פסק-דין בתיק עת"א 38626-08-13

השופט עודד גרשון [אב"ד] :

1.         העותר הגיש לבית משפט זה עתירה כנגד החלטת ועדת השחרורים בכלא "דמון" מיום        12.3.2013 אשר הורתה לשחרר את העותר ממעצר אך ורק בתנאי שישלם את הפיצוי שבו חוייב בגזר הדין, כחלק מתנאי השחרור.

            יחד עם העתירה הוגשה בקשה להאריך את המועד להגשת העתירה.

            בפתח הדיון שהתקיים בפנינו ביום 12.9.2013, הודיעה באת כוחה המלומדת של     המשיבה, עו"ד גב' ירין שגב, כי היא אינה מתנגדת לבקשה להארכת המועד להגשת      העתירה וכי היא מוכנה לטעון לגוף העתירה.

            בעקבות כך טענו הצדדים לגוף העתירה כנגד ההחלטה האמורה, ועתה הגיעה שעת ההכרעה לגוף העניין. 

2.         העותר הינו אסיר יליד שנת 1972, תושב שכם שברשות הפלסטינאית. הוא מרצה עונש         מאסר ראשון של 7 שנים בגין עבירות של שהייה בלתי חוקית בישראל, קשירת קשר       לביצוע פשע, ניסיון לשוד בנסיבות מחמירות וחבלה חמורה בנסיבות מחמירות.

            בין יתר העונשים שנגזרו על העותר הוא חוייב לפצות כל אחד משני המתלוננים בסכום       של 20,000 ש"ח וזאת תוך 90 יום מיום גזר הדין (14.2.2008).

            ביום 28.3.2012, החליטה ועדת השחרורים בכלא "שיטה" לדחות את בקשתו של העותר     לשחרור מוקדם מן הטעם שמסוכנותו לציבור גבוהה והוא אינו ראוי לשחרור מוקדם. 

            ביום 5.2.13, נעתרה ועדת השחרורים בכלא "דמון" לבקשת העותר לקיים דיון חוזר           בבקשתו לשחרור מוקדם על יסוד טענה לנסיבות חדשות ובמיוחד עקב נימוקים           הומניטאריים הנוגעים למצבה הרפואי הקשה של בתו בת ה- 10 שחלתה בסרטן והיתה    מצויה במהלך טיפולים וניתוחים, וכן בשל מצב רפואי קשה של שניים מתוך שמונת            ילדיו.

3.         ועדת השחרורים ציינה בהחלטתה נשוא העתירה כי בדו"ח הסוציאלי של שב"ס המעודכן    ליום 7.2.2013, נאמר כי העותר לוקח אחריות על מעשיו ומביע חרטה עליהם. כן נאמר        בדו"ח כי ניכר שהמאסר היווה עבורו גורם מרתיע אשר לימד אותו לקח חינוכי            משמעותי. עוד צויין בדו"ח הסוציאלי, כי ביום 2.5.12 נקלט העותר בכלא "דמון", כי הוא    מתפקד כאסיר בדק בית והוא עושה עבודה מקצועית בתחום הבנייה והשיפוצים    לשביעות רצון מעסקיו וכי בסך הכל הוא מהווה דמות חיובית כלפי סביבתו.

            ועדת השחרורים הוסיפה וציינה בהחלטתה כי הוגשה מטעם העותר תוכנית טיפולים          שיקומית פרטית של מרכז "אל אמאל לשירותים חברתיים בע"מ". 

4.         בא כוח המדינה טען בפני ועדת השחרורים כי לחובת האסיר מידעים מודיעיניים שליליים שתמציתם היא תוכנית להחדיר מכשיר טלפון נייד לכלא. הועדה ציינה כי המידעים          האמורים התייחסו לשנים 2010 ו-2011 וכבר הוצגו בפני הועדה שדנה בבקשתו הקודמת   לשחרור (בקשה שנדחתה, כאמור לעיל).

5.         ועדת השחרורים כתבה בהחלטתה נשוא עתירה זו לאמור:  

                        "אנו סבורים שאין במידעים כדי לפגוע בשחרורו המוקדם לאור    מכלולו התנהגותו החיובית בשנה שנתיים האחרונות והדו"ח             הסוציאלי החיובי שהתקבל לקראת הדיון החוזר.

בגזר הדין נשוא המאסר הנוכחי מתאריך 14.2.2008 הוטל על האסיר , בין השאר, חובה לפצות כל אחד משני המתלוננים  בסכום של 20,000 ש"ח אשר ישולמו בגזברות בית המשפט תוך 90      יום יום גזר הדין.  מתברר שעד היום טרם שילם האסיר פיצוי כיום כלשהו למי מהמתלוננים למרות שחלפו כבר       כמה שנים מהמועד שהיה עליו לשלמם. על פי האמור בסעיף 9(1) לחוק שחרור על תנאי ממאסר, תשס"א 2001, ועדת השחרורים בבואה להחליט אם ראוי אסיר לשחרור מוקדם, תביא בחשבון גם אי       תשלום קנס או פיצוי לנפגעי העבירה שחוייב בהם בגזר הדין.

שקלנו בכובד ראש טיעוני הצדדים ולאחר לבטים הגענו למסקנה כי נתמלאו תנאים המאפשרים שחרורו המוקדם של האסיר  בכפוף לתנאים שיפורטו. למסקנה זו הגענו על סמך חוות הדעת             חיובית של גורמי הטיפול בשב"ס, תוכניות הטיפול שעבר האסיר בין כותלי הכלא מאז ההחלטה הקודמת וכן בהתחשב במצבהרפואי קשה של בני משפחת האסיר במהלך השנה האחרונה. 

            לפיכך אנו מורים על שחרורו המוקדם של האסיר בכפוף לתנאים                           הבאים :

                        1.         (...).

2.        תנאי לשחרורו המוקדם של האסיר יהיה תשלום מלוא                              הסכום             הפיצויים שהוטלו עליו   בגזר הדין נשוא                                      המאסר הנוכחי לזכות נפגעי העבירה.