1. החייב, יליד שנת 1952, נשוי ואב לילדים בגירים, הגיש ביום 18.8.05 בקשה למתן צו כינוס לנכסיו ולהכרזתו כפושט רגל.
ביום 27.3.06 ניתן צו כינוס לנכסיו של החייב בגין חובות מוצהרים בסך כולל של 1,046,313 ש"ח ל- 12 נושים. בין היתר, הושתו על החייב תשלומים עיתיים בסך 250 ש"ח . כמו כן, מונה עו"ד מנור נחמיאס כמנהל מיוחד לנכסי החייב.
2. גרסת החייב באשר להסתבכותו הכלכלית, כפי שפורטה בתצהירו המצורף לבקשה וכעולה מדו"ח המנהל המיוחד, שצורף לחוות הדעת של הכנ"ר, הינה, כי החל משנת 2000 ניהל החייב חנות צילום בטבריה באמצעות חברה שבבעלותו, "שיק אולפני צילום בע"מ". בסוף שנת 2001 סגר משרד התיירות את הרחוב שבו פעלה חנות הצילום לצורך שיפוצים ובשל כך נחסמה הגישה לחנות. עוד מצהיר החייב, כי במהלך שנת 2001 עברה אשתו התקף לב ולאחר מכן התגלתה אצלה מחלת סרטן ונאלץ לסעוד אותה באופן יומיומי. החייב מוסיף ומצהיר, כי מאז שנסגרה החנות ובשל מחלת אשתו, הוא אינו מצליח לעבוד באופן סדיר ובשנת 2002 הוא אושפז לתקופה ארוכה בבית חולים בשל מחלת כליות.
3. הכנ"ר בחוות דעתו מיום 26.11.06 מתנגד בתוקף לבקשה; לטענתו, החייב לא נהג בתום לב בהליך הפש"ר ולא הרים נטל ההוכחה המוטל עליו, כי הסתבך בחובותיו בתום לב. עפ"י מסקנות ב"כ הכנ"ר, המסמכים שהמציא החייב אינם תואמים את גרסתו להפחתת הכנסות העסק, לא ניתן על ידו הסבר למקור יצירת חובותיו ולא המציא מסמכים רלוונטיים, לרבות, דוחות כספיים של החברה הרשומה ע"ש בנו, אליה הועברה פעילותו העסקית של החייב.
בנוסף, לפי מסקנות ב"כ הכנ"ר, החייב לא נהג בתום לב במהלך הליך פשיטת הרגל; הוא לא המציא אסמכתא על מסירת הודעות ללשכות ההוצל"פ בדבר מתן צו הכינוס ואינו משלם את התשלומים העיתיים לקופת הכינוס כסדרם (מפגר ב- 2 תשלומים). זאת ועוד, החייב אינו עובד מזה 3 שנים וכשהוא עובד הוא בוחר לעבוד 4 שעות בלבד ביום כדי להימנע מהעברת שכרו לטובת נושיו. עוד מציין ב"כ הכנ"ר במסקנותיו, כי מגרסאותיו החלקיות והסותרות בתצהירו ומחקירתו לגבי הכנסותיו ועיסוקיו עולה חשש, כי החייב מבריח נכסיו על ידי המשך פעילותו העסקית באמצעות רישומה על שם כלתו וחתנו לעתיד. בשל כל אלה, מבקשת ב"כ הכנ"ר לדחות את בקשת החייב להכריזו פושט רגל ולבטל את צו הכינוס שניתן בעניינו.
4. גם המנהל המיוחד בדו"ח שהוגש מטעמו, סבור כי אין להיעתר לבקשת החייב להכריזו פושט רגל.
5. בדיון מיום 27.11.06, חזר ב"כ הכנ"ר על האמור בחוות הדעת שהוגשה מטעמו. מאידך, טענה ב"כ החייב, כי החייב שילם את התשלומים העיתיים באופן שוטף לרבות שני הפיגורים ואף הציגה קבלות לעיון ב"כ הכנ"ר. בנוסף, ב"כ החייב חזרה על גרסת החייב אודות הסתבכותו הכלכלית והדגישה את מצוקתו עקב מחלתו ומחלת אשתו והגישה אישורים מאת המל"ל. עוד טענה ב"כ החייב, כי נבצר מהחייב להגיש דוחות כספיים מאחר ורואה החשבון מסרב לתת לו את החומר בשל חוב כספי המגיע לו. ב"כ החייב הוסיפה וטענה, כי החייב אינו מסוגל לעבוד יותר מ- 4 שעות ביום, חי בתנאים מחפירים ויש לו נטיות אובדניות.
מאידך, טענה ב"כ הכנ"ר, כי מטרת התנהלותו העסקית של החייב, כפי שעמד עליה המנהל המיוחד בדו"ח שלו, הינה לגרוף הכנסות כתוצאה מניהול עסקים שונים המועברים לקרוביו.
המנהל המיוחד חזר וטען, כי החייב התנהל בחוסר תום לב ביצירת חובותיו ובמהלך הליכי הפש"ר, שכן עפ"י המחזורים והדוחות הכספיים, הכנסותיו היו בסכומים גבוהים מאד ומשום מה החליט להעביר את כל עסקיו לבנו. בנוסף, טען המנהל המיוחד, כי במהלך חקירת החייב התגלו סתירות רבות בגרסתו.
6. בבוא בית המשפט לדון בבקשת חייב להכריזו פושט רגל עליו ליתן דעתו לתום לבו של החייב. תום הלב של החייב נבחן בשתי תקופות זמן. האחת - זו שקדמה לצו הכינוס, דהיינו בתקופה שבה החלה הדרדרותו הכלכלית של החייב, כאשר הכלל הוא שחובות שנוצרו בדרך רמייה יובילו לדחיית הבקשה. התקופה השניה היא זו שלאחר מתן צו הכינוס, שאז נבחנת מידת שיתוף הפעולה של החייב עם חוקרי הכנ"ר (ש. לוין, א. גרוניס, פשיטת רגל, מהדורה שניה, עמ' 169).
7. בענייננו, החייב לא הרים את נטל ההוכחה, כי חובותיו נוצרו בתום לב; החייב לא המציא את כל המסמכים שנדרש להמציא ע"י המנהל המיוחד וגרסתו באשר להסתבכותו הכלכלית רצופה סתירות. כמו כן, החייב אינו מדווח אמת בנוגע להכנסותיו ומעלים הכנסות מנושיו, כפי שעולה מדו"ח המנהל המיוחד. בנוסף, החייב לא נתן הסבר הגיוני מדוע העביר את פעילות החברה שבבעלותו לחברה על שם בנו בחודש 10/02. לאור כל אלה, סבורני, כי החייב לא הרים את הנטל המוטל על כתפיו להוכיח, כי יצר את חובותיו בתום לב.
באשר לתקופה שלאחר מתן צו הכינוס, תחילה החייב פיגר בשני תשלומים עיתיים אח"כ הוא השלים את פיגוריו ושילם את התשלומים כסדרם. יחד עם זאת, החייב לא שיתף פעולה עם נציגי הכנ"ר ועם המנהל המיוחד משלא המציא את כל המסמכים והדוחות שנדרש להמציא ולא הציע הצעת הסדר לנושיו.
לא נעלם מעיני, מצבם הבריאותי של החייב ושל אשתו, אולם, לאור התנהלותו של החייב שאינה בתום לב, הן לפני מתן צו הכינוס והן לאחריו, נותר האינטרס של הנושים בעינו עומד ואין להתעלם ממנו.
8. נוכח האמור, אני דוחה את הבקשה להכריז על החייב כפושט רגל.
מבוטל בזה הצו לכינוס נכסי החייב מיום 27.3.06 ועמו כל ההגבלות שהושתו עליו, לרבות הצו לעיכוב יציאתו מן הארץ.
ניתן היום 30 בנובמבר, 2006 (ט' בכסלו תשס"ז) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתק לב"כ הצדדים.