ההליך
1. בעתירה מנהלית ביקשה העותרת כלהלן:
א. להצהיר על בטלותה של תוכנית בנין עיר שמספרה 102/102/03/22 א' בעיר נתיבות.
ב. להצהיר על בטלות היתר הבניה מספר 20040138 מיום 17.10.2004
שהוצא על ידי המשיבה 3, הועדה המקומית לתכנון ובניה נתיבות.
ג. להורות למשיבים 1, 2 ו-4 להשיב את מצב המקלט למצב בו היה לפני תחילת עבודות הבניה, לפרק כל מבנה ולסלק כל חומרי בנין מהמגרש עליו מצוי המקלט.
ד. להצהיר כי העותרת זכאית לחזור ולתפוס חזרה במגרש נשוא הדיון.
2.
העובדות העולות מכתבי הטענות:
א. העותרת התגוררה בבית דו משפחתי, שבו היא עדיין מתגוררת כיום, ברחוב בר אילן 219/1, נתיבות, תחילה על פי הסכם לדיירות מוגנת, שנחתם בינה ובין "עמידר" החברה הלאומית לשיכון עולים בישראל בע"מ, במסגרת הדיור הציבורי שניתן לעולים החל ביום 1.8.57.
הבית האמור, עם המגרש שמסביבו, נרשם כבית משותף ביום 5.1.73, בבעלות רשות הפיתוח, כאשר שטח החלקה עליה עומד הבית היה 1228 מ"ר.
ב. בתחילת שנות השבעים ובסמוך למלחמת יום הכיפורים, נלקח ממנה על ידי משיבה 2 חלק מהחלקה הנ"ל, ונבנה עליו מקלט ציבורי.
ב - 13.1.84, נחתם הסכם בין חברת "עמיגור" ובין העותרת, לפיו רכשה האחרונה את הדירה שבה התגוררה, וביום 15.11.94, חתמה העותרת על חוזה חכירה עם מנהל מקרקעי ישראל, על פיו חכרה העותרת את הדירה האמורה, כאשר שטח החלקה של שתי הדירות על פי ההסכם האמור היה 780 מ"ר.
ג. ההסבר לפער בין הגדלים של שני השטחים האמורים, הוא כי בתכנית לשיכון ציבורי שנעשתה בשנת 1965 בשטח, היווה כל השטח של 1228 מ"ר את המגרש שהיה מסביב לבית הדו משפחתי המשותף, ובתכנית מפורטת שהתקבלה בשנת 1985, הפך חלק מאותו שטח שבו נבנה המקלט לשטח ציבורי פתוח, אשר על פי התקנון של התכנית, היה אמור להיות מופקע לפי סעיפים 188 ו - 190, לחוק התכנון והבנייה תשכ"ה- 1965.
ד. על פי הסכם השכירות המקורי, התייחסה השכירות לדירה בת שני חדרים וחצי, ובהסכם השכירות נאמר, שהשוכר רשאי להשתמש בחצר לשם גינת ירק או נטיעות בכפוף להגבלות מטעם המשכיר, כאשר אותם שימושים, אינם חלק מהשכירות, ולגביהם ייחשב השוכר כבעל רשיון בלבד. (סעיף 10 להסכם השכירות, נספח 1 לעתירה).
ה. החל בשנת 96, החל לשמש המקלט הציבורי האמור כבית כנסת בשם "בית הכנסת לב דוד" (להלן - "לב דוד"). בשנת 99, החלו להתבצע במקום עבודות בניה שבעקבותיהן, הגישה העותרת עתירה מנהלית על כך שעבודות מתבצעות ללא היתר בניה, ובתאריך 5.8.99, ניתן פסק דין, אשר בו הוצהר כי היתר הבניה, שניתן בקשר לאותה בניה, בטל, וניתנה הוראה לשלושת המשיבים בהליך זה ולעמותת "לב דוד", שהיתה משיבה בהליך האמור, להשיב את מצב המקלט לקדמותו ולפרק את כל שנבנה עליו שלא כדין.
ו. לאחר שניתן פסק הדין בהליך האמור, נמחקה העמותה "לב דוד", ובמקומה נרשמה העמותה "לדוד שיר ומזמור", שהיא המשיבה 4 בדיון זה, ועיריית נתיבות והעמותה האמורה יזמו תכנית מפורטת נקודתית המשנה את היעוד של אותו שטח ציבורי פתוח לשטח למבנה ציבור, שיוכל לשמש כבית כנסת. התכנית האמורה פורסמה להפקדה בחודש 11/02 ואושרה ביום 17.7.03. בשטח האמור הועברו זכויות חכירה על ידי מנהל מקרקעי ישראל לעיריית נתיבות, במסגרת הפרשה של 40%, כאמור בסעיף 190 לחוק התכנון והבניה תשכ"ה - 1965, שעניינה הפקעה לפי פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943, לפיו רשאית הוועדה המקומית להפקיע מקרקעין למטרות שונות ביניהן גם למטרות דת.
על יסוד השינוי בתכנית המפורטת והעברת זכויות החכירה לעירייה, ניתן, על ידי הוועדה המקומית לתכנון ובניה נתיבות, היתר בניה לבניית בית כנסת על גבי אותו מקלט, והוחל בביצוע עבודות הבניה, אשר כפי שעולה מחוות דעת של הנדסאי הבניין יעקב בן חמו, שצורפה לסיכומי תגובה מטעם המשיבה 4 (הוגשו ביום 27.1.05), לגבי מצב המקום ביום 23.1.05, הוקם על המקום מבנה בקומת קרקע עם גלריה בקומה א', מיועדת לעזרת נשים, כאשר קומה א' נבנתה ללא קירות, למעט חזית אחת, בה התחילו לבנות את הקירות ללא קורות ועמודים.
היתר הבניה לבית הכנסת ניתן ביום 17.10.04.
מעיון במסמכי הוועדה המחוזית, עולה שביום 19.9.02, התבקשה הוועדה המקומית על ידי הוועדה המחוזית להמציא הוכחה בדבר הפרסומים הדרושים ותצהיר המעיד על כך שהודבקו מודעות בלוח המודעות בשכונות, ובסופו של דבר ניתן אישור לתכנית, לאחר שהתקבלו הפרסומים ברשומות ובעיתון, אף שלא התקבל התצהיר לפיו הודבקו מודעות בלוחות המודעות בשכונות, כנדרש בסעיף 89 לחוק התכנון והבנייה.