עת"מ
בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו
|
1911-07
07/11/2007
|
בפני השופט:
ברוש שרה
|
| - נגד - |
התובע:
1. עמוס ירושלמי
2. שמואל ברטנשטיין
3. ניסן זכריה
4. יוליה מלינובסקי
5. זאב ניסים
עו"ד אינהורן ואח'
|
הנתבע:
מוטי ששון
עו"ד שרון
|
| פסק-דין |
- ביום 5.8.07 הגישו העותרים עתירה מנהלית, בה עתרו לדחות את ישיבת מועצת העיר שהיתה קבועה לאותו יום, לתקופה של 60 יום, וכן למסור לעותרים חומר ומידע רלוונטי, הכל כמפורט בעתירה.
בגדרה של העתירה, הגישו העותרים בקשה למתן סעד ארעי ו/או זמני, במעמד צד אחד, לדחיית קיומה של הישיבה באותו יום. כב' השופט ד"ר ע' מודריק, דחה בהחלטתו מיום 5.8.07 את הבקשה למתן סעד זמני, והישיבה אכן נתקיימה במועדה, בו ביום .
- הדיון המקדמי בעתירה נקבע ליום 23.10.07. ביום 25.9.07 שלחו העותרים בפקסימיליה בקשה למחיקת העתירה ולחיוב המשיב בהוצאות. הוריתי למשיב להגיב על הבקשה.
לפי הסכמת בעלי הדין, לא התקיים הדיון המקדמי במועד שנקבע, ונתבקשתי על ידי הצדדים לפסוק על יסוד הבקשה לפסיקת ההוצאות, תגובת המשיב לבקשה ותשובת העותרים לתגובה. פסק דיני זה ניתן לאור טענותיהם של בעלי הדין כאמור.
- עיקר טעמם של העותרים לחיובה של המשיב בהוצאות, הינו, כי היה צורך ראשון במעלה בהגשת העתירה, מאחר והמשיב מצא לנכון לקבוע דיון במועצה בעניין סבוך בלוח זמנים קצר ומיוחד, ומשום שזריזות היתר נבעה משיקולים פסולים. לכן, לדעתם, על בית המשפט להשית על המשיב הוצאות גבוהות ומשמעותיות, כדי להביע את מורת רוחו מהתנהלותו.
- בתגובתה, טוענת ב"כ המשיב, כי כל פעולותיו של המשיב היו כדין, כי הישיבה קוימה במועדה לאחר שהבקשה למתן צו ביניים נדחתה, ועל כן הפסידו העותרים את האפשרות לזכות בסעד העיקרי שהתבקש בעתירתם, קרי, דחיית הישיבה; נוכח הזהות שבין הסעד הזמני והעיקרי, העתירה התייתרה והפכה לתיאורטית גרידא. לאור כך, הציעה ב"כ המשיב לב"כ העותרים, הן בעל פה והן בכתב, למחוק את העתירה ללא צו להוצאות (נספח ב' לתגובה). אלא שהעותרים בחרו להמשיך ולהטריח את בית המשפט בהגשת הבקשה לפסיקת ההוצאות, דבר המהווה לטעמם, בנסיבות העניין, שימוש בלתי ראוי בהליכי בית משפט. לעניין נחיצותה של העתירה, טוענת ב"כ המשיב, כי העתירה לא היתה אלא ניהול סכסוך בעל אופי פוליטי מקומי של אישי ציבור, בין כתלי בית המשפט, ועוד כהנה וכהנה טענות שאין מקום לפרטן. לאור האמור, טוענת ב"כ המשיב, כי המשיב הוא הזכאי להוצאותיו.
בתשובה לטענות המשיב, טוען ב"כ העותרים, כי אין בתגובת המשיב כל הסבר מדוע לא ניתן זמן סביר ומידע מוקדם לחברי המועצה על קיומה של הישיבה, דבר המצביע בעליל לטענתו, על נחיצותה של העתירה.
- הלכה היא מימים ימימה, כי בעל דין אשר תביעתו נדחתה יחוייב בהוצאותיו של בעל הדין שזכה (כך למשל בג"צ 891/05 וע"א 2617/00
תנובה ואח' נ' הרשות המוסמכת למתן רשיונות יבוא ואח' (תק-על 2005(2), 4007). לא מצאתי מדוע יש לסטות מעיקרון זה בעניינינו.
משנדחתה הבקשה לסעד הביניים, וישיבת מועצת העיר לה זומנו העותרים נתקיימה במועדה ולא נדחתה לבקשתם התייתר הצורך בדיון בעתירה, שהסעד המבוקש בה היה זהה לסעד הביניים, והדיון בה הפך לתיאורטי גרידא. זאת אף זאת: דחיית הבקשה למתן סעד ביניים, משמעה, כי בית המשפט לא ראה דופי בהתנהלות המשיב, שאם לא כן, היה נעתר לבקשה. בכך גם הביע דעתו לגבי אי נחיצותה של העתירה.
מן הראוי היה, איפוא, שהעותרים יקבלו את הצעת המשיב וימחקו כבר בשלב זה את העתירה, שהסעד בה היה זהה, כאמור, לסעד שבבקשת הביניים; מועד הישיבה עבר חלף לו, וזו כבר נתקיימה. העותרים, מטעמיהם, לא עשו כן, אלא פנו לבית המשפט בבקשה למחיקת העתירה רק ימים ספורים לפני שנקבע מועד לשמיעתה ועתרו בבקשה ארוכה ומיותרת לפסיקת הוצאות, בקשה שהמשיב הוצרך להשיב עליה שלא בטובתו. בנסיבות אלה, אין העותרים זכאים להוצאות, ובוודאי שאין לבית המשפט על מה להביע את מורת רוחו מהתנהגות המשיב. אדרבא, המשיב הוא הזכאי להוצאותיו.
- אשר על כן, העתירה נדחית.
אני מחייבת את העותרים בתשלום הוצאות הבקשה לשכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ש"ח בתוספת מע"מ, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד תשלומם בפועל.
ניתן והודע היום כ"ו בחשון, תשס"ח ( 7 בנובמבר 2007) בהעדר הצדדים.
המזכירות תשלח עותק פסק דין זה בדואר רשום לכל אחד מבעלי הדין .