פסק-דין בתיק עת"מ 37223-02-10

1. עתירה כנגד משרד הפנים (להלן: "המשיב") שנושאה איחוד משפחות.  העותרת 1 (להלן: "העותרת") הינה אזרחית ישראלית הנשואה לעותר 2 (להלן: "העותר") - תושב השטחים.  העתירה נסובה על החלטת המשיב שלא לאשר בקשה לאיחוד משפחות שהגישו העותרים, ובעקבותיה להורות על גירוש העותר מס' 2 מישראל.

רקע עובדתי:

2. העותר, בתחילת שנות החמישים לחייו, הינו תושב העיר יאמון אשר בשטחים. העותרת  הינה אזרחית ישראלית, בת 46, תושבת העיר טייבה. השניים נשואים זל"ז החל משנת 2001. לעותר, המתגורר באופן בלתי מוסדר בישראל יותר מ-35 שנה (החל משנת 1976), כ-4 ילדים מנישואים קודמים - כולם בעלי תעודת זהות ישראלית. בעבר היה נשוי לאישה ישראלית אחרת, ממנה התגרש בתחילת שנות ה-90. 
3. ביום 10.2.08 הגישו העותרים בקשה לאיחוד משפחות ( מ ש/1 לתשובת המשיב). ביום 11.2.09 התקבלה במשרדי המשיב עמדת משטרת ישראל לפיה יש לדחות את מועד מתן ההחלטה בבקשה לאיחוד משפחות, מהסיבה שכנגד העותר עומדים תיקים תלויים ועומדים. הודעה על כך נמסרה לעותרים באותו יום ( מש/3 לתשובת המשיב).
4. לאחר שהתיקים כנגדו נסגרו, זומנו הם ביום 22.6.09 לעריכת שימועים נפרדים בלשכת הרשות בנתניה ליום ה-22.7.09, וזאת במטרה לבחון את כנות קשר נישואיהם ( מש/4 לתשובת המשיב).
5. השימועים לעותרים נערכו במועד המתכונן, ובנפרד על ידי רכזת האשרות - גב' איילה סוויסה (פרוטוקולים מהשימוע מסומנים כנספחים מש/5א ומש/5ב לתשובת המשיב).   על פי תצהירה של גב' סוויסה, השימוע לעותר נערך בשפה הערבית, ואילו השימוע לעותרת  נערך ללא מתורגמן - כלומר בשפה העברית.
6. כעולה מפרוטוקול השימוע, העותר הצהיר במהלכו כי הוא מתגורר יחד עם העותרת, ונפגש עימה מדי יום, כאשר היא עובדת ב"בית זקנים" כ-4 שעות כל יום. הוא הוסיף כי אינו מתרועע עם בני משפחתו המתגוררים בשטחים, וכיום אינו עובד, וכי הוא נוהג ללכת עם העותרת לביתה של אחותה.  על-פי פרוטוקול השימוע שנערך לעותרת, היא נוהגת להיפגש עם העותר מדי יום ביומו לאחר חזרתה מעבודתה אצל הקשישים (4 שעות מדי יום), והם מרבים ללכת לבית אחותה. בנוסף, מסרה כי העותר אינו עובד, וכי לאחר שהם נפגשים הוא חוזר לישון אצל בנותיו. מהאמור לעיל עולה, כי ברובם המכריע של הפרטים - עיסוקיו של העותר, עבודתה של העותרת והיקפה, הניתוק של העותר מבני משפחתו בשטחים,  ועיסוקיהם המשותפים בזמנם הפנוי (הביקורים אצל אחותה של העותרת) - מסרו השניים גרסאות תואמות לחלוטין אשר התיישבו במלואן האחת עם רעותה.
7. על אף האמור לעיל, ביום ה-21.9.09 נמסרה לעותרים עמדת המשיב, המסרבת את הבקשה לאיחוד משפחות, מן הטעם של היעדר כנות קשר הנישואין. בעקבות החלטה זו, הוגשה העתירה דנן.

דיון

8. ראשית, נדון בטענה מקדמית שהעלה המשיב בדבר שיהוי בהגשת העתירה. לשיטתו, כיוון שההחלטה נשוא העתירה ניתנה ביום 21.9.09, ואילו העתירה הוגשה רק כ-5 חודשים לאחר מכן - ב-22.2.10 - העתירה לוקה בשיהוי ניכר ולכן דינה להידחות.
9. עקרונות השיהוי הם שלושה : שיהוי סובייקטיבי, שיהוי אובייקטיבי, ומידת ההשפעה של טענת השיהוי על עקרונות הצדק ושלטון החוק (ראו: בג"צ 940/04 אבו טיר נ' המפקד הצבאי באזור יהודה ושומרון, [פורסם בנבו], 12 (24.11.04).  השיהוי הסובייקטיבי מתמקד בבחינת התנהגות העותר, ובאיזו מידה התנהגותו זו מרמזת על ויתור על זכותו לפנות לערכאות. השיהוי האובייקטיבי עניינו פגיעה באינטרסים של צדדים שלישיים עקב הגשת העתירה באיחור. הנדבך השלישי - מידת ההשפעה של הטענה על עקרונות הצדק ושלטון החוק -  בוחן באיזו מידה קבלתה של טענת השיהוי תביא לפגיעה בעקרונות של צדק.
10. יישום מרכיבים אלו על המקרה דנן, מביא למסקנה כי דינה של טענת השיהוי לדחייה. מבחינת השיהוי הסובייקטיבי - האיחור בן מספר חודשים בהגשת העתירה, ככל שקיים, אינו יכול ללמד כי העותרים ביקשו לוותר על זכות יסוד חוקתית כה  חשובה כזכות להיות נישואים ולהקים תא משפחתי. זכות זו הינה אחת מהזכויות הבסיסיות ביותר, והיא חיונית לתכליתו ולמימושו של הפרט.  בייחוד אין לעלות על הדעת כי העותרים,  אשר פנו למשרד הפנים על מנת לקבל הכרה, ושטרם הפנייה היו כבר נשואים כ-7 שנים, ויתרו על זכותם זו. כמו כן, קבלת טענת השיהוי, בנסיבות בהן העתירה לאיחוד משפחות מבוססת וצודקת - תסב פגיעה חמורה ביותר לעקרונות של צדק. לא ייתכן כי ימנע מאדם, במידה והוא זכאי לכך, מימוש זכות כה בסיסית ויסודית, מטעמים פרוצדוראליים גרידא. על אף החשיבות הרבה שיש בהגשת עתירה ללא שיהוי, מדובר בטענה במישור הדיוני, ואילו הזכות להינשא ולהקים משפחה מהווה את אחת מזכויות הליבה הנתונות לכל אזרח במשטר דמוקרטי. ובנוסף, בבחינת השיהוי האובייקטיבי - עולה כי לא נגרם כל נזק למשיב כתוצאה מהאיחור המסוים בהגשת העתירה. אין להתעלם גם מהשיהוי הרב שנגרם ע"י המשיב - אשר ענה לבקשת העותרים לאחר כשנה מפנייתם. אשר על כן, יש לסלק על הסף טענה מקדמית זו, ולדון בעתירה לגופה.
11. במסגרת העתירה מבקשים העותרים כי בית משפט זה יתערב בהחלטת המשיב, אשר סירב לבקשה לאיחוד משפחות והורה על גירושו של העותר 2 מישראל .
12. הלכה פסוקה היא, כי בית המשפט לא ישים עצמו במקום הרשות המינהלית, אשר מהווה את הגורם המקצועי המתאים לקבל החלטות בעניינים שונים המסורים לטיפולה. כלל זה נכון גם לעניין החלטות שמקבל המשיב, במסגרת סמכותו על פי חוק הכניסה לישראל (ראו: בג"צ 758/88 קנדל נ' שר הפנים, פ"ד מו(4), 505, 520 (1992)).
13. שיקול דעת שר הפנים רחב הוא, אך אינו בלתי מוגבל. ככל החלטה מינהלית, הוא כפוף לביקורת שיפוטית, אשר במסגרתה נבחנת עמידה בכללי המשפט המינהלי. הווה אומר - האם ההחלטה מצויה במתחם הסבירות,  האם נתקבלה בלא משוא פנים, בלא אפליה ובלא שיקולים זרים, והאם היא מושתתת על טעמים ענייניים ועומדת בכללי הצדק הטבעי (ראו: בג"צ  8371/09 דורון נ' שר הפנים [פורסם בנבו] 7.7.10). ההחלטה המינהלית חייבת להיות מבוססת על תשתית עובדתית ראויה , כזו שרשות סבירה הייתה מסתמכת עליה לצורך קבלת ההחלטה (ראו: בג"צ 987/94 יורונט קווי זהב (1992) בע"מ נ' שרת התקשורת, [פורסם בנבו], 14 (16.11.94). ובנוסף, כלל ידוע הוא, כי ככל שהזכות הנפגעת מצויה במדרג גבוה יותר, כך תגדל מידת ההקפדה עם הרשות על עמידה בעקרונות המפורטים לעיל (ראו: בג"צ 3648/97 סטמקה נ' שר הפנים, פ"ד נג(2) 728, 777 (1999).
14. העיגון החוקי להתאזרחות בן/בת זוג של אזרח ישראלי מצוי בסעיף 7 לחוק האזרחות - התשי"ב 1952 אשר קובע:

"בעל ואשתו שאחד מהם אזרח ישראלי או שאחד מהם ביקש להתאזרח ונתקיימו בו התנאים שבסעיף 5(א) או הפטור מהם, יכול השני לקבל אזרחות ישראלית על ידי התאזרחות, אף אם לא נתקיימו בו התנאים שבסעיף 5(א)."

15. הליך ההתאזרחות מבוצע על פי נוהל שהוציא המשיב, הידוע בשם "נוהל הטיפול במתן מעמד לבן זוג זר הנשוי לאזרח ישראלי" (להלן: "הנוהל")  (מצורף כמש/7 לתשובת המשיב). נוהל זה מתווה "הליך מדורג" לקבל מעמד של אזרח;  במהלך בדיקת הבקשה ניתן אישור מת"ק למשך 6 חודשים. עם אישור הבקשה ניתן היתר לישיבת ארעי, לתקופה של שנה וזאת למשך 4 שנים - ולאחר מכן, ובהיעדר מניעה נוספת, תינתן אזרחות. עם זאת, הוראות הנוהל כפופות לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) - התשס"ג-2003  (להלן: "חוק הוראת שעה") אשר מגביל את האפשרות של המשיב להעניק אזרחות לתושבי השטחים למקרים מיוחדים בלבד (סעיף 3ג' לחוק הוראת שעה). בנוסף קובע החוק כי לצורך מניעת הפרדת בין בני זוג רשאי שר הפנים לתת אישור שהייה בישראל לתושב השטחים שגילו מעל 35 (סעיף 3(1) לחוק הוראת שעה).
16. העותר הינו תושב השטחים, שגילו מעל 35, והוא מבקש אישור שהייה כדי למנוע את ניתוקו מבת זוגתו - כלומר הוא יכול להיכנס להליך המדורג ולקבל אישור שהייה, אך אינו יכול לקבל אזרחות, בכפוף לבחינת מערכת היחסים.