עת"מ
בית משפט השלום בחיפה
|
47783-07-13
04/12/2013
|
בפני השופט:
שושנה שטמר
|
| - נגד - |
התובע:
1. קסטיאל גולומירה
2. עמרם לוי
עו"ד יוסף נאדר
|
הנתבע:
מדינת ישראל / משרד הפנים - רשות האוכלוסין
עו"ד תמר שחף
|
| פסק-דין |
לפני עתירה להורות על השארתה של העותרת בארץ ועל הסדרת מעמדה כזכאית להישאר בארץ מכח היותה "ידועה בציבור" של העותר.
אומר כבר בפתח דבריי כי דין העתירה להידחות.
העובדות
1. העותרת, ילידת 1962, היא אזרחית קזחסטאן. אין היא יהודיה. העותר, עמרם לוי, יליד 1956, יהודי בדתו, עלה ארצה לפני שנים מספר מצרפת, ישב בה כתושב, ולאחרונה קיבל אזרחות. לטענתו הוא בן זוגה של העותרת.
המשיבה, רשות האוכלוסין (המדינה) היא האחראית על הנפקת אשרות שהייה בארץ.
2. העותרת היתה נשואה בקזחסטאן והיא אם לבת (ככל הנראה בוגרת).
העותרת ביקרה בארץ פעם ראשונה בין התאריכים 22.11.98 ועד 18.1.1999, ופעם שניה בין התאריכים 26.3.2002 ועד 26.6.2002. ככל הנראה סמוך לכניסתה השניה לארץ, בשנת 2001, היא נישאה באוזבקיסטן לאזרח ישראלי, שמעון קסטיאל (להלן - "
קסטיאל"), וזאת לאחר שהתגרשה מבעלה האוזבקיסטני באפריל 1999.
לטענת העותרת היא עזבה את הארץ לאחר כחודשיים מאז שנכנסה לישראל בפעם השניה,
מכיוון שחייה עם קסטיאל לא צלחו, ומאז ועד שובה ארצה באוקטובר 2012, שהתה באוזבקיסטן.
כניסתה השלישית של העותרת היתה ביום 22.10.12, באמצעות אשרת שהייה ב'2, בטענה כי היא באה לבקר את חברתה, ילנה בארדי.
3. העותר עלה לארץ מצרפת בשנת 1993 ושהה בה כתושב בסרבו לקבל אזרחות, בטענה כי הוא מבקש לשמור על אזרחותו הצרפתית. ביום 6.1.13 הגיש בקשת אזרחות שאושרה לו ביום 13.2.13 או בסמוך למועד זה.
4. עוד לפני קבלת האזרחות של העותר, ביום 20.1.13, הודיעה העותרת למשיבה כי בכוונתה להגיש בקשה לחיים משותפים עם העותר. כן הודיעה העותרת למשיבה כי התגרשה מקסטיאל.
5. ביום 28.1.13 פנו העותרים למשיבה בבקשה להאריך את אשרת השהייה של העותרת. פקידי המשיבה הודיעו לעותרת כי עליה לעזוב את הארץ, מאחר שהיא הוזמנה על ידי חברתה לחודש ימים, ולאחר מכן תוכל לשוב ולהיות מוזמנת על ידי העותר.
6. ביום 26.2.13 הגישו העותרים בקשה לחיים משותפים. בעקבות הבקשה הוארכה אשרת השהייה של העותרת בשלושה חודשים עד ליום 22.5.13. במועד זה נערך עם העותרים ראיון אצל המשיבה. התרשמות המראיינת לגבי כנות הקשר בין העותרים היתה שלילית. המסקנה היתה כי העותר זקוק למטפלת, וכי המסווה שהעותרים ביקשו להלביש ליחסיהם, הסתיר את מטרתה האמיתית של העותרת, להישאר בארץ בכל מחיר.
7. ביום 14.4.13 התראיינו העותרים על ידי פקידי המשיבה בלשכת הקשר במשרד ראש הממשלה בתל אביב, ונדרשו להשלים מסמכים לצורך השלמת הליך. הם זומנו לראיון נוסף במשרדי המשיבה אשר נערך ביום 11.6.13, אז נמסר להם ידנית מכתב, נושא תאריך 3.3.13, הדוחה את בקשת העותרת לאשרה מכח "חיים משותפים" (להלן - "
מכתב הדחייה"). לטענת העותרים הם לא קיבלו אותו קודם למועד הראיון הנ"ל.
8. במכתב הדחייה נכתב כי עקב ההכרות הקצרה, חסרונם של מסמכים המוכיחים את חייהם המשותפים, העדר השפה המשותפת בין העותר והעותרת, העובדה כי העותרת היתה נשואה לישראלי אחר בעבר ומצבו הבריאותי הרעוע של העותר "
...נראה כי העותרת מבקשת להשתקע בארץ באמצעות הקשר עמך כפי שניסתה לעשות בעבר עם בן זוג ישראלי אחר ואתה מבקש מטפלת צמודה ולמעשה מדובר ביחסי מטופל ומטפלת". לפיכך נדרשה העותרת לעזוב את הארץ.
9. העותרים הגישו ערר למשיבה על ההחלטה לפיה על העותרת לעזוב את הארץ. זה נדחה ביום 11.7.13. מכאן העתירה שלפניי.
10. אוסיף כי העותרים הגישו בקשה למתן צו מניעה זמני נגד המשיבים עד למתן החלטה בעתירה, אולם בהסכמת שני הצדדים, נדונה העתירה לגופה.
טענות העותרים