עת"מ
בית המשפט המחוזי בתל אביב
|
1697-05
09/11/2005
|
בפני השופט:
שרה דותן
|
| - נגד - |
התובע:
1. תרשיש רעננה בע"מ
2. מחסני חשמל בע"מ
|
הנתבע:
1. הועדה המקומית לתכנון ובניה
2. ועדת ערר - מחוז מרכז
3. חי אתרים (פיתוח) בע"מ
4. רדום 1948 בע"מ
5. חברת הריבוע הכחול
|
| פסק-דין |
עתירה זו הוגשה כנגד החלטת הועדה המקומית לתכנון ובניה רעננה מיום 21.11.04 בדבר אישור להקמת תחנת תדלוק ומסחר ברחוב החרושת 10 באזור התעשייה ברעננה. וכן כנגד החלטת ועדת הערר המחוזית מחוז המרכז מיום 20.04.05 שאישרה את הקמת התחנה במספר שינויים.
העותרת 1 הינה בעלת מספר חלקות ששטחן כ-15 דונם באזור התעשיה ברעננה סמוך לחלקות עליהן מבקשות משיבות 3-4 להקים תחנת תדלוק.
עותרת 1 מפעילה במקום היפרמרקט בשטח של כ-6,000 מ"ר, ואילו עותרת 2 מפעילה חנות לממכר מכשירי חשמל.
משיבות 3-4 הן בעלות זכויות בשתי החלקות הסמוכות למקרקעין שבבעלות עותרת 1.
בהחלטת הועדה המקומית לתכנון ובניה רעננה (משיבה 1) מיום 21.11.04 התקבלה בקשת משיבה 3 להריסת כל המבנים הקיימים על המקרקעין המוחזקים על ידה ובניית מבנה חדש לתחנת תדלוק ומסחר. אישור זה הותנה במספר תנאים שכללו בין היתר הגבלת היציאה מהמתחם מהצד המזרחי בלבד. הגשת תשריט לאיחוד חלקות, תיקון חישוב שטחים והגשת תוכנית פיתוח.
על החלטה זו עררו משיבה 3 והעותרת לועדת ערר מחוזית.
משיבה 3 ביקשה לבטל את התנאי המגביל את היציאה מהמתחם מהצד המזרחי בלבד ואילו העותרת חלקה על עצם מתן ההיתר להקמת תחנת תדלוק מאחר שלהשקפתה האזור סובל מעומס תנועה רב וקשיי חניה ותחנת התדלוק תגרום לבעיית תחבורה חמורה.
עוד נטען כי הקמת תחנת תדלוק מהווה שינוי מהותי של הוראות התנועה שנקבעו בתב"ע וכי הקמת תחנת תדלוק אינה מתיישבת עם תכנית רע/1 /330א' ממנה מסיקה העותרת כי אין להקים באזור התעשייה רעננה תחנת דלק בשל היותה מקור למפגעים לאיכות הסביבה.
מוסיפה העותרת וטוענת כי תמ"א 18 קובעת בסעיף 9.2 לתקנון שלא תוקם תחנת דלק, אם התוכנית המקומית מכילה איסור מפורש או משתמע כפי שיש בענין זה, ולהשקפתה סעיף 9.4 לתמ"א 18 אוסר במפורש הפרעות לתנועה.
עוד נטען כי יש לקבל חוות דעת של השרות ההידרולוגי בטרם תאושר התוכנית.
בהחלטת ועדת הערר מיום 20.04.05 נדונו השגות הצדדים ונקבע, בין היתר, כי לנוכח העמדות השונות של מומחי התחבורה ועל מנת למנוע ספק, רצוי למנות מומחה תנועה מטעם ועדת הערר.
באשר לטענות הנוגעות ליעוד המקרקעין, הפנתה ועדת הערר להוראת סעיף 9.2 לתמ"א 18, שינוי מס' 2 נוסח תשנ"ו-1996 אשר כותרתו "הקמת תחנת תדלוק" הקובע:
"(א) מקום שבתוכנית מקומית ייעדו מקרקעין לתעשייה או לתעשייה, משרדים ומסחר או מרכזי תחבורה, יהיו גם תחנות דלק במשמע, גם אם נאמר כך במפורש והיא כשאין בתוכנית המקומית כוונה אחרת משתמעת.
(ב) מקום שהתוכנית המקומית כאמור בסעיף 9.2(א) כוללת הוראות של תוכנית מפורטת, תותר הקמת תחנת תדלוק".
בהסתמך על האמור בהוראה זו נקבע כי אילו היתה כוונת תוכנית רע/1 /330 למנוע הקמת תחנות תדלוק באזור התעשיה היה הדבר מצויין בה באופן מפורש מכיוון שתוכנית זו נכנסה לתוקף בשנת 1998, לאחר כניסתה לתוקף של תמ"א 18. והראיה שקיימות מספר תחנות תדלוק באזור.
באשר לטענות העותרת, ככל שהן נוגעות לאיכות הסביבה, דחתה הועדה את הערר מכיוון שהליכי הרישום כוללים קבלת אישורים על פי דרישת המשרד לאיכות הסביבה.
ביחס לסוגיה של איחוד החלקות, אישרה ועדת הערר את החלטת הועדה המקומית לפיה יוענק היתר הבניה רק לאחר אישורה של תוכנית איחוד חלקות.
העתירה שבפני הוגשה בטרם הושלם הדיון בועדת הערר בשאלות התחבורתיות שהועלו באספקטים שונים על ידי העותרת ומשיבה 3.
בתאריך 12.7.07, לאחר שהוגשו תגובות המשיבות, סיכמו ב"כ הצדדים את טענותיהם ונקבע מועד לשימוע פסק הדין.