינן.
בחקירתו טען החייב כי הרוויח כעצמאי כ-7,000 ש"ח (נטו) בחודש מעסקי המונית, ברם במהלך השנים 2005-1998 דיווח למס הכנסה על הכנסות נמוכות בהרבה.
5. ב-31.8.06 הגיש החייב תגובתו לחוות דעת הכנ"ר וביום 3.11.06 הגיש הכנ"ר תשובתו לתגובת החייב. בתאריכים 10.7.06 ו-11.12.06 קיימתי דיונים בבקשת החייב.
טענות הצדדים
6. הכנ"ר מתנגד להכרזה על פשיטת רגל בתיק דנן. בחוות דעתו מאמץ הכנ"ר את מסקנות המנהל המיוחד, לפיהן החייב לא הרים הנטל המוטל עליו להוכיח כי יצר חובותיו בתום לב. בנוסף, החייב חי ברמת חיים גבוהה ופזרנית על חשבון נושיו ולא דיווח דיווחי אמת לרשויות המס אודות הכנסותיו לשנים 1998 ו-2003. החייב התקשר בחוזים לרכישת דירות ונטל לשם כך הלוואות, שעה שכבר לא היה בעל כושר החזר.
7. בתגובתו טוען החייב, בין השאר, כי בניגוד לאמור בחוות דעת הכנ"ר הוא חי חיים צנועים; לאחרונה עבר להתגורר בדירה ברח' פינסקר בחיפה בשכירות חודשית של 250 $, כולל ארנונה ומים. לטענת החייב, גם בתשלום זה הוא מתקשה לעמוד הואיל והוא עובד בעבודות מזדמנות בשכר משתנה וכי בחודש 07/06 לדוגמה, השתכר סך של 1,158 ש"ח בלבד.
הרכישות לביתו, אותן מזכיר הכנ"ר בחוות הדעת, הן של אריחי קרמיקה ושיש למטבח, שלא ניתן להתגורר בבית בלעדיהן.
התקשרויותיו בחוזי מקרקעין נעשו בתקופות שהיה שכיר בחברת "מטיילי עירון" וב"הורן את ליבוביץ" וקיבל משכורת קבועה. בנוסף, אין אזכור בחוות הדעת כי כל ההלוואות שנטל החייב לרכישת הדירות נפרעו במלואן. נטען, כי
"ייתכן והמבקש לא העריך אל נכון את יכולתו הכלכלית לעמוד בהתחייבויות שנטל על עצמו אך דווקא עובדה זו מוכיחה שנהג בתום לב (...) המבקש לא הבריח את רכושו או ניסה למוכרו בדרך לא - דרך; המבקש מעולם לא הונה איש בכל הקשור לרכישת הדירות..."
8. החייב טוען שאת הדירה הראשונה מכר בהמלצת הבנק. ביתרת התמורה שקיבל רכש את הדירה השנייה, אך לא גר בה אפילו יום אחד כיוון שלא עמד בהחזרי המשכנתא. את הדירה השלישית רכש
"לפי הצעה הקבלן ועל מנת שלא לשלם פיצוי מוסכם בגין ביטול העיסקה". אלא שגם הפעם לא הצליח לעמוד בהחזרי המשכנתא ונאלץ לבטל את העסקה בשל גניבת המונית שלו.
בתשובה לטענה כי המונית כלל לא רשומה על שמו, טוען החייב כי הרישום במשרד הרישוי הוא דקלרטיבי בלבד וכי
"ידוע לכל כי מונית ורכבים ישנים נמכרים באמצעות סוחרים המפעילים מגרשי מכוניות אשר לא פעם, אינם משנים את הרישום..."
לעניין השוני בדיווח על הכנסות, לטעמו יש לזקוף שוני זה לטובתו; וודאי שבהעדר ראיות לסתור, לא ניתן להטיל ספק באמיתות הדיווח, כפי שגורס הכנ"ר. עוד לטענתו, בעקבות הדו"חות שהגיש לשנים 2005-1998 נמסר לו מפי מפקח במס הכנסה כי החוב צפוי להצטמצם משמעותית.
9. בתשובה לתגובת החייב, נטען מפי ב"כ הכנ"ר כי רכישת אריחי קרמיקה ושיש, מעבר לסטנדרט המסופק ע"י קבלן הינה בפירוש מותרות. יש לציין, כי שתי הדירות שקנה מקבלן דומות מאוד זו לזו מבחינת שוויין והטענה כי קיים פער של 30,000 $ בין מחיר הדירה הראשונה לשנייה, שגויה מהיסוד. גם הנימוק לרכישת הדירה השנייה, הנעוץ כביכול ברצונו שלא להפסיד את דמי הפיצוי המוסכם, הועלה בתגובתו של החייב לראשונה ואינו נתמך במסמכים כלשהם.