א.
מבוא
לאחר שמיעת העדויות, הורשעו הנאשמים בעבירות על חוק ניירות ערך, תשכ"ח-1961 (להלן: "
חוק ני"ע"), עבירות שעניינן הנעה לרכוש ניירות ערך תוך העלמת עובדות מהותיות ועבירות של השפעה בתרמית על תנודות שער המניה. בנוסף, הורשעו הנאשמים בקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות לפי חוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "
חוק העונשין").הנאשמים זוכו מעבירות על-פי חוק ני"ע וחוק העונשין על-פי האישום הראשון וחלק מן האישום השני.
על מנת שתהא התמונה שלמה יובאו מעט מן העובדות נשוא האישומים.
הנאשמת (להלן: "
ילר") היתה חברה ציבורית שעסקה בניהול תיקי השקעות ללקוחות, יעוץ להנפקות וליווי חברות להנפקה ,היא שימשה כיועצת בהנפקה בה עוסק כתב האישום(להלן: "
הנפקת באומל") ואף השתתפה בקונסורציום החתמים להנפקה זו. נאשם 3 (להלן: "
טייכר") היה מנכ"ל ילר ,שימש כדירקטור בכל אחת מחברות הבת שלה וטיפל בכל הפעולות הכרוכות בהנפקת באומל. נאשם 4 (להלן: "
הדר") שימש כמנכ"ל ילר חיתום, היה ממונה על תחום ההנפקות הציבוריות בילר והיה סגנו הבכיר של טייכר בילר.
בהכרעת הדין קבעתי כי הנאשמים - ילר, טייכר והדר פעלו באופן מכוון למיתון הירידה של שערי המניה וקיבלו במרמה בנסיבות מחמירות את הסכמת באומל לקלוט היצעים כשהם מסתירים מפניו, באמצעות יפוי הכח שקבל ממנו, עובדה מהותית, והיא שמהלך זה מאפשר להם למכור מניות באומל שנרכשו במסגרת ההתחייבות החיתומית שלהם עצמם, מבלי שמכירות אלה יגרמו לירידה חדה בשער המניה.
ב.
טיעוני הצדדים בנושא ההרשעה
ב"כ הנאשמים מבקשים לבטל את הרשעת הנאשמים בדין והם מעלים בקשה זו במהלך הטיעונים לעונש. על פי הסדר הנכון בקשה מסוג זה יש להעלות עובר לשלב הטיעונים לעונש, לאחר שבפני בית משפט מונח תסקיר שירות המבחן. מטבע הדברים עצם הדיון בנושא קבלת תסקיר בעניינו של נאשם אמור להקדים כל דיון בנושא העונש, על אחת כמה וכמה כאשר בית משפט מתבקש לבטל הרשעה, כאמור. ברם, בהסכמות דיוניות התהפכו היוצרות והתערבבו אלה באלה ובפסק דין זה אנסה להכניס מעט סדר בדברים שהובאו בפני.
אדון, ראשית, בנושא ההרשעה.
בעתירתם לביטול ההרשעה מבקשים ב"כ הנאשמים כי אעשה שימוש בסעיף 192א' לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב- 1982. לשיטתם, ההרשעה מהווה פגיעה חמורה בנאשמים ואינה הולמת את המעשים בהם הורשעו והם מסתמכים, בין היתר, על הראיות לענש ועל הפסיקה הרבה שהגישו לעיוני.
ב"כ טייכר, עו"ד שמחוני, טוען כי מאז תחילתה של החקירה דהיינו, מאז 1998 מעיב על חייו צל כבד וכבר בכך בא על ענשו. ההרשעה, לגביו, היא בבחינת עונש נוסף ויש בה משום פגיעה ממשית: הנאשם הוא רו"ח בהשכלתו ובמקצועו, הוא משמש יועץ כלכלי לגופים מסחריים ועצם ההרשעה עלול
"להפריע...לגרום לסיכון רישיונו" (פרוטוקול עמ',4471 ש' 9). בנוסף, הרשעה בדין תשלול ממנו את האפשרות לשמש דירקטור בחברות ציבוריות למשך 5 שנים נוספות וכך יאלץ להמשיך לשאת על גבו את החטא שחטא בעבר וההרשעה , בנסיבות כאלה ,הינה ענש בלתי מידתי בעליל.
זאת ועוד. יש לבחון את העבירות על פי אמות המידה שהיו נהוגות בעת שנעברו ולערוך איזון כולל ונכון בין הכללים שנקבעו בפסיקה בנושא ההרשעה לבין חומרת העבירות, בראי הזמן בו נעברו. האיזון הראוי יהא בו להטות הכף לטובתו של הנאשם ולפטור אותו מהרשעה.
ב"כ הדר, עו"ד קלגסבלד, מצטרף לדברי עו"ד שמחוני כשנקודת המוצא לטיעוניו היא חלקו הקטן , יחסית ,של הדר בעבירות בהן הורשע
"על רקע ההשוואה הבלתי נמנעת לטייכר..."(שם, עמ' 4478 ש' 18). הדר ,לדבריו, לא היה מוביל כי אם מובל, הוא פעל על-פי הוראותיו של טייכר ועל כן יש לקבוע כי דין שונה להם וכי הדר, הקטן במעוולים, זכאי כי עניינו יסתיים ללא הרשעה.
מנגד, ב"כ התביעה עומדת על הרשעה ולטענתה, העבירות בהן הורשעו הנאשמים הן עבירות בהן האינטרס הציבורי הוא דומיננטי, גובר על עניינם האישי של הנאשמים ומוביל להרשעה, כפי שנקבע בפסיקה המוצגת על ידה.
את טיעוניה סומכת התביעה על הקביעות בהכרעת הדין מהן נלמד כי ילר, באמצעות הנאשמים, שימשה בו זמנית יועצת וחתמת ובנוסף, פעלה בחשבון באומל על פי יפוי כח.
שילוש כוחות זה אפשר לילר לכוון מעשיה ולתעל פעולותיה לפי האינטרסים שלה, כשהיא פועלת בניגוד עניינים ומועלת בתפקידה ובשליחותה.
באשר לנאשמים, לטענתה, העובדות מלמדות כי כוכבם לא דעך וגם היום הם בעלי עמדה מרכזית בשוק ההון. טייכר היה ועודנו פעיל בשוק זה וההליכים המשפטיים נגדו לא הפריעו לו לעשות בו חיל. עיקר עיסוקו הוא בתיווך עסקאות ולצורך זה אינו זקוק לרשיון.
באשר להדר, גם הוא המשיך לפעול בשוק ההון לאחר שפרש מתפקידו כמנכ"ל ילר ואף הקים חברת השקעות אותה הוא מנהל.
עצם העובדה כי הנאשמים ממשיכים לעסוק בשוק ההון ואף זכו בו להצלחה חרף חרב המשפט אשר מעל ראשם, מצביעה על נורמות פסולות "
והדרך היחידה לשרש את הנורמות העקומות שפשו בשוק ההון היא הרתעה על ידי עונשים כבדים ומכבידים שכוללים מאסר בפועל וקנסות כבדים" (שם, עמ' 4423, ש' (3-6).
דיון