ההליך
1. מדובר בעתירה, בה ביקשו העותרים ליתן צו המכוון למשיב, המורה לו להמשיך בהליך איחוד המשפחות, אליו הוכנסו העותרים לפני כשש שנים ולהשיב את העותר 2 (להלן: "העותר") להליך מדורג, בכפוף להוראות חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), תשס"ג-2003.
2. כמו כן ביקשו העותרים להורות למשיב להימנע מלעשות כל צעד העלול להביא להוצאת המשיב משטח מדינת ישראל, וזאת עד למתן פסק דין בעתירה.
העובדות המוסכמות
3. העותר, בן 46 שנים, הוא תושב השטחים והעותרת 1 (להלן: "העותרת") היא אזרחית ישראל. השניים נישאו בשנת 2000 והם מתגוררים באשדוד.
4. לאחר נישואיהם הגישו בני הזוג ביום 7.11.00 בקשה לאיחוד משפחות. הבקשה אושרה ביום 1.7.01, והעותר קיבל היתר למשך שישה חודשים עד ליום 14.12.05 ומיום 21.2.06 עד ליום 21.5.06.
5. ביום 18.7.07 הודיע המשיב לעותרים, כי קיימת התנגדות למתן מעמד לעותר מטעמים ביטחוניים בשל קשריו עם פעילי טרור. בקשתו של העותר סורבה וניתנה הוראה להרחקתו מהארץ.
6. לאחר השגותיו של העותר, הודעה לו ביום 26.3.08 החלטתו הסופית של המשיב אודות סירוב הבקשה לאור מידע בטחוני, והעותר נדרש לצאת מתחומי המדינה.
תמצית טענות העותרים
7. העותר הכחיש פעילות עוינת נגד המדינה, שלו ושל בני משפחתו, וטען כי בני משפחתו, המתנגדים לקשר הנישואים בין העותרים, עשו כל מאמץ לחבל בקשר זה ופנו לגורמים שונים שיתערבו ויביאו להפסקת מתן היתרי שהייה לעותר בישראל. בקשר לכך נטען, כי העותר אינו מהווה סכנה לציבור או למדינה, וכי ניתן ללמוד זאת מהניסיון המצטבר מהתקופה הממושכת בה שוהה העותר בישראל.
8. העותרים טענו לחוסר סבירות קיצוני ושרירות לב בהחלטת המשיב לגביהם, הלוקה באי חוקיות, מאחר שלא ניתנה לעותרים זכות שימוע. כמו כן טענו לפגיעה בעקרון המידתיות, וכי לא ניתן המשקל הראוי לזכותה של העותרת לחיות בצוותא עם בעלה, וכן כי השיקולים להפסקת הליך של איחוד משפחות שאושר לאורך שנים צריכים להיות שונים מאלה הנשקלים לצורך אישור בקשה חדשה לאיחוד משפחות. עם אישור בקשתם ומתן אשרה לעותר, שינו העותרים את מצבם בכך שהתבססו בישראל, העותר הקים עסק והשתקע בישראל.
9. ב"כ העותר הוסיף בדיון מיום 4.9.08, כי למיטב הבנתו, החשד נגד העותר נובע מבני משפחתו, ולא ממנו, ובמקרים אלה מצאו בתי המשפט פתרון מידתי בדרך של הטלת תנאים מגבילים. למשל, אם לעותר יש קשרים עם גורמים עוינים, או בני משפחה המעורבים בפעילות עוינת, ניתן לחייב את העותר להימנע מיציאה לשטחים, לנתק קשר עם תושבי השטחים או חלקם, וכן להודיע על כל יציאה לחו"ל ולהסביר את מטרתה.
תמצית טענות המשיב
10. מנגד טען המשיב, כי ההחלטה שלא לאפשר את שהייתה עותר בישראל ולהפסיק את ההליך המדורג לאיחוד משפחות מטעמים ביטחוניים היא החלטה סבירה, המבוססת על שיקולים ביטחוניים ראויים, שניתנו כדין במסגרת שיקול דעתו הרחב של המשיב.
11. באשר לנשוא השימוע, נטען כי השגותיו הרבות של העותר, פגישותיו עם נציגי הרשות ותשובותיו באמצעות באי כוחו קיימו את דרישות השימוע המהותי, וכי אין חובה לקיים שימוע פורמאלי מראש, אלא מונהג שימוע מאוחר לפי נהלי משרד הפנים, הממלא את דרישות הדין. לחלופין נטען, כי היה וייקבע שנפל פגם באי קיום שימוע מראש, הרי שאין מדובר בפגם שורשי הגורם לבטלות ההליך המנהלי, שכן האפשרות שניתנה לעותר להשיג בכתב על החלטתו המנומקת של המשיב, יש בה כדי לתקן את הפגם שנפל, אם נפל.
12. המשיב טען, כי האזרחות אינה מוקנית באופן אוטומאטי לבן הזוג של אזרח ישראלי, אלא ההליך המדורג של איחוד משפחות נועד לבחינה ובדיקה ממושכות, שתוצאתן בענייננו היו כי גורמי הביטחון סבורים שהמשך שהותו של המשיב בישראל מהווה סיכון ממשי לביטחון המדינה ולשלום הציבור.
13. לבסוף נטען, כי העתירה נגועה בשיהוי ארוך, שכן העותרים ידעו, לפי דבריהם, על ההחלטה המקורית משנת 2007, לפני למעלה משנה, והמשיב אף הודיע על עמדתו הסופית במרץ 2008, כך שחלפו המועדים להגשת העתירה, ויש בכך כדי לסלק את העתירה והבקשה לצו ביניים על הסף.
14. בדיון מיום 4.9.08 הוסיף ב"כ המשיב, כי המציאות הביטחונית מלמדת שרבים מהאנשים שקיבלו מעמד בישראל מכוח הליך של איחוד משפחות היו מעורבים בפעילות טרור. לגבי העותר, מדובר בחומר רב ממקורות שונים (שהוגש כחומר חסוי לעיונו של בית המשפט, לפי החלטה מיום 4.9.08), המעיד על מסוכנות של ממש, כאשר בית המשפט יושב כערכאה מנהלית, הבוחן אם ההחלטה שהתקבלה היא אחת מההחלטות הסבירות שהרשות יכולה לקבל.
דיון
15. עיינתי בחומר החסוי שהוגש מטעם המשיב ביום 4.9.08, ונראה לי שאין מקום להתערב בהחלטת המשיב, ויש לדחות את העתירה, כפי שיפורט להלן.
16. מדובר בחומר בטחוני ממקורות שונים הקשור ישירות לעותר - המצביע על חשש לסיכון ביטחוני לנוכח מעורבותו בפעילות עוינת נגד המדינה. בנסיבות אלה נראה לי, כי אין מקום להתערבות לטובת פתרון מידתי אחר כפי שטען ב"כ המשיב, מאחר שאין מדובר רק בפעילות בני משפחתו של העותר, אלא גם בפעולותיו ובקשריו של העותר עצמו.
17. לאור החומר שהובא בפניי נראה לי כי בנסיבות העניין יש להעדיף את השיקולים הביטחוניים של שלום הציבור בישראל וביטחון המדינה, במסגרת איזון האינטרסים שבמסגרתו מובאים בחשבון גם שיקולים אחרים, כמו הזכות לחיי משפחה ושינוי מצב לרעה של העותרים. בעניין זה יצוין, כי מדובר בזכויות יחסיות, שאינן מוחלטות, דהיינו הזכות לחיי משפחה אינה מחייבת מגורים בתחומי המדינה בנסיבות בהן נמצא כי נשקפת מהעותר מסוכנות של ממש, וכן העותרים לא יכולים היו להסתמך על כך שבסופו של הליך תינתן לעותר אזרחות ישראלית, ומשכך לא ניתן ליתן משקל רב לטענתם כי שינו את מצבם בכך שהתבססו בישראל, ושהעותר הקים עסק והשתקע בישראל.