פסק-דין בתיק פשר 422/07

1.         זוהי בקשה שנייה לצו כינוס המוגשת ע"י החייב, לאחר שבקשתו הקודמת (פש"ר 655/02) נדחתה בפסק דין שניתן ב-29.7.04 (להלן: "פסק הדין").

החייב יליד 1970, טבח במקצועו. בבקשתו הנוכחית הצהיר על חובות בסך 500,000 ש"ח ל-46 נושים.

2.         הכונ"ר מתנגד בתוקף לבקשה. הכונ"ר מפנה לפסק דינו המנומק של השופט סוקול, הקובע כדלקמן:

            "החייב לא הרים את הנטל לשכנע כי נלקע לחובותיו בתום לב. הסברי החייב לנסיבות הקלעותו לחובות אינם מתקבלים על הדעת לאור הסתירה הבולטת בין הנתונים עליהם הצהיר בבית המשפט ולכונ"ר לבין הנתונים שנכללו בדיווחיו לשלטונות המס. גם גרסת החייב כי עשה שימוש בחשבונותיו של אחיו מעידה על חוסר תום לב, שהרי בכך משום הטעיה של הנושים. צריך לזכור כי לאח לא היתה כל יכולת כלכלית לפרוע את החובות. גם התנהגותו של החייב לאחר מתן צו הכינוס אינה מלמדת על תום לב. החייב לא משלם את התשלומים כסדרם, לא מגיש דו"חות ושיתוף הפעולה הינו חלקי בלבד. יש בסיס לחשדות שמא העברת החנות על שם האחות תועדה כך כדי להתחמק מהנושים. גם השימוש שעושה החייב ברכב הרשום על האחות מעלה חשד שמא הרישום על שם האחות אינו אלא מסווה לבעלותו של החייב עצמו. אשר על כן, הנני דוחה את הבקשה להכריז על החייב כפושט רגל".

            הכונ"ר הבהיר כי ביהמ"ש נתן לחייב מספר הזדמנויות וארכות להגשת תגובה לחוו"ד הכונ"ר עובר להכרעתו, אך לשווא. תגובה מטעם החייב לא הוגשה אלא בהליך הנוכחי (כפי שיובהר להלן).

3.         הכונ"ר טוען כי לחייב היה את יומו בהליך הראשון. נושיו היו מנועים לפעול נגדו במשך 15 החודשים בהם התנהל ההליך. ממצאי חקירת החייב גובשו לכדי חוו"ד שלילית של הכונ"ר, שאומצה במלואה בפסק הדין. החייב לא ערער על פסק הדין, שהפך מכבר חלוט. היעתרות לבקשתו המחודשת של החייב מנוגדת אפוא לעקרון סופיות הדיון ולכלל בדבר השתק עילה.

בנוסף נטען כי בקשה זו מבוססת על אותן נסיבות הסתבכות בחובות והיא אינה מגלה כל עובדה או נסיבה חדשה שראוי להתחשב בה. 

4.         ביום 24.7.07 הוריתי לחייב להשיב לתגובת הכונ"ר בתוך 60 יום. לאחר שהחייב לא פעל בהתאם לאותה החלטה, שבתי והוריתי לו, בדיון שהתקיים ב-26.11.07, להגיש תגובה בתוך 60 יום.

רק ביום 4.3.08 "הואיל" החייב להגיש תגובה מטעמו. התגובה הוגשה ללא תצהיר תומך וללא אסמכתאות. 

5.         לטענת החייב הוא לא הצליח לעמוד בתשלום החודשי בהליך הקודם (500 ש"ח), כיוון שבאותו זמן היה מובטל והכנסתו התבססה על דמי אבטלה והבטחת הכנסה.

אומנם הוא לא הגיש בקשה להפחתת גובה התשלום, אך לטענתו גם לא ניתנה לו ההזדמנות להסיר את המחדל ולשלם את הפיגורים עובר לביטול ההליך.

אשר לטענה בדבר העדר שיתוף פעולה עם הכונ"ר - מרבית, אם לא כל המסמכים אותם נדרש להמציא, הושמדו בשריפה שפרצה בביתו.

בניגוד לנטען, החייב כן שיתף פעולה עם נציגי הכונ"ר - החייב התייצב לחקירה, לאסיפות נושים והמציא את כל המסמכים שהיו ברשותו.

6.         בתגובה לחוו"ד הכונ"ר בהליך הקודם, נטען כי החייב הוא אדם פשוט ותמים, שהסתבך בחובות בתום לב.

אין חוסר תום לב בניהול עסק במשך תקופה קצרה ביותר של שישה חודשים, מחודש 8/97 ועד חודש 2/98.

לאחר שהסתבך בחובות, מכר החייב זכויותיו בחנות לאחותו תמורת 70,000 ש"ח, במטרה להביא לצמצום מאסת החובות. לאחר שהחנות נמכרה, מי שניהלו את העסק היו אחיו ואחותו ואילו החייב משך את ידיו מעסק זה.

בחלק מהתמורה שקיבל בעד החנות, שילם חוב לספק בסך 40,000 ש"ח. כיום אותו ספק מתכחש לעצם התשלום. מסמך שהיה ברשותו הנוגע לחוב זה, אבד בשריפה.

דיון ומסקנות

7.         ככלל, הנטל המוטל על חייב המבקש להיכלל בהליך פש"ר נוסף, לאחר שבקשתו הראשונה נדחתה, גבוה יותר. עליו לשכנע את ביהמ"ש שהנסיבות שנפסקו לגביו בהליך הקודם אכן השתנו באופן כזה, המצדיק לכאורה דיון מחודש בבקשתו.