1. רשות הרישוי פרסמה ביום 4.8.11 "מכרז פומבי מס' 17/11 למתן שירותי בדיקת רישוי לרכב" בארבע רשויות מקומיות: מודיעין, תל-אביב, רחובות ורהט. הכוונה להקמת תחנת בדיקה לרישוי כלי רכב ("מכון רישוי") בכל אחת מן הרשויות הללו. יצוין, כי עד מחצית שנות השישים בוצעו הבדיקות על ידי רשות הרישוי עצמה, בשלושה מרכזים (ירושלים, תל-אביב וחיפה). החל מאמצע שנות השישים, משמספר כלי הרכב הלך וגדל, עבר הליך הבדיקות התקופתיות של כלי רכב הפרטה, ורשות הרישוי העבירה את ביצוען לתחנות בדיקה פרטיות שהוסמכו לשם כך על ידה. ההסמכה נעשית באמצעות מתן כתב הרשאה, מטעם רשות הרישוי, בכפוף לעמידתו של מכון הרישוי בכל התנאים הנדרשים. המכרז נשוא העתירה הנדונה קבע, בין היתר, כי על התחנה להיות מוקמת "בתחום הרשות המקומית". עוד נקבע כי הזוכה במכרז ייקבע בדרך של הגרלה, אשר תיערך בין העומדים בתנאי הסף, ובכללם מיקומו של המגרש בתחום הרשות המקומית, כנדרש.
2. העותרת, המחזיקה במגרש המצוי מחוץ לתחום השיפוט של העיר מודיעין (המגרש ממוקם באזור התעשייה שילת), עתרה בשעתו כנגד הדרישה לפיה על המבקש להשתתף בהתמודדות להציע מגרש בתחומי הרשות המקומית. על פי הנטען באותה עתירה (עת"מ 49079-07-12, ולהלן:
העתירה הקודמת), בעקבות פרסום תנאי המכרז פנתה לרשות הרישוי בבקשה להרחיב את הגדרת המקרקעין בהם ניתן יהיה להקים מכון רישוי כך ששטחי המושב שילת יכללו במכרז. רשות הרישוי דחתה את הבקשה (במכתב מיום 3.10.11), והסבירה כי תנאי המכרז מבוססים על חוות דעת כלכלית הקובעת כי יש להקדים ולהקים מכוני רישוי בערים המונות למעלה מ- 30,000 תושבים, בטרם תתאפשר הקמת מכונים כאלה באזורים דוגמת המושב שילת. חילופי מכתבים בין ב"כ העותרת לבין רשות הרישוי הביאו לדיון שהתקיים בסוגיה בפני ועדת הבדיקה למכרז הנדון. בדיון שנערך ביום 30.12.11 (פרוטוקול הדיון צורף כנספח י' לעתירה הקודמת), נאמר כי טענותיה של העותרת הינן כבדות משקל ומחייבות בחינה. עם זאת:
"כנגד הטענות שמעלה ב"כ הפונה, יש לומר שהנושא מתעורר כמעט בכל מכרז להקמת תחנת בדיקה, ויש כאן היבטים רוחביים. קבלת הטענות במקרה זה, למעשה תעמוד בסתירה להמלצות העבודה הכלכלית שהוכנה לבקשת המשרד, ומסמך המדיניות לפריסת מכוני רישוי שחובר בהסתמך עליה, לפיהם במקרה של חוסר במסלולי רישוי בנפה, יש להעדיף הקמת מסלולי רישוי ביישוב עירוני מרכזי בנפה, וגם במקרה - כמו בעיר מודיעין - של מחסור במסלולי רישוי ביישוב עירוני מרכזי בנפה אך לא בנפה עצמה, יוקם מכון רישוי ביישוב העירוני עצמו.
יחד עם זאת, ומאחר ותנאי המכרז נקבעו על ידי הרשות המוסמכת לעניין הקמת תחנות בדיקת כלי רכב, וזאת על בסיס שיקולי מדיניות כמפורט במסמך מדיניות פריסת מכוני רישוי ובהתבסס בין היתר על ממצאי העבודה הכלכלית לפיה קיים מחסור של מכון רישוי בנפת רמלה עד שנת 2015, סבורים חברי הוועדה כי אין זה מסמכותה של הוועדה לתקן את תנאי המכרז לעניין מיקום תחנות הבדיקה, ויש להעביר את ההחלטה בפנייה לרשות עצמה.
מציינים כי סוגיית מיעוט המגרשים בתחום העיר מודיעין נבדקה גם בעבר והתברר, על בסיס בירור עם עיריית מודיעין, כי קיימים מספר מגרשים אפשריים להקמת תחנת בדיקה בתחום העיר מודיעין, כפי שנטען גם בפנייה עצמה".
3. הסוגיה הועברה, אפוא, להחלטת רשות הרישוי, שהיא הגוף המוסמך. מאחר שהחלטתה בוששה לבוא, והמועד להגשת הצעות למכרז התקרב, הגישה העותרת את העתירה הקודמת וחזרה על הטענות שהשמיעה בעניין זה בפני הרשות. בכללן, שהוצאתה של שילת מתחום המכרז מקפחת את תושבי שילת, מודיעין עילית ויישובים נוספים בסביבה, שאוכלוסייתם הכוללת מונה כ- 60,000 נפש, ונגישותם לאזור התעשייה שילת נוחה לאין ערוך מנגישותם לתוככי העיר מודיעין, בעוד שאנשי מודיעין עצמה יוכלו אף הם להגיע בקלות לאזור התעשייה האמור, השוכן בסמיכות לעורק תחבורה ראשי (כביש 443). עוד נטען, כי חוות הדעת הכלכלית הנזכרת לעיל אינה תומכת במסקנה לפיה יש להקים את תחנת הבדיקה בשטחה המוניציפאלי של העיר מודיעין דווקא, וניתן להבין ממנה כי הקמתה של תחנה בצומת שילת עולה בקנה אחד עם האמור בה. ועל כל אלה נטען, כי לעותרת ידוע שמצאי המגרשים המצויים בתחומי העיר מודיעין והיכולים לשמש לתחנת בדיקה דל, וכלל לא ברור אם מי מבעלי המגרשים הללו יבחר להגיש הצעה למכרז, ואף אם יהיה מי מביניהם שיחליט להתמודד, סביר להניח כי תהיה זו הצעה יחידה. לפיכך, הגדלת טווח המקרקעין הרלוונטיים להגשת הצעות יצור שוויון הזדמנויות גדול יותר ויגדיל את פוטנציאל המשתתפים.
4. נראה כי בנוסף לפניית העותרת בעניין, הוצגו לרשות הרישוי שאלות הבהרה באותה רוח. משכך, ועוד בטרם נדונה העתירה, הודיעה הרשות לעותרת כי לאחר ששקלה מחדש את עמדתה, החליטה להרחיב את טווח המקרקעין הרלוונטיים כך ששטחים ברדיוס של עד 3 ק"מ יהיו כלולים בשטח המכרז. לנוכח שינוי העמדה, משכה העותרת את עתירתה.
5. או אז, פנו משיבות 3 ו-4 בעתירה לבית משפט זה (עת"מ 27203-11-12), בעתירה כנגד שינוי התנאי כאמור. עיריית מודיעין צורפה על ידן כמשיבה לעתירה, אולם היא תמכה בעמדתן וסברה כי החלטת רשות הרישוי שגויה. בעקבות הדיון שהתקיים בפניי הגעתי למסקנה כי נכון יהיה להחזיר את הסוגיה לדיון בפני ועדת הבדיקה, שכן טענותיהם של העירייה ושל העותרים, שלא הובאו בפניה, ואשר אף לא היו צד לעתירה הקודמת, ראויות להישמע. בעקבות פסק הדין, מיום 12.12.12, זומנו משתתפי כנס המציעים והיועצת המשפטית לעיריית מודיעין לשימוע בכתב.
6. העותרת, עיריית מודיעין ומשיבות 3 ו-4 ניצלו את זכות השימוע ופרסו את טענותיהן בכתב. ביום 23.1.13 התקיים דיון בפני ועדת הבדיקה והגורם המוסמך ברשות הרישוי. בדיון השתתף אינג' אבנר פלור, מנהל אגף בכיר רכב ושירותי תחזוקה - הוא "רשות הרישוי"; מר שמעון אלקיים, מנהל תחום תחזוקה בפועל, יו"ר ועדת הבדיקה; מר רפי אלישע, מפקח מחוזי, חבר ועדת הבדיקה; עו"ד דוד טמיר מן הלשכה המשפטית של משרד התחבורה, חבר ועדת הבדיקה וגב' ירדנה כהן, מנהלת מחלקת רישוי וחברת ועדת הבדיקה. כעולה מפרוטוקול הדיון (נספח א' לעתירה), נסקרו בו טענות הצדדים, ולאחר מכן התקיים דיון. בסופו החליט מר פלור - קרי, רשות הרישוי, כדלהלן:
"על בסיס האמור, ולמרות הקושי שבהחלטה, חושב, שמבחינה מקצועית ועל מנת להבטיח את הקמתו של מכון רישוי ברמת השירות הגבוהה ביותר, על היבטיה השונים, ובפרט ביחס לשיקולי נגישות וסידורי התנועה והחניה בסביבת מכון הרישוי העתידי, יש מקום לתקן את ההחלטה, ולהחזיר את תנאי המכרז המקוריים על כנם, כלומר, לאפשר הגשת הצעות למכרז אך ורק על בסיס מקרקעין בתחום השיפוט המוניציפאלי של העיר מודיעין".
פועל יוצא של ההחלטה, שהוארך המועד להגשת הצעות עד ליום 10.2.13.
7. לנוכח ההחלטה, הוגשה העתירה שלפניי. במסגרתה טוענת העותרת כי שינוי טעמה של רשות הרישוי מבוסס על נימוק אחד בלבד, והוא "שיקולי נגישות", אולם עמדה זו אינה מבוססת על חוות דעת של יועץ תחבורה. עוד נטען, כי רק שלושה מבין חמישה המשתתפים בדיון הביעו את דעתם, והנה, בעוד ששניים מהם סברו כי אין לחזור לתנאי המכרז המקורי, החליט מר פלור לבטל את התיקון למכרז, מבלי שתפקידו מקנה לו יתרון כלשהו או ידיעה מקצועית בעניין סידורי תנועה. יצוין, כי בגוף העתירה הודיעה העותרת כי בכוונתה להגיש חוות דעת מומחה מטעמה, וכך אכן עשתה מספר ימים לאחר מכן. לחוות דעת זו לא אוכל להתייחס, כפי שכבר הערתי לב"כ העותרת במהלך הדיון, משום שהעותרת לא ראתה לנכון לכלול את חוות הדעת במסגרת טענותיה בשימוע. הדיון בעתירה ודאי אינו יכול להיות המקום הראשון בו תתלבן חוות דעת מקצועית, שהרי בית המשפט לעניינים מנהליים אינו עוסק בבחינת חוות דעת לגופן והכרעה ביניהן, כי אם בביקורת שיפוטית על הליך קבלת ההחלטות (בר"מ 3186/03
מדינת ישראל נ' שולמית עין דור, פ"ד נח(4), 754).
8. דין העתירה להידחות, כפי שאסביר להלן.
אין חולק, כי רשות הרישוי שינתה טעמה עובר לעתירה הקודמת, אך בשל החשש כי לא תוגש כל הצעה או כי תוגש הצעה אחת בלבד להקמת מכון רישוי בתחומי העיר מודיעין. הרשות סברה בשעתו כי בשל החשש האמור נכון להרחיב את מעגל המשתתפים. לאחר שהוריתי לוועדה להידרש למכלול השיקולים הצריכים לעניין, נתקבלה ההחלטה נשוא עתירה זו.
במהלך הדיון, הובאו בפני הרשות נתונים בעלי משמעות, שהשפיעו, בסופו של דבר, על שיקול דעתה. כך, למשל, הובאה בפניה חוות דעת של מנהלת מחלקת התנועה בעיריית מודיעין, ואשר בה נאמר כך:
"הנגישות לאזור המלאכה הינה דרך כביש 431 כשהיציאה מכביש 431 לאזור המלאכה מתבצעת באמצעות מחלף. בנוסף, נמצא כיום בשלבי ביצוע מתקדמים הכבישים המחברים את האזור הזה (אזור המלאכה) עם אזור התעסוקה ... לצורך השוואה - תושב היוצא היום מהעיר מודיעין לאזור שילת ייאלץ לעבור 4 צמתים מרומזרים, כי אין מחלף בשילת ובכניסה הראשית לאזור מסחר בשילת, יתעכב בכיכר חד נתיבית המתפקדת ברמת שירות נמוכה בשעת העומס. כמו כן, התושב יאלץ לעבור עמ"נ להגיע למכון הרישוי ברחובות חד מסלוליים, דו סטריים הסובלים ממצוקת חניה והנמצאים ברמת פיתוח נמוכה".
ובאשר לעדיפות התכנונית של אזור המלאכה בעיר מודיעין נאמר בחוות הדעת האמורה:
"באזור המלאכה המתוכנן מראש והמבוצע באופן מבוקר קיימים מגרשים למטרה זו שיבטיחו שירות נאות לצרכנים, מיקום המגרשים ימנע מפגעי תחבורה וסביבה או קונפליקטים עם שימושים סמוכים, שאינם מסוג מוסכים/מכון רישוי, יאפשר ניצול משאבי הקרקע העירונית באופן היעיל ביותר ויהווה מוקד משיכה לאזור המלאכה. כמו כן, למגרשים אלה קיימת אפשרות להיכנס אליהם ממסלול תנועה נגדי בפניות שמלאה ובסמיכות לצומת, דבר המאפשר נגישות מירבית לצרכנים".
עוד הובאו על ידי עיריית מודיעין נתונים הנוגעים למספר המכוניות הפרטיות בעיר, העומד על כ- 21,000, לעומת מספר המכוניות הפרטיות בחבל מודיעין (אליו משתייך היישוב שילת) העומד על כ- 5,800 ומספר המכוניות הפרטיות בעיר מודיעין עילית העומד על כ- 1,700. בנוסף עמדה העירייה על כך שתכנית מפורטת מד/20 אזור שירותים, מלאכה ותעשייה זעירה ייעדה מגרשים מסוימים באותו אזור למוסכים, וקבעה בפרט כי בין השימושים המותרים - שימושים נלווים למוסכים, כגון רישוי. מאחר שהתכנית האמורה אושרה על ידי הוועדה המיוחדת לתכנון ולבנייה מודיעין, אשר הוקמה בסעיף 34 לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965, הרי שהיא מביאה לידי ביטוי דווקא את עמדתם המקצועית של משרדי הממשלה הרלוונטיים, ובכללם משרד התחבורה, ביחס לתכנון הראוי לעיר, להבדיל ממקרה בו ועדה מקומית רגילה היא זו המגבשת את התכנון העירוני. רוצה לומר, בקביעת שימוש מפורש למכון רישוי במסגרת התב"ע, ניתנה הכרה ברורה של הגורמים שעיצבו את התכנית, ובכללם משרד התחבורה, בצורך בהקמת מכון רישוי בתחומי העיר. זאת ועוד, אין חולק כי תכנית אב לפריסת מכוני רישוי עד שנת 2020, אשר הוכנה לבקשת משרד התחבורה, ממליצה על הקמת מכון רישוי ביישוב עירוני מרכזי, המונה מעל 30,000 נפש, ואשר אין בו מכון רישוי. ביסוד המלצה זו עומד השיקול של רמת השירות למרבית התושבים (היינו משך זמן הנסיעה עד למכון והמרחק ממנו). עוד עולה מן הנתונים שהציגה עיריית מודיעין בפני הוועדה, מעבר לנגישות הנוחה באמצעות רשת כבישים רחבים ורבי נתיבים, הרי שברחוב המיועד להקמת תחנת בדיקה יש שפע של חנייה ובסמיכות מצויים מוסכים מורשים רבים, בכללם מוסכים עבור כלי רכב חשמליים.