המשיב, סמ"ר ט.ג., הורשע על פי הודאתו בבית הדין הצבאי המחוזי במחוז שיפוט מרכז בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן. האישום הראשון עניינו שימוש והחזקה בסם מסוכן, עבירה לפי סעיף 7 (א) ו-(ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג - 1973, ופרט האישום השני הינו התנהגות שאינה הולמת, עבירה לפי סעיף 130 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו - 1955. אישום שני זה יוחס למשיב על רקע ביצוע פרט האישום הראשון כאמור, ובהיות המשיב נושא דרגת סמ"ר ותפקיד סרס"פ ביחידתו באותו המועד.
בית הדין המחוזי גזר על המשיב בגין האישומים בהם הורשע כאמור, עונש מאסר מותנה, הורדה לדרגת טור' וקנס בסך 1000 ש"ח.
בפנינו ערעור התביעה הצבאית המופנה כנגד קולת העונש. להשקפתה של התביעה ראוי היה לגזור על המשיב גם רכיב של עונש מאסר לריצוי בפועל לתקופה הולמת.
כעולה מגזר דינו של בית הדין קמא, בעקבות חיפוש שנערך על גופו של המשיב על-ידי שוטר משטרת ישראל, נתפסו על גופו סיגריה מגולגלת שהכילה סם מסוכן מסוג קנביס במשקל 0.55 גרם נטו וכן גוש של סם מסוג קנביס במשקל 0.52 גרם נטו.
בחקירתו במצ"ח הודה המשיב כי ביממה שקדמה לחיפוש האמור ביצע שימוש בסם מסוכן מסוג קנביס בנסיבות אזרחיות, ולגבי מוצגי הסם טען כי לא היה מודע להימצאם ברשותו, שכן האחד הועבר לידיו בשעה שהיה תחת השפעת אלכוהול, וסיגרית הסם נמצאה בקופסת סיגריות שהייתה שייכת לחברו ו"מחמת בלבול" נלקחה על ידו בטעות.
בית הדין קמא עמד על מסלול שירותו של המשיב, ששירת שירות סדיר מלא כצנחן ואף מונה להיות סרס"פ ביחידתו. הוגשו בעניינו חוות דעת ששיבחו את תפקודו, לרבות עדות מפקדו שהעיד על שירותו הטוב. עוד צוין בגזר הדין כי המשיב היווה גורם המסייע כלכלית למשפחתו ולצורך זה אף זכה בסיוע כלכלי מטעם רשויות הצבא.
כן אוזכרה בגזר הדין עובדת שחרורו של המשיב משירותו הצבאי כחודש וחצי עובר לגזר דינו והיותו בראשית דרכו בחייו האזרחיים, הגם שטרם השתלב בעבודה קבועה.
בגזירת עונשו נתן בית הדין קמא את דעתו לפגיעה בערך השירות הנגרמת בשל שימוש בסם על ידי חייל, אף אם הדבר נעשה בנסיבות אזרחיות, וכן הדגיש את מדיניות הענישה הנקוטה בעבירות מסוג זה, ומשכך קבע כי: "מתחם העונש ההולם למעשה העבירה בנסיבותיו שעבר הנאשם הינו עונש מאסר בפועל הנמדד במספר שבועות, גם אם מספר שבועות שאינו רב". חרף כך החליט בית הדין, לאור סיכויי השיקום של המשיב, שאותם העריך כ"גבוהים במידה רבה" כפי שבאו לידי ביטוי בשירותו הקרבי המסור, חרף קשייו המרובים מבית וכן נוכח שחרורו מן השירות והשתלבותו בחיים האזרחיים, להקל בעונשו. הערכאה קמא אף ציינה כי התרשמה שהנאשם הכה על חטא בפניה באופן כן וכי עסקינן "בהתרחשות נקודתית" שאינה משקפת את אורחותיו של המשיב בשגרה.
מצרף נסיבות זה הביא את בית הדין קמא לגזור למשיב ענישה המונחית "בשיקולי שיקום" כמפורט לעיל.
בערעורה טוענת התביעה הצבאית כי נוכח הצורך לבער את נגע הסמים משורות הצבא, התחייבה אף גזירת רכיב של עונש מאסר בפועל בעניינו של המשיב, וזו על פי הנטען, גם רמת הענישה הנהוגה. עוד נטען, כי אין המדובר אך בהחזקה חד פעמית של סם, שכן פרט למוצגי הסם שנתפסו על גופו הוא אף הודה בשימוש בסם. כן הופנינו לתפקידו של המשיב בעת הרלבנטית, שהיה תפקיד פיקודי במערך הלוחם, שמחייב, עפ"י הנטען, "רף התנהגות רם יותר" שבצד הפרתו מענה עונשי הולם ומרתיע, וזאת חרף נסיבותיו האישיות של המשיב שלהן ראוי, על פי עמדת המאשימה, ליתן משקל מתוחם ומשני.
בכל הנוגע לעובדת שחרורו של המשיב מן השירות עוד טרם שנגזר עונשו, ציין התובע כי הדחיות בהליך המשפטי בעניינו: "רובצות לפתחה של ההגנה", ולפיכך אין בנתון זה בכדי לבסס את ההקלה בעונשו של המשיב.
באת כוחו של המשיב עתרה להותרת פסק הדין על כנו. לטעמה, כתב האישום הוגש שלא בזריזות וכי הדחיות שניתנו בהליכים בערכאה קמא נובעות גם מבקשות לגיטימיות שנענו על-ידי המאשימה בעיכובים משמעותיים. מכל מקום, הסנגורית הצביעה על כי חרף נסיבותיו הקשות מבית, המשיב השלים שירות מצויין כלוחם וכי הוגשו חוות דעת רבות המשבחות את המשיב ואת תרומתו לשירות. הסנגורית ציינה כי הורדת המשיב בדרגה במקרה זה הייתה פגיעה משמעותית וכואבת עבורו, וכי הדבר יקשה עליו לשרת בעתיד בשירות מילואים ביחידתו.
דיון והכרעה:
המשיב הורשע בעבירה של שימוש בסם, אולם, מעבר לכך, נתפסו על גופו סמים נוספים. בית דין זה עמד בעבר על כי:
"כידוע, ככלל ראוי להטיל על חיילים העושים שימוש בסמים... גם אם מחוץ למסגרת הפעילות הצבאית עונשי מאסר לריצוי בפועל. שימוש בסמים על ידי חיילים מכרסם בחוסנו של הצבא ובכשירותו ושומה להרתיעם מכך בדרך של ענישה משמעותית" (ראה ע/40/11
רב"ט ימיני נ' התובע הצבאי הראשי (2011), ע/31/11
התובע הצבאי הראשי נ' רב"ט דבח (2011)
, ע/68/08
התובע הצבאי הראשי נ' טור' קרמינסקי (2008).