יו"ר הוועדה, עוה"ד מנחם שח"ק
:
1. במועדים הרלוונטיים לערר היה העורר רשום כבעלים של רכב מ"ר 8698535 (להלן:
"הרכב").
2. המשיבה, בעלת הזיכיון עפ"י חוק כביש אגרה (כביש ארצי לישראל), התשנ"ה - 1995 (להלן:
"החוק"), חייבה את העורר בחיובי פיצוי והחזר הוצאות (להלן: "פו"ה"), כמשמעותם בסעיף 12 לחוק ובתקנות כביש אגרה (כביש ארצי לישראל) (אכיפת תשלומים), התשנ"ט - 1999 (להלן:
"תקנות האכיפה") עקב אי תשלום במועד של אגרה בגין נסיעות שבוצעו ברכב בכביש האגרה.
3. העורר הגיש ביום 22.10.08 כתב ערר ובו ביקש להעמיד את סכום החוב על הקרן. לטענתו, החוב נובע מכך שהוא חשב שישלחו אליו חשבוניות, אך אלו לא נשלחו והתברר לו שיש לו חוב של 6,700 ש"ח, שאינו מוצדק. עוד הוסיף, כי הוא מעוניין להצטרף כמנוי למשיבה.
4. ביום 23.11.08 הגיש העורר תצהיר-בקשה לעיכוב הליכים, בו מוסיף העורר את הטענה, לפיה הרכב מצוי בחזקתו ובבעלותו של אחיו-מוניר נסאסרה (להלן: "
מוניר") וכי הוא, העורר, כלל לא ידע שהרכב נרשם על שמו, עד אשר קיבל הודעה מן ההוצל"פ. ביום 5.2.09 נתן יו"ר הועדה החלטה, לפיה יעוכבו כל ההליכים כנגד העורר.
5. בכתב התשובה לערר, שהגישה המשיבה ביום 1.12.08, טענה המשיבה, כי העורר הוא שהביא להאדרת נזקיו בכך שנסע כחצי שנה מבלי לברר חיוביו. כן טענה, כי ביום 19.8.08 נשלח אל העורר מכתב התראה טרם נקיטת הליכי הוצל"פ וביום 17.9.08 נפתח התיק בפועל. ביום 27.8.08 וביום 4.9.08 הגיע מי מטעמו של העורר לנקודת שירות של המשיבה, נמסרו לו החיובים והוא הופנה לפורום החיובים של המשיבה. ביום 22.10.08, במסגרת ביקור נוסף בנקודת שירות של המשיבה, פוצלו חשבוניות נספחים ו' ו- ז'. המשיבה הביעה תמיהה על כך שחרף העובדה, כי לעורר תיבת דואר, הוא לא מצא לנכון לעדכן פרט זה ברשות הרישוי. המשיבה צירפה לתגובתה מסמכים שיש בהם, לטענתה, כדי להוכיח את משלוחה של חשבונית נספח ב' בדואר רגיל. בנוסף, לטענת המשיבה, היה על העורר לבצע מעקב קפדני אחר החיובים, גם אם לא קיבל אותם בדואר. לבסוף, המשיבה מבקשת כי הועדה תבחן האם הערר הוגש במועד.
6. לתגובתה צירפה המשיבה פרטי 11 החשבוניות, נספחים א' (מיום 29.4.08) - יא' (מיום 22.10.08), לפי הפירוט הבא:
א. חשבוניות נספחים א' ו- ב' הן חשבוניות הכוללות חיוב אגרת נסיעות בלבד והן נשלחו, לטענת המשיבה, בדואר רגיל.
ב. חשבוניות נספחים ג'-ז' הן חשבוניות הכוללות חיוב פו"ה בלבד, או יחד עם חיוב אגרת נסיעות והן נשלחו בדואר רשום. לגביהן מציין פלט רשות הדואר, כי דברי הדואר חזרו לשולח מהטעם "לא נדרש" (נספחים ג', ו'), או מהטעם "נמען לא ידוע" (נספחים ד', ה'), או נמסרה ביום 12.10.08 - נספח ז'.
ג. חשבוניות נספחים ח'-יא' הן חשבוניות שהופקו במעמד פיצול החשבוניות בעת ביקורו של העורר בנקודת שירות של המשיבה ביום 22.10.08.
כל החשבוניות נשלחו לכתובת "כפר קאסם 0 כפר קאסם 49940" (להלן:
"הכתובת הרשומה").
7. ביום 21.6.09 וביום 8.7.09 ביקש העורר לצרף לערר חשבונית פו"ה, המסתיימת בספרות 3974, הופקה ביום 18.5.09. צירופה אושר על ידי יו"ר הועדה.
8. ביום 28.10.09 התקיים דיון בפני הועדה. לדיון התייצבו העורר, אחיו-איסמעיל נסאסרה (להלן: "
איסמעיל") ובא כוח המשיבה. איסמעיל העיד בפנינו, כי הוא מתגורר באותו בית עם העורר וכי החשבוניות "פעם מגיעים ופעם לא". לדבריו, מה שלא שולם כנראה שלא הגיע.
במענה לשאלות הועדה, השיב העורר, כי הייתה תקופה שמוניר - המתגורר עימו - עשה שימוש ברכב. לאחר מכן ציין - "עד היום הוא כל הזמן נוסע באוטו וגם אני נוסע לפעמים בכביש שש". לגבי האמור בתצהיר כאילו לא ידע שהרכב נרשם על שמו, טען העורר שמדובר בטעות.
העורר השיב לשאלות ב"כ המשיבה ובעדותו טען את הדברים הבאים: בתקופה שמאפריל 2008 ואילך הרכב היה אצל משפחת העורר, היא גם זו שרכשה את הרכב בשיתוף עימו; הוא זה שרשם את הרכב על שמו ולשאלה מדוע נרשמה הכתובת הרשומה ברישיון הרכב השיב כי היא הופיעה ברישיון של רכב קודם שלו, אשר ביחס אליו כן הגיעו חשבוניות מהמשיבה; את רשיון הרכב לחידוש הוא מקבל לפעמים כשרשות הרישוי שולחת ולפעמים הוא ניגש לקחת; מוניר הוא זה שלרוב משלם עבור הנסיעות, אולם העורר לא פנה אליו על מנת לברר, האם שילם במהלך שמונת החודשים מכיוון שלא ידע שמוניר נסע בכביש האגרה; מוניר, או אבי העורר, הם אלו שבידם מפתח לתיבת הדואר הנמצאת במרכז הכפר, כך שמוניר הוא זה שפתח את החשבוניות שהגיעו מהמשיבה ולא העורר.
לשאלת הועדה כיצד נודע לו על החוב השיב, כי נודע לו רק לאחר שקיבל חשבונית שכללה חיוב של כ- 4,000 ש"ח.
איסמעיל הוסיף והעיד, כי לא היה ידוע לעורר ולו על קיומה של ועדת הערר. איסמעיל הציג חשבונית שהגיעה אל העורר ושולמה והצביע על הכתובת המופיעה עליה - הכתובת הרשומה - ככתובת נכונה. לטענתו, הם נוסעים ביוזמתם לנקודת שירות כדי לשלם.
ב"כ המשיבה סיכם כי מעדות העורר עולה תמונה של התנהלות רשלנית, כאשר הרכב רשום על שמו, אבל אחיו עושה בו שימוש ואף אחד מהם לא התעניין בחיובים. המשיבה הוכיחה משלוח חשבונית נספח ב', עמדה בהוראות החוק ויש לראות את העורר כמי שקיבלה. מאחר וכך, ומאחר שהאמור בסעיף 4 לתצהיר העורר אינו אמת, קורסת גרסת העורר. בנוסף, גם לאחר שנודע לעורר על חיוביו עדין לא עשה דבר כדי לעכב את הליכי הגביה על ידי המשיבה.
התנהלות המשיבה