בלמ"ס
1. התביעה הצבאית מערערת על מידת העונש שנגזרה למשיב. המשיב הורשע על פי הודאתו בעבירה שעניינה נהיגה במהירות העולה על המותר, לפי תקנה 54(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961, שעל פי פרטיה נתפס כשהוא נוהג ברכב צבאי במהירות 151 קמ"ש בדרך מהירה, בה המהירות המרבית המותרת הינה 90 קמ"ש.
2. בית הדין קמא עמד על המהירות "הגבוהה במיוחד" שבה נהג המשיב, וקבע כי מתחם הענישה ההולם במקרה שלפנינו כולל עונש פסילת רישיונות בפועל לתקופה שבין שלושה לשישה חודשים. בשים לב לחוות דעת חיוביות מטעם מפקדים והתרשמותה מאופיו החיובי של המשיב, כמו גם עברו התעבורתי הנקי, גזרה הערכאה קמא למשיב ארבעה חודשי פסילת רישיונות בפועל, מאסר על תנאי על עבירות של נהיגה העולה ב-40 קמ"ש מעל המהירות המותרת, זאת לצד פסילה מותנית ו-500 ש"ח קנס.
3. בערעורה עותרת התביעה הצבאית להחמיר ברכיב הפסילה הממשית שהוטל: נטען כי מדובר בחריגת מהירות חמורה וגבוהה במיוחד, הטומנת בחובה סיכון משמעותי לכלל המשתמשים בדרך, וכי נוכח היקף החריגה מהמהירות אין ניתן להימנע מהמסקנה שהמשיב זלזל בחוקי התעבורה ואין זו חריגת מהירות שנובעת מהיסח דעת. על רקע האמור נטען כי מתחם הענישה שנקבע מקל באופן משמעותי ואינו הולם את מעשה העבירה הנדון, ומכל מקום אף קביעת העונש בגדריו של המתחם, מחייבת כי זה ייקבע ברף העליון שבו.
4. בא כוח המשיב עתר לדחיית הערעור: להשקפתו, הפסיקה אליה הפנתה התביעה תומכת בתוצאה העונשית שהוטלה ואף אם מדובר בעונש מקל במידת מה, אין זו הקלה במידה המצדיקה את התערבות ערכאת הערעור.
דיון והכרעה
5. המשיב נתפס בנהיגה שאין ניתן לכנותה אלא נהיגה פרועה. נוכח המהירות בה נהג, אין מדובר במי שנהיגתו הסתכמה בחריגה גרידא מעל למהירות המותרת. במהירויות כה גבוהות ובחריגה כה משמעותית מהמהירות המותרת, טמונה בנהיגה סכנה לנהג עצמו באשר ליכולתו לשלוט ברכב ולשאר המשתמשים בדרך הנקרים בדרכו. בין נהיגה שכזו וקרות תאונה קשה, אין מרחק רב. עם אמצעי המלחמה בתאונות דרכים, שהן בדרך כלל תולדה של עבירות על חוקי התעבורה, נמנית גם מדיניות ענישה שמטרתה השלטת משמעת וכיבוד כללי החוק בנהיגה על הכביש, למען שמירה על חיי אדם ושלמות גופם. נהג המעז לנהוג במהירות כה רבה צריך לדעת כי אם ייתפס, צפוי הוא להיענש בחומרה רבה. אף הפסיקה לאורך השנים שבה ומדגישה את הצורך להלחם בנהגים מסוכנים ופורעי חוק על דרך של הרחקתם מהכביש לזמן ממושך. (ראו רע"פ 2073/08
ברבי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 9.3.2008); בש"פ 6/07
כוכבי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 8.1.2007); ע"פ 6833/06
עמאש נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 11.1.2010)).
6. מעשיו של המשיב מחייבים כי יורחק מהכביש לזמן ממושך. מתחם הענישה ההולם נהיגה פרועה שכזו משתרע על תקופת פסילה ממשית ממושכת. אכן, עברו התעבורתי הנקי של המשיב, משך וותק נהיגה קצר, מהווה אמנם שיקול לטובתו אך אין בכך בכדי להקטין את חומרת מעשיו בהווה. העונש שהוטל על המשיב בערכאה קמא אינו נותן משקל מספק לחומרת המעשים, על פוטנציאל הסכנה הטמון בהם, ולצורך להגן על הציבור על ידי הרחקת המשיב לזמן ממושך מהכביש. משכך מחייב הוא את התערבות בית דין זה. מתוך שאין ערכאת הערעור ממצה את כל חומר הדין עת מתקבל ערעור התביעה, יועמד רכיב הפסילה בפועל שנגזר למשיב על שישה חודשים, שמניינם ממועד הפקדת הרישיונות. אין שינוי ביתרת רכיבי הענישה שנגזרו.
ניתן והודע היום, ו' בטבת התשע"ד, 9 בדצמבר 2013, בפומבי ובמעמד הצדדים
_____________________
ארז פורת, אל"ם
שופט בית הדין הצבאי
ל ע ר ע ו ר י ם
חתימת המגיה: _________________ העתק נאמן למקור
סגן סבטלנה סוברנקו
תאריך: ______________________ קצינת בית הדין
בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד
יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת